רונן פלד-חדד

לפני 17 שנים הגעתי לברוקלין ולאחר שהייתי שם בחגי תשרי, נפגשתי ביום חמישי בשבוע עם הרב קוטלרסקי, כמה שעות לפני שעליתי על טיסה לישראל, הוא דיבר איתי שלוש שעות, ברר ושאל שאלות רבות ואני עניתי.

הוא נגע לי בלב, חיבק אותי בחום ופתח לנו את השער לכינוס השלוחים העולמי, שער ששינה את חיינו כמשפחה. הייתי בן 40 עם קוקו ועגילים, והוא לא נבהל, להיפך כמו כל שליח של הרבי שלימד את שלוחיו מהי אהבת ישראל, לא שינה לו בכלל איך אני נראה ומה שהיה חשוב לו מה יש לי בלב.

ולאחר שיחה של שלוש שעות הוא שאל אותי ״אתה מרגיש שאתה חוסיד של הרבי?״
אמרתי כן (סיפור נפרד שיום אחד שווה סרט)

ובלי היסוס הוא אמר לי:
״סע הביתה ותחזור במוצש לביים ולהפיק את כינוס השלוחים.״

הרגע המאושר מבחינתו תמיד היה במעמד הרול קול בכינוס השלוחים העולמי בו הוא היה מכריז על כל מדינה בה יש בתי חב״ד וכולם היו נעמדים בהתאם לקריאות שלו לעמוד.

ומשם זה צמח לריקוד חסידי חם ושמח שרק אהבה נכחה במקום, אהבה של הרבי שמחבקת את כל העולם…..איזה בר מזל אני, שדרך החיילים של הרבי הרגשתי את הרבי בעצמו.
והשאר היסטוריה

עברנו יחד שנים רבות, בהפקות רבות, בכל מיני רגעים והכי אהבתי כשהוא הצחיק אותי, היה לו חוש הומור נפלא ויכולת נדירה ליצור קשר עם בני אדם בכל שפה

זה לא הספד אלא שיתוף במה שעולה לי בלב.

הערב אני נפרד ממך הרב קוטלרסקי אני נפרד מיהודי אהוב, שדאג כמו אבא טוב לכל יהודי, לכל קהילה, לכל בית חב״ד בכל פינה ברחבי העולם. בטח פגשתם בו מבלי לדעת.

הלב שלי בוכה
אך חסידים לא נפרדים