ביום שני, כ"ו בשבט, יחול יום השנה העשרים ואחד לפטירתו של הרה"ח וכו' הרב אפרים וולף ז"ל, אשר נפטר בכ"ו בשבט תשס"ג.

ביום שני בבוקר תתקיים העלייה המסורתית על קברו של הרב וולף בחלקת חב"ד בהר המנוחות, בהשתתפות בניו מארץ הקודש ומחוץ לארץ, בני משפחה וידידים.

סיפור חייו וסיפור פעילותו של החסיד הרב אפרים וולף ז"ל בשליחות הרבי בארץ-הקודש - מקבילים לסיפור התפתחותה של חסידות חב"ד בארץ, בשנות נשיאותו של הרבי נשיא דורנו.

כאברך צעיר החל הרב וולף את עבודתו בישיבה בלוד בקיץ שנת תש"ט, חודשים אחדים לפני הסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ וקבלת הנשיאות על-ידי חתנו וממלא מקומו הרבי נשיא דורנו. מאז ולאורך כל שנות הנשיאות, משרד הישיבה בניהולו עמד במוקד העסקנות הציבורית החב"דית ובבניין והתפתחות חסידות חב"ד בארץ, בהוראותיו והדרכותיו הישירות של הרבי.

"האיש של הרבי בארץ ישראל", "מנהל ישיבת תומכי תמימים המרכזית ומוסדותיה", "מנהל אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש", "מנהל המרכז לעניני חנוך, הוצאת ספרים קה"ת ומחנה ישראל סניף ארץ הקודש" - אלה הם חלק מהתארים ותחומי האחריות שהיו מנת חלקו של החסיד הדגול, הלמדן בש"ס ופוסקים, ה'משכיל' בתורת החסידות, ה'עובד' בתפילה ובאריכות ובדקדוקי מצוות, המתמיד, השקדן, העסקן הנמרץ שיראתו קודמת לחוכמתו, ובעיקר, האיש שזכה לאמונו המלא והמוחלט של הרבי במשך עשרות בשנים.

יותר מיובל שנים עמד הרב וולף על משמרתו רבת האנפין והתחומים עד לפטירתו, ואפילו שעה אחת לא החזיק טובה לעצמו. בכל יום, בכל עת ובכל מצב ראה עצמו חייל בשירות הרבי ותו לא.

מגוונים ומסועפים עד מאוד היו תחומי הפעילות הציבורית בה עסק באמונה ובמסירות, ומפני צניעותו המופלגת כל-כך כמעט שאין צורך לספר את קורות חייו האישיים. האיש ופועלו אינם שני דברים נפרדים ואין אלו שתי עולמות. סיפור פועלו הוא סיפור חייו וסיפור חייו הוא סיפור פועלו.

בקשר עם יום השנה לפטירתו, הננו מגישים פרק מאלף מחייו של הרב וולף, מהיותו איש אמונו ולמעשה בא-כוחו של הרבי בארצנו הקדושה במשך עשרות בשנים.

הדברים מתפרסמים מתוך הספר "המנהל – פרקים מחייו ומפועלו בשליחות הרבי של הרה"ח ר' אפרים וולף ז"ל", שראה אור לפני כשנה וחצי.

*

חזון גדול ועיניים צופיות

כאשר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עלה על כס הנשיאות החב"דית, עם הסתלקות חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ביו"ד שבט ה'שי"ת, וקיבל על עצמו את עול הנהגת חסידי חב"ד ברחבי תבל - מצבה של תנועת חב"ד בארץ הקודש היה רחוק מאוד ממצבה כיום.

על דברי הימים של חסידות חב"ד בארץ הקודש עד שנת תש"י, מסופר בהרחבה בספר "תולדות חב"ד בארץ הקודש", מאת הרב שלום דובער שי' לוין. בשעה זו, בשנת תש"י, עדת חסידי חב"ד בארץ כולה מנתה בסך הכל כמה מאות משפחות.

היישוב החב"די בירושלים שכיום הוא גדול ורב ת"ל עם בתי כנסת רבים, מוסדות חינוך, מוסדות תורה ומפעלי חסד מפוארים ובתי חב"ד העושים גדולות ונצורות ברחבי העיר, עם שיכון חב"ד בעיר וקריית ליובאוויטש ברמת שלמה - מנה בעת ההיא רק כמה עשרות משפחות. העיר העתיקה ובית הכנסת "צמח צדק" שברובע היהודי היו נתונים תחת השלטון הירדני, והמוסדות המרכזיים היו ישיבת "תורת אמת" ובית הכנסת "בעל התניא", בשכונת מאה שערים.

כפר חב"ד, בירתה של חב"ד בארץ, שכיום גרות בו כאלף וחמש-מאות משפחות כ"י, והוא בנוי לתפארה בגשמיות וברוחניות גם יחד, יש בו מוסדות חינוך ששמם הולך לפניהם בארץ ובעולם, והוא מהווה מרכז להפצת היהדות, התורה והחסידות ברחבי הארץ כולה - נוסד זה-עתה, בשנת תש"ט, והיה רק כבן שנה. באותה שעה התגוררו בו בסך הכל כשבעים משפחות מייסדיו מעולי רוסיה שגרו בבתים חרבים למחצה, ה'בתים' שננטשו על-ידי דייריהם הערבים בימי מלחמת השחרור, והכפר עדיין נאבק על עצם קיומו.

קבוצה קטנה של משפחות חסידי חב"ד גרה בשכונת הרכבת בלוד וגם אלה גרו ב'דירות' למחצה שהיו בתים ערביים נטושים. בפרדס הסמוך נוסדה לא מכבר ישיבת "תומכי תמימים". ברבות השנים, אף היא השנים גדלה והתרחבה והניבה פרות מפוארים, אך ראשיתה היה מצער.

בתל אביב התגוררו עוד משפחות מעטות שרובן עלו לארץ אך בעשורים האחרונים (תר"צ-תש"י לערך). אלה יסדו והפעילו את בית הכנסת 'מרכז חב"ד' ואת ישיבת "אחי תמימים", ועוד משפחות חב"דיות מעטות היו פזורות ברחבי הארץ, אחת הנה ואחת הנה. אם כי, יש לציין, המעטים הללו עשו רבות כדי לקיים ולפתח חיים חסידיים ואף האירו באור החסידות סביבם, ובמסגרת זו הפעילו בתי כנסת חב"דיים בפתח תקוה, בראשון לציון ועוד.

מוסדות וארגוני חב"ד הכלליים שפעלו באותה עת היו 'אגודת חסידי חב"ד' שמרכזה היה בתל אביב ו'כולל חב"ד' בירושלים.

שנות היו"ד - ייסוד המוסדות הכלליים והכרזת "ופרצת"

כך או כך, אין לכחד כי מצבה של חב"ד בארץ בשנת תש"י לא היה מזהיר במיוחד, לפחות מבחינת הכמות והיקף ההשפעה. במבט לאחור, ניתן לקבוע כי אכן מיד עם עלותו על כס הנשיאות ראה הרבי בחזונו הגדול ובעיניו הצופות למרחוק, כי למרות נתוני הפתיחה הללו, לחב"ד בארץ הקודש נכון עתיד מזהיר, והוא עצמו התמסר להגשמת החזון הזה במאמץ וביגיעה כבירים, תוך הנחיות מפורטות, הוראות, הדרכות ושפע של ברכות לעושי דברו אותם גייס לצורך המשימה.

כבר בשנים הראשונות לנשיאותו ייסד הרבי את המוסדות הכלליים 'רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש' – בתחום החינוך, 'צעירי אגודת חב"ד' – בתחום הפעילות להפצת מעינות היהדות והחסידות 'חוצה', וכן 'נשי ובנות חב"ד' – על מנת שגם הן יעשו ככל יכולתן בעבודת הקודש של ביסוס וחיזוק היהדות והחסידות הן בפנים והן בחוץ.

במקביל, הרבי עקב מקרוב אחר התפתחות ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד ושאר מוסדות החינוך ברחבי הארץ, האיר את דרכם ועודד וחיזק והרבה לעורר על הצורך לגדול ולהתרחב. כך גם לגבי בניינו והתפתחותו של כפר חב"ד, נושא שאף בו הרבי עצמו עסק רבות לפרטי פרטים, כפי שניתן ללמוד מאגרות הקודש הרבות שכתב להנהלת הכפר באותם ימים, וכך גם לגבי בית הספר למלאכה אותו יסד הרבי במסגרת ישיבת "תומכי תמימים", ופעל ועשה רבות כדי לכונן את המוסד על אגפיו השונים, לכוון את דרכו ולפתח ולשכלל אותו.

בשנת תשח"י יצא הרבי בסיסמת "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", וקרא להרחיב לאין שיעור את הפעילות להפצת היהדות בקרב כל החוגים. היה זה העשור שבו בתי הספר של ה'רשת' ברחבי הארץ נמלאו בתלמידים רבים הן מבין ותיקי היישוב והן מבין ילדי העולים החדשים, עשור שבו נערכו לעתים קרובות 'ערבי חב"ד' בקיבוצים ובמושבים באמצעותם הגיע דבר היהדות והחסידות גם לכאלה שנתרחקו ממסורת אבותיהם לפני שנים רבות, ובו דברה של חסידות חב"ד אכן החל להגיע "חוצה".

שנות הכ"ף - "הניצנים נראו בארץ"

בעשור הבא, בין השנים תש"כ-תש"ל, התקיימה לעין כל נבואתו של הרבי כי החסידים שנותרו ברוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה יזכו לצאת מאחורי מסך הברזל, הם ונשיהם, בניהם ובנותיהם, כשהם שלמים ביהדותם ובחסידות למרות עשרות שנות רדיפה מצד השלטון הסובייטי. במשך השנים הרבה הרבי לדבר עליהם, לברך אותם ולעודד אותם והנה 'הניצנים נראו בארץ', ובזו אחר זו הגיעו לארץ הקודש עוד ועוד משפחות מ'המדינה ההיא'.

מטבע הדברים הייתה לכך תרומה מכרעת להרחבת והתפתחות כל ענייני חב"ד בארץ. מוסדות החינוך הרחיבו גבוליהם בתלמידים ותלמידות, בכפר חב"ד נבנו דירות נוספות, בלוד הוקם שיכון חב"ד ובשלהי העשור קמה וגם ניצבה 'נחלת הר חב"ד' בקרית מלאכי.

 מלחמת ששת הימים, תוצאותיה המוצלחות בחסדי ה' וההתעוררות הרוחנית שנוצרה בעקבותיה מהווים פרק מרשים במיוחד, מפליא ומדהים, בכל הקשור לפעלו והשפעתו של הרבי בארצנו הקדושה.

לא כאן המקום לחזור ולפרט את הידוע ומפורסם, אך לענייננו נדגיש כי כל אלה יצרו אפשרויות חדשות להרחבת היישוב החב"די בארץ, לבניין מוסדות חדשים ופיתוח קיימים והגברת הפעילות להפצת תורה וחסידות. הכוונה, בראש ובראשונה ל"מבצע תפילין", פתיחתו והחייאתו של בית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה בירושלים, התפתחות והרחבת שיכון חב"ד בירושלים ועוד כהנה וכהנה.

שנות הלמ"ד - פעילות ה"מבצעים" והגעת השלוחים

העשור הבא, בין השנים תש"ל-תש"מ, זכה גם הוא להירשם כעשור פעיל מאוד עם הישגים אדירים בפעלו של הרבי למען ארצנו הקדושה. על פעלו הרוחני-השמיימי בימים שקדמו ל'מלחמת יום הכיפורים' כבר מסופר בהרחבה במקומות אחרים, כמו גם על העידוד הרב שהעניק לעם בישראל בימים שהמוראל נפגע עקב המלחמה. במסגרת זו נצביע בעיקר על הנקודות המרכזיות בבנין והתפתחות קהילות אנ"ש והמוסדות, ובמקביל - הגברת הפעילות להפצת היהדות והחסידות בקרב כל שדרות העם.

זה העשור שבו הכריז הרבי על ה"מבצעים", כאשר ל"מבצע תפילין" הוותיק יחסית מצטרפים: "מבצע תורה", "מבצע מזוזה", "מבצע בית מלא ספרים", "מבצע צדקה", ובהמשך יתר ה"מבצעים", בעיקר אלה של הנשים והבנות – "מבצע נרות שבת קודש", "מבצע כשרות", "מבצע טהרת המשפחה", ולא לאחרונה – "מבצע אהבת ישראל" ו"מבצע חינוך", ובכל אלה מתחילה להתנהל פעילות ענפה ביותר.

בעשור הזה, בשנים תשל"ו-תשל"ח, שיגר הרבי עשרות שלוחים מארצות-הברית להתיישב בארץ הקודש במטרה מוצהרת להוסיף חיזוק בכל מפעלי חב"ד בארץ. הם התיישבו תחילה בערי הקודש ירושלים וצפת ובהמשך התפזרו ברחבי הארץ ונטלו על עצמם משרות רבות-השפעה כרבנים, ראשי ישיבות, אנשי חינוך ומנהלי בתי חב"ד.

זה העשור שבו הקים הרבי את קריית חב"ד בצפת שבתוך שנים מעטות הגיעה להישגים מרשימים, עד שכיום הזה היא קהילה גדולה ומפוארת ומוסדות החינוך שבה מהווים אבן שואבת לתלמידים ותלמידות מכל רחבי תבל.

שנות המ"ם - בתי חב"ד והתפתחות הקהילות

העשור הבא, תש"מ-תש"נ, מתאפיין בעיקר בגידול הניכר במספרם של 'בתי חב"ד', לאורכה ולרוחבה של הארץ. סביב רבים מהם התפתחו במשך הזמן קהילות ובזה אחר זה קמו וגם ניצבו עוד בית כנסת חב"די, עוד גן-ילדים, עוד בית ספר ועוד ישיבה ובית ספר לבנות, ועוד מעגל הולך ומתרחב של מקורבים, אשר גם הם נימנים על דגל חסידות חב"ד.

תופעה זו של התרחבות והתפשטות הולכת ונמשכת ת"ל מאז ועד היום, ואף הולכת ומתרחבת בצורה מופלאה "יתיר מבחיוהי". למרות כעשרים ושמונה שנים של העלם והסתר מאז ג' תמוז תשנ"ד, על כל צעד ושעל בפעילות ובעסקנות החב"דית ניתן לראות במוחש כי "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד משמש", ו"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

אין לך יום שלא תשמע בו על פתיחת כיתה נוספת, גן-ילדים, בית-ספר או 'חדר' חדש, על יציאת משפחה נוספת לשליחות ועל אפיק פעילות חדש, ועיני הכל רואות בצורה הברורה והמוחשית ביותר כי לא זו בלבד שלא עזב הרועה את צאן מרעיתו חס-ושלום, אלא אדרבא "אשתכח יתיר" והשפעתו הולכת וגדילה עוד ועוד.

אכן, אם בראשית ימי נשיאותו של הרבי היה מצבה של חב"ד בארץ בבחינת 'ראשיתך מצער', כיום הזה אפשר בהחלט לומר עליה 'ישגא מאוד'.

אלפי משפחות החסידים הפזורות בכל רחבי הארץ, אלפי ורבבות האוהדים והמעריצים והמקורבים באי בתי חב"ד והורים לילדים המתחנכים במוסדות חב"ד, עשרות הישיבות, קטנות וגדולות, הכוללים, מוסדות החינוך לכל הגילאים, מפעלי החסד, המכונים השונים להוצאה לאור, וכל המפעלים הגדולים להפצת היהדות מצדיקים בהחלט את הכינויים שבהם רבים, לאו דווקא חסידים, מתארים את חסידות חב"ד בארץ: "מעצמה", "אימפריה" וכיוצא באלה.

עשרות שנים של עמל ויזע

כל אלה לא נולדו בן-לילה ולא נוצרו ביום אחד. עשרות שנים של עמל ויזע השקיע הרבי בבניין והתפתחות חב"ד בארץ הקודש. במהלכן כתב לעשרות מוסדות, למאות פעילים ולאלפי יחידים אינספור אגרות-קודש של דברי עידוד לקום ולפעול, ושל הוראות הכוונות והדרכות, הקדיש לילות ארוכים של 'יחידויות' עם אנ"ש העסקנים והפעילים עצמם ועם כל מי שהיה עשוי לסייע להם, ועוד פעילות נרחבת שנעשתה בחשאי.

חלק חשוב ומרכזי ביותר מבין האיגרות, ההכוונות וההוראות הרבות שהגיעו במשך השנים מהתם להכא, כלומר מהרבי לארץ-הקודש, נמסרו דרך משרד ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בארץ-הקודש, שנשאה את הכתובת "ת.ד. 46 לוד", אשר החל משנת תש"י עמדה כאמור תחת הנהלתו הנמרצת, האחראית והמסורה ללא גבול של העסקן החסידי הדגול רב הפעלים הרה"ח הרב אפרים וולף ע"ה, והיה בא-כוחו של הרבי בארץ-הקודש לכל דבר ועניין.

אם כי ברור שהוראות והדרכות רבות הופנו ישירות למוסדות, גופים ואישים נוספים, הן מוסדות כלליים-ארציים כמו 'כולל חב"ד', 'צעירי אגודת חב"ד', 'רשת אהלי יוסף יצחק' וכיוצא באלה, והן מוסדות פרטיים בכל אתר ואתר.

העברת פעילות אגו"ח באה"ק למשרד הישיבה

בראשית שנות הכ"ף עברה גם הפעילות של אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש למשרד הישיבה בלוד.

היה זה בעקבות פטירת העסקנים הוותיקים, החסידים הדגולים ששמורות להם זכויות רבות בבניין וביסוס חסידות חב"ד בארה"ק באותם ימים, הגה"ח הרב אליעזר קרסיק ע"ה, שנפטר בה' ניסן תש"כ, והרה"ח הרב פנחס אלטהויז ע"ה שנפטר בט' אייר תשכ"ג.

השניים עמדו בראש המערכת הייצוגית והניהולית של חב"ד, ולאחר פטירתם עברה האחריות על העניינים הכלליים של חב"ד בארץ, ובראשם משרד אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, למשרד הישיבה בלוד בהנהלת הרב אפרים וולף, ששימש מעתה גם כמנהל אגודת חסידי חב"ד.

עבד נאמן ואיש סוד

סופר לעיל, שכאשר הרב אפרים וולף הגיע בבחרותו מישיבת טעלז לישיבת "תומכי תמימים" שבאוטבוצק והשתלב בין ה"תמימים", היה קולו בשעת תפילתו נשמע מעל קולות ה"תמימים". כאשר זכה להיכנס ל"יחידות" להיכל קודשו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, אמר לו הרבי: "צריך להתפלל בקול רם, מתוך הסידור - אבל באופן שאחרים לא ישמעו!"...

ניתן לומר כי הוראה זו של הרבי הריי"צ לרב וולף, הייתה הקו המנחה והמאפיין המרכזי שלו ביובל שנות עסקנותו הציבורית. ניתן אף להוסיף ולומר, שהאפשרות "להתפלל בקול רם" ניתנת להיעשות רק כשהדברים נעשים באופן "שאחרים לא ישמעו"...

היותו של הרב וולף איש אמונו של הרבי בארץ, בא-כוחו של נשיא הדור ומי שניהל ביד רמה את ענייני חב"ד בארה"ק יובל שנים, התאפשרו רק מכוח קבלת העול המוחלטת של הרב וולף אל המשלח. עבד נאמן היה. איש סוד מוחלט, הבורח מן הכבוד והסולד מן הפרסום כמפני אש. על כתפיו הצרות בגשמיות אך הרחבות ברוחניות סמך הרבי את ידיו.

יושב הראש של אגודת חסידי חב"ד באה"ק היה הרב וולף, וחבר הוועד הפועל של אגודת חסידי חב"ד העולמית. הוא כיהן כמנהל המוסדות הכלליים המרכזיים של ליובאוויטש בארץ הקודש – ה"מרכז לענייני חנוך", "מחנה ישראל" והוצאת הספרים קה"ת בארה"ק.

ולצד עיסוקו בעניינים נעלים אלו, ניהל אורח חיים צנוע כפשוט שבפשוטים, בהצנע לכת ובהסתר דבר ובקביעות עתים בנפש לתורה, לעבודה ולגמילות חסדים.

התכתבות עניפה והדרכות בכל ענפי הפעילות

הקשר עם הרבי באותם הימים, בעשורים הראשונים לנשיאות, התקיים בעיקרו באמצעות מברקים ומכתבים ממזכירות הרבי. הרב וולף היה מקבל מהרבי שפע של הוראות יומיות ושבועיות. אם בענייני הכלל, כהעברת מסרים והודעות למוקדים רבים בארץ, שרים, נציגי ממשלה, רבנים ואנשי-ציבור אחרים, אם בענייני הפרט. כך, העסקנות והפעילות המגוונת הלכה והתרחבה משנה לשנה ולא ידעה גבולות ולא הוגדרה בתחומים.

כאלף וחמש-מאות מכתבים מהרבי, מברקים, ורישומי שיחות טלפון עם הוראות והדרכות מהמזכירות, מצויים בתכתובת העניפה שבין חצר הרבי והנהלת הישיבה, השמורה במשרד הישיבה.

תחומי האחריות והפעילות של הרב וולף לאורך השנים עסקו בשורה ארוכה של נושאים ובמגוון רחב ביותר של תחומים, שהקיפו את כל ענפי הפעילות המסועפת של חב"ד בארץ הקודש, בהכוונתו ובמעורבותו הישירה של הרבי. הן עוסקות, בין היתר בנושאים הבאים (לפי סדר המאורעות):

ביסוס והתרחבות ישיבת "תומכי תמימים" בלוד; קליטת עולי רוסיה ועולי תימן; הקמת וביסוס בית הספר למלאכה בכפר חב"ד; הקמת וביסוס ישיבת "תומכי תמימים" בקריית גת; יסוד כוללים לאברכים; חידוש בית הכנסת "צמח צדק" בירושלים העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים; הקליטה הגשמית והרוחנית של העולים מאחורי מסך הברזל; קליטת עליית יהודי גרוזיה; קליטת עליית יהודי בוכרה; ייסוד והתפתחות שיכון חב"ד בלוד; ייסוד והתפתחות שכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי; המאבק לתיקון חוק "מיהו יהודי", הקמת "ועד ע"א מוסדות"; ייסוד והתפתחות קריית חב"ד בצפת; הסתדרות השלוחים לארץ הקודש; הקמת וביסוס ישיבת "תומכי תמימים" במגדל העמק; הדפסות ספר התניא ברחבי הארץ; הקמת הישיבה בנחלת הר חב"ד; לימוד הרמב"ם, ועוד.

כך גם בשאר הנושאים של העסקנות החב"דית ובהם: ארגון גג למוסדות חב"ד בארץ הקודש; מוסדות חינוך חב"ד; ארגון "איגוד תלמידי הישיבות"; נסיעות אנ"ש והתמימים לרבי; הנסיעה לרבי לשנה במסגרת ה"קבוצה"; הפעילות להפצת היהדות ולעידוד רוחם של החיילים בבסיסי הצבא; הדפסת ספרי חב"ד; הוצאה לאור ופרסומים; ועוד שורה של נושאים הנוגעים בצורה כזו או אחרת לניהול המוסדות והארגונים השונים ולחייהם הגשמיים והרוחניים של חסידי חב"ד ברחבי הארץ הן כציבור והן כיחידים.

פרט לכל אלה התנהלה פעילות נרחבת, על-פי הוראותיו הק' של הרבי, במגוון תחומים נוספים של עסקנות ציבורית כללית אותה ניהלה אגודת חסידי חב"ד ממשרד הישיבה לאורך השנים, כמו:

הקשר עם משפחת בית רבי; קשרים עם גדולי התורה והחסידות, אדמו"רים, רבנים וראשי ישיבות מכל החוגים; קשר עם אישי הממשל, חברי כנסת ואישי ציבור; קשר עם ראשי הצבא ואישי ביטחון; דוברות חב"ד; פרסום ה"מכתבים כלליים" בעיתונות; פעילות עם תיירים, ועוד נושאים שעמדו על סדר היום של העסקנות הכללית החב"דית בארץ אם דרך קבע ואם לשעתם, בהתאם למאורעות שהתרחשו בארץ הקודש באותה שעה.

שיחות טלפון יומיות עם המזכירות

מידי יום ביומו היה הרב אפרים וולף שולח דו"ח לרבי על הנעשה בארץ הקודש בכלל ובמוסדות חב"ד בפרט.

מתוקף תפקידו הכללי כמנהל אגודת חסידי חב"ד ו'האיש של הרבי' בארץ, ובכלל זה איש הקשר בין הרבי לגורמים ממשלתיים ואישים שונים, היה הרב וולף מדווח לרבי על כל דבר חשוב שהתרחש בחיים הציבוריים בארץ בכלל ובמוסדות חב"ד בפרט, ובמיוחד בעניינים שהזמן גרמא בהתאם לנושאים שעמדו אותה שעה על סדר היום החב"די.

התגובה למכתבים אלה באה בדרך כלל בעל-פה. מידי ערב, לפי שעון ארץ ישראל, היה יו"ר המזכירות של הרבי, העסקן הדגול רב הפעלים הרה"ח הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ע"ה, מטלפן אל הרב וולף ומוסר את תגובתו של הרבי לדיווחים שנתקבלו. בעניין פלוני ביקש הרבי הבהרה ופרטים נוספים, בעניין אחר הורה כיצד להמשיך את הפעילות, בעניין נוסף הורה מה ואיך למסור לאיש או למוסד פלוני וכיו"ב.

תוך כדי שיחה היה הרב וולף מעלה את הדברים על הכתב בקצרה, בראשי פרקים. עם בוקר, היו הדברים מנוסחים בצורה מסודרת, דבר דבר על אופנו ומוקלדים במכונת כתיבה. עותק אחד נותר במשרדו של הרב וולף למשמרת והשני נשלח מיד למזכירות הרבי.

זאת הן כדי לקבל אישור לדיוקם של דברים והן כדי לקבל הבהרות והוראות נוספות, כאשר בד בבד עם רישומי הדברים בשיחות הטלפון, המכתבים מכילים גם שאלות בנושאים חדשים וכן דיווחים על ביצוע הוראות שניתנו בימים קודמים.

את ראשיתם של הדיווחים מטלפונים אלה אנו מוצאים כבר בשנים תשכ"ז-תשכ"ח, ובשנת תש"ל הפך הדבר לסדר קבוע על בסיס יום יומי.

רישומים אלו מלאים בהוראות בנושאים שעמדו על סדר היום החב"די באותם ימים, כפי שמפורט בסקירה זו.

בכרכי אגרות הקודש של הרבי משלהי שנות הכ"ף ומשנות הלמ"ד, אנו מוצאים מכתבים רבים מהרבי לאישים שונים, שנכתבו בהקשר וכתוצאה מהדיווחים אותם היה מעביר הרב וולף אל הרבי.

"כאילו אני נמצא במשרד"

מעניין לציין בהקשר זה את ההוראה הבאה שנמסרה ע"י יו"ר המזכירות הרב חדקוב, אותה העלה על הכתב בחודש סיון תשכ"ט חבר הנהלת הישיבה באותם ימים הרב יוסף בלוי, במכתב אל הרב וולף:

כ"ק אדמו"ר שליט"א כבר העיר לי - כך אומר חדקוב - כמה וכמה פעמים, שלא כותבים מארץ הקודש על כל הנעשה בין בכפר חב"ד ובין בכל הארץ. צריכים לכתוב על כל הפרטים עד הפרט האחרון, וגם בטלפון ביקשו זאת - ומדוע לא כותבים.

עוד ביחס לחשיבותם של הרישומים הללו, מעניין לציין את ההוראה המופיעה ברישום השיחה הטלפונית מז' אייר תשל"ח, בו מורה הרב חדקוב לרב וולף:

בכלל להבא צריך לדעת שבענין כללי גם כן צריכים לדעת ולכתוב דו"ח פרטי מכל הנעשה. ושהידיעות עד"ז יגיעו בזמן.

המשפיע הרב זושא פוזנר, שעבד במשרד הישיבה שנים רבות, מעיד מה ששמע מהרב וולף כמה פעמים אודות הפירוט שהיה נדרש בדיווחים היומיים לרבי, שהרבי התבטא בפני הרב וולף שהוא מבקש לדעת מהדיווחים הנשלחים אליו "כאילו אני נמצא במשרד הישיבה"...

קשרי העבודה עם הרב חדקוב

כמסופר לעיל, היכרותו הראשונה של הרב וולף עם הרב חדקוב הייתה בשנת תרצ"ט בעת לימודיו בריגה, שם שימש הרב חדקוב כמנהל מחלקת החינוך. עם התחלת עבודתו בישיבה, עשור שנים מאוחר יותר, הלכה והתהדקה ההיכרות בין שני אישים דגולים אלו.

על קשרי העבודה שלו עם מזכירות הרבי ועל מסכת הקשרים עם הרב חדקוב, סיפר הרב אפרים וולף בראיון נדיר לעיתון "כפר חב"ד", עם פטירת הרב חדקוב ע"ה, בג' אייר תשנ"ג:

"למרות שהכרתי את הרב חדקוב כבר בבחרותי בריגה, הרי שהקשר האישי הראשון בינינו נוצר בשנת תשי"ב, כאשר באתי בפעם הראשונה לרבי. הרב חדקוב שימש כבר כמזכירו האישי של הרבי ומנהל "המרכז לענייני חינוך".

בדרך כלל הרב חדקוב התפנה לקבל אנשים בחדרו בשעות שהרבי קיבל ליחידות, ואז נכנסתי גם אני לחדרו. בפגישה הראשונה בינינו שוחחנו על ריגה והעלינו זיכרונות - מכרים משותפים, אירועים שהשתתפנו בהם וכו'. אחר כך נודע לי שבמשך שנים הרב חדקוב קיבל על עצמו להיות האפוטרופוס הרוחני על קהילת ריגה ודאג בהתמדה לצרכיהם הרוחניים של יוצאי ריגה. עמדתי על כך מקרוב, כאשר ביקש ממני לא אחת לדאוג ליהודי פלוני או אישה אלמונית מניצולי קהילת ריגה המתגוררים בארץ.

כבר משיחותיי הראשונות עם הרב חדקוב הבחנתי שעומדת מולי אישיות מיוחדת, שאם להגדיר אותה בקצרה אפשר לומר ששילבה בתוכה יראת שמים חזקה ופיקחות מיוחדת. בקשר לזה כדאי גם לציין את התמדתו הגדולה, תמיד הוא מצא זמן ללמוד, למרות שעיסוקיו תבעו ממנו עשרים וארבע שעות ביממה.

ייחודו של הרב חדקוב התגלה בעיקר בשעה שדיבר, ויצא לי לשוחח עימו שעות כשהיה מעביר אליי, במשך שנים, הוראות שונות מהרבי. הוא היה מדבר תמיד בהגיון חודר, מנתח דברים בעמקות ועם זאת מוריד את הדברים להבנה שכלית ודואג להבטיח שיובנו לחלוטין על ידי איש שיחו.

צינור לקשר עם העולם

חותני, הרב אברהם פריז ע"ה, אמר פעם מדוע צריכים את הרב חדקוב? - כדי שיהיה לאנשים "פאריבל" [=תרעומת] על הרב חדקוב ולא ח"ו על הרבי... אם הרבי אמר ולא עושים זה חמור מאד, אך אם הרב חדקוב אומר והעניין לא בוצע במלואו, יש לאנשים תירוץ...

הרב חדקוב היה אדם שדאג לרבי עשרים וארבע שעות ביממה במשך כל השנים, אך אפשר להגדיר אותו גם כמליץ יושר וסנגורם של אנ"ש לפני הרבי. לא אחת היה "מחליק" אצל הרבי עניינים בלתי רצויים שעשה אחד מאנ"ש, כדי שח"ו לא תהיה עליו קפידה וכדו', אולם לאחר מכן היה מרים טלפון לאותו אדם ומעביר לו שיעור מוסר - וברוב המקרים אותם אנשים לא חזרו על מעשיהם הקלוקלים.

אפשר להגדיר זאת לא רק כעניין של הפכים, אלא כמי שבאמת הייתה בו שלימות. השלמות הביאה גם ירידה לפרטי פרטים בלי להזניח שום דבר.

משלהי שנות הכ"ף ואילך, התחלתי לקבל מספר פעמים בשבוע טלפונים מהרב חדקוב. בשיחות אלה הוא היה מוסר לי הוראות מפורטות על כל הנושאים העומדים על הפרק באותה תקופה, החל בנושאי חינוך בישיבות ובתלמודי התורה, דרך נושאים הקשורים ברשת חינוך חב"ד וכלה בנושאים כלליים בכל תחומי החיים. לא היה תחום פעילות של חב"ד בארץ בעשרות השנים האחרונות, שהרב חדקוב לא היה מעורב בו.

יחד עם זה, הוא לא שכח באף שיחה לעורר אותי שבמהלך פגישותיי עם אנשים במסגרת עבודתי העסקנית, אני חייב לשוחח איתם גם על קיום תורה ומצוות, או לדאוג שאיש-שיחי יעשה ברכה...

בכלל, כשם שהרב חדקוב היה דייקן גדול וזהיר מאד בדיבור וכל מילה שלו מדויקת ומדודה, כך גם דרש מכל אחד - ובראש ובראשונה מהשלוחים והעסקנים - שיהיו תמיד זהירים בדיבורם. הרב חדקוב היה דורש את השלמות בכל נושא ולא ויתר ולא קיבל דברים שאינם מושלמים.

כך, לדוגמה, שכשהרבי הקים בשנת השבעים ע"א מוסדות, הרב חדקוב חילק ע"א דולרים לכל מוסד, ומנהלי המוסדות עמדו בתור כדי לקבלם. לכאורה זה דבר שגרתי, אבל בעמידה בתור לפני חדרו של הרב חדקוב, אפשר היה להבחין מיד בסדר ששרר בתור ולראות איך הרב חדקוב יודע להחזיק אנשים במשמעת קפדנית... האנשים ידעו שאם הוא אומר 'איז דאס געזאגט' - והכל בתוקף ברור וללא התקפלויות ופשרות.

את העיקר אסור לשכוח - הרב חדקוב היה בראש ובראשונה הצינור שדרכו בחר הרבי לעמוד בקשר עם העולם. דרכו הרבי העביר הוראות לכל קצווי תבל. הרב חדקוב העביר את הוראות הרבי בשיא ובתכלית הדיוק ולא ערבב בהן אפילו פעם אחת מחשבה אישית שלו. תמיד ידענו שאם הרב חדקוב אמר משהו, אין ספק שאלה דברי הרבי.

גם האופן שבו העביר את הוראות הרבי היה מיוחד במינו: הוא ניסח תמיד את הדברים בצורה עמוקה וברורה ועם זאת בתקיפות וללא שום פשרות. המסרים וההוראות שהעביר אלי היו תמיד חדים וברורים, והתביעה לעשותם היה נשמעת בטון חד-משמעי שאסר להחסיר בביצוע אפילו פרט אחד.

האמת היא שכבר מהרגע הראשון שבא לרבי הוא "הפקיר" את כל מעמדו למען הרבי ומסר את כל כולו לרבי. בריגה הוא היה מנהל של אימפריה חינוכית ועל פיו יישק דבר בכל מדינת לטביה, וכאן - משנכנס לעבודה עם הרבי - ביטל את עצמו לחלוטין כעבד נאמן ממש".

תכונות משותפות

עד כאן מדברי הרב וולף על הרב חדקוב, ומפליא עד כמה הדברים הולמים את מי שאמרם. כי אכן בין שני האישים הדגולים הללו היו לא מעט תכונות משותפות וקווי-אופי דומים.

דברי הרב וולף על הרב חדקוב מדגישים את ההתמסרות המוחלטת לעבודת הקודש ללא יום וללא רגע של מנוחה, את האחריות ואת הדיוק ביחס לכל הגה וכל מילה כתובה שבאים מאת הרבי, את כובד הראש והרצינות, את התוקף ואת הבהירות, את היראת-שמים, העיסוק האישי בתורה, בהפצת היהדות ודאגה להמוני יהודים פרטיים לצד העסקנות הציבורית הרבה.

ועל כל אלה ללא יוצא מן הכלל אפשר לקבוע חד-משמעית גם לגבי הרב וולף עצמו – כולהו איתנהו בו עצמו, כידוע היטב לכל יודעיו ומכיריו.

כפי שמסתבר, במהלך הפגישה ביניהם בשנת תשי"ב, עמד הרב חדקוב על טיבו של האברך הצעיר עמו נפגש, וככל הנראה העביר את רשמיו לרבי. לאחר פגישתם זו, הלך הקשר והתהדק, חילופי המכתבים הלכו ותכפו, והמשימות וההוראות מהרבי ומהמזכירות הלכו ורבו והקיפו מיגוון רחב ומסועף יותר ויותר של עבודה ציבורית.

ניהול העניינים הכספיים מטעם המזכירות

משרד הישיבה שהיה במקביל המשרד של אגודת חסידי חב"ד, היה גם הכתובת לכל העניינים הכספיים של מזכירות הרבי שהתנהלו בארץ הקודש.

אל משרד הישיבה נמסרו כל ההכנסות של מעות "קופת רבנו", דמי "מעמד", "קרן השנה" וכל המגביות שנערכו על-ידי הרבי ביומי דפגרא וכיוצא באלו.  וכן לאידך גיסא – דרכו עברו לייעדם ההוצאות של כספי מזכירות הרבי בארץ הקודש כמו השתתפות בהוצאות הנסיעות לרבי, העברות כספיות לשלוחים מעת לעת, השתתפות בפעילות הפצת המעיינות ובפעילות מרכז צא"ח ובתי חב"ד בארץ הקודש, וכל שאר העברות הכספים והתמיכות השונות בענייני צדקה וחסד שהתנהלו בארץ הקודש מטעם המזכירות של הרבי, כאשר הכל מנוהל בידיו האמונות של הרב אפרים וולף ע"ה.

עדות לא שגרתית מהרבי בעצמו לנאמנות זו של הרב וולף, מצויה בעובדה הבאה:

בחורף שנת תשל"ג התקיימה שמחת נישואין בביתו של הרב שלמה מיידנצ'יק, אז ראש ועד כפר חב"ד ומראשי העסקנים בארץ הקודש.

בשולי אגרת 'פרטית כללית' מיום הבהיר י"א בניסן תשל"ג שנשלחה לרב מיידנצ'יק, הוסיף הרבי ורשם בכתב יד קודשו:

יקבל ימים אלה, על ידי הרב אפרים וולף שי' טו אלף [=חמש עשרה אלף) לירות. ומטובו להודיעני מזה, ותשואות חן.

זהו השתתפות (מענק) להוצאות הדירה דבתו הכלה תחי. איש (גם הרב אפרים וולף) אינו יודע מזה, אבל ברשותו לגלות זה לזוגתו ולהכלה תחיינה. והעיקר – פארניצען [=להשתמש] בהצלחה רבה.

כלומר, הרבי מודיע להר' מיידנצ'יק כי הוא אמור לקבל מהרב וולף בימים הקרובים חמש עשרה אלף לירות כמתנה עבור רכישת דירה לבתו הכלה, אולם את מטרת הכסף - אף אחד, אפילו הרב וולף בעצמו - אינו יודע...

תמיכה מהרבי לשלוחי קודש

מספר הגה"ח הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ברחובות, וחבר בי"ד רבני  חב"ד בארה"ק:

בשבת קודש י"א שבט תשמ"ה התוועד הרבי, ואמר שהוא רוצה לתת כסף לשלוחים לענייניהם הפרטיים וענייניהם הכלליים, ואין זה שתי דברים שונים, כי "הוא המדע והוא הידוע", וכן שלוחי שלוחים.

נכחתי באמירת השיחה וחשתי רוממות רוח גדולה מתוכן הדברים.

ביום ראשון, כשנכנסתי למזכירות, אמרו לי שהתמיכה מיועדת רק לשלוחי מל"ח, ראשי מדינות, אך הדבר לא שייך ל"שלוחי קודש" שהרבי שלח.

לשאלתי הרי הרבי אמר בשיחה שיתן ל"שלוחי שלוחים", וכן לשלוחי כ"ק מו"ח אדמו"ר, לא קיבלתי מענה. התשובה של המזכירות גרמה לי נפילות רוח.

כששבתי לארץ הקודש נכנסתי לר' זושא וילימובסקי וסיפרתי לו את הדברים. הרי שמעתי באוזני את לשון הרבי, והרגשתי שהרבי רוצה לתת השפעה גשמית לשלוחים וכו'.

ר' זושא השיב לי בוודאות שעלי לכתוב על כך לרבי, והמשיך ואמר שהוא קיבל 'יסוד' מראש הישיבה שלו רבי אלחנן ווסרמן, שנהג לומר "בעסער צו זיין א שוטה פון זיין אן אפיקורס". עדיף להיות שוטה מלהיות אפיקורס, כי אם אכן הרבי רוצה לתת לשלוחים ולא יקבלו זה היפך רצונו ולכן מוכרח שתכתוב, ואם הרבי לא רוצה כך אז בסך הכל כתבת שטות.

לפועל כתבתי על כך, ואכן לפני חג הפסח תשמ"ה שלח הרבי באמצעות הרב אפרים וולף צ'ק לכל אחד מה"שלוחי קודש" עבור צרכי החג. וכך זה המשיך מידי ערב חג הפסח וערב חגי תשרי במשך כל השנים, עד ג' תמוז תשנ"ד.

ת.ד. 46 לוד

במקום שאתה מוצא את גדולתו של משרד הישיבה בלוד, בניהולו המסור של הרב אפרים וולף, שם אתה מוצא ענוותנותו.

צמד התיבות ״ת.ד. 46 לוד״ הפך במרוצת השנים למושג בפני עצמו, בו התכנסה משמעות רחבה ביותר, תוך ייצוג ממלכה שהיוותה כלי הקיבול ומקור ההשראה וההשפעה אל אינספור אפיקי עשייה תוססים ומגוונים.

״ת.ד. 46 לוד״. כך, בפשטות, נכתב על גב מעטפות הדואר שיצאו מבין כותלי המשרדים הצנועים, מכילות רבבות אנקדוטות הקשורות לכל אחת מהמטרות הרבות שהוטלו מ"בית חיינו" אל מרחב העשייה של מוסדות ופעילות חב״ד ליובאוויטש בארץ הקודש.

ברבות הימים, בתחנתם האחרונה בשנות הלמ״ד, קבעה העשייה השוקקת את משכנה במתחם צנוע בחצר הישיבה. בית אבן פשוט, עם גרם מדרגות צר וגבוה וחלל המכיל מספר חדרים תכליתיים. שם, חדר לפנים מחדר בקצהו של מסדרון פשוט ונטול הדר, שכן מרכז הביצוע של הרבי בארצנו הקדושה.

חדרים אלו, על פשטותם הזועקת, היו מקום משכנו של הרב אפרים וולף, אנשי המזכירות וצוות העובדים. המושג הנזכר, שאינו אלא כתובת של תא דואר, ביטא שילוב תמידי ששרר במקום הזה: מחד, לא היה מוסד ספציפי שיכול להתנוסס על המעטפה, כי תחומים רבים ורחבים רחשו והתרחשו באותה כתובת. מאידך, הצוות שאייש את המשרדים מעולם לא נטל גדולה לעצמו. היה כאן ויתור מוחלט מראש על כל תואר, גינון או שם שיכול לחתום על המעטפה. כל אלו יחדיו הרכיבו את עוצמת המושג: ת.ד. 46 לוד.

ביטויי אמון והערכה

בהזדמנויות כאלה ואחרות, לאורך השנים, נשמעו מפה קדשו של הרבי ביטויים לא שגרתיים של אמון והערכה לבא-כוחו בארץ ישראל. כך, למשל, ביחידות לשד"ר החסיד הנודע הרב בן ציון שם טוב ז"ל, בי"ז במרחשוון תשכ"ג, קבל הרבי על מצב הפצת המעיינות בארה"ק, ודרש להגביר את הפעילות לקירוב חוגים שונים לחסידות.

בין הדברים אמר הרבי: "המקום היחיד ששומעים ששם יכולים לקבל משהו הוא אצל הרב שלמה חיים קסלמן ואצל הרב אפרים וולף. האם אוכל לשלוח לשם את כל הבחורים?"... שאל הרבי.

כיוצא בזה אמר הרבי לחסיד הרב שמריהו גורארי' מתל-אביב ביחידות בשנת תש"כ: "דער איינציקער וואס איך קען זיך פארלאזן אויף אים אין ארץ הקודש, איז ר' אפרים וולף" [=היחיד שיכול אני לסמוך עליו בארץ הקודש, הוא ר' אפרים וולף].

ובאגרת קודש מאדר ראשון תשכ"ה כותב הרבי:

"...דוגמא מפעולות יחידים ממש – הר"ר ברוק שי' בראשל"צ, סלונים בירות"ו, זילברשטרום שי' שם, וולף שי' בלוד, חפר שי' בכפר, איידלקופ שי' שם, ועוד – וכהנ"ל לא חכו להתמנות פעם אחר פעם "ולזריקות" וכו'"...

ביום חמישי כ' חשון תשכ"ד, נכנס ל'יחידות' הרב שמואל אבידור הכהן, שארכה כשעתיים תמימות. ביומנו של הרב שלום דובער וולף, אז מתלמידי התמימים ב"בית חיינו", מופיע מתוכן 'יחידות' זו:

"כמו כן הרבי שאל אותו אם הוא עוזר במוסדות, והוא ענה שבאופן פרטי לא, רק כשהרב אפרים וולף בא אליו וראה איך שר' אפרים עייף מהעבודה והוא מבקש משהו, הוא לא יכול לדחות אותו.

הרבי אמר לו, שנכון שר' אפרים עובד קשה, ושצריכים לעזור לו, הרי שהוא צריך לעזור גם בעניין הכלל, ולעזור לאנשי חב"ד".

והנה, עוד ביטוי נדיר של הרבי המגלה את היחס המיוחד כלפי איש אמונו בארה"ק:

בשלהי שנות הכ"ף ובראשית שנות הלמ"ד, עלו רבים מאנ"ש מרוסיה לארץ, והרבי הזמין אותם על חשבונו לבקר בהיכלו. בין אלה היו הרה"ח ר' יוסף קנייבסקי וזוגתו ע"ה. כשנכנסו ליחידות, שאל אותם הרבי מדוע לא הביאו אתם גם את בתם, והם השיבו כי מצבם הכלכלי הדחוק כעולים חדשים לא אפשר לקנות כרטיס טיסה גם לבת. אמר להם הרבי: "יש לי ידיד בארץ הקודש ושמו הרב אפרים וולף. תפנו אליו והוא כבר ידאג לפרנסתכם"...

מיניסטר על המיניסטרים

הנה תוכן מדברי הרבי לרב אפרים וולף ב'יחידות' בעת ביקורו בחצרות קדשנו, בחודש כסלו תשכ"ט, בה הרבי מנחה אותו על נוהל העבודה הרצוי בעסקנות הציבורית. הדברים הנם מתוך רשימתו של הרב וולף:

...שלא יטפל בכל הדברים הקטנים, שבדברים הקטנים גם עוזר דעוזר יכול לסדר הדבר אולי רק ב-90% אבל יסדר, ולכן כאשר מטפל בדברים קטנים כאשר בא לעניינים חשובים יותר אזי כבר עייף.

קודם הי' לוד, אחר כך בא כפר חב"ד, אחר כך ירושלים ואולי עוד חברון, לכן יש לקחת מיניסטר לעניני ירושלים ומיניסטר לעניני כפר חב"ד ומיניסטר לעניני לוד ויהי' מיניסטר על המיניסטרים.

ביטול במציאות

בין האישים המרכזיים שנטלו חלק בעסקנות החב"דית בארץ-הקודש שנים רבות, בולט במיוחד הרה"ח רב הפעלים הרב יוסף בלוי, זכרונו לברכה, שלמעלה מעשרים שנה, בין השנים תשכ"ו – תשמ"ח, היה חבר הנהלת הישיבה.

בעשרות השנים הללו, שהיו שנות פריצה והתרחבות גדולה, עמד הרב בלוי לצידו של הרב אפרים וולף ונטל חלק גדול בהתפתחות ענייני חב"ד ברחבי הארץ, מוסדות חינוך, שיכוני חב"ד, בתי חב"ד, השגת תקציבים מגורמים שונים בארץ ובחו"ל ועוד.

לימים, סיפר הרב בלוי בהרחבה על העבודה לצידו של הרב וולף:

"הרבי התחיל את בניית חסידות חב"ד בארץ ממש מאל"ף. ר' אפרים שהחל בראשית שנות הנשיאות לעבוד בישיבה, היה ממש "מרכבה לאלוקות" ומסור לרבי בתכלית.

ר' אפרים לא חיכה שהרבי ישלח כסף לארץ ויתן לו הוראות מפורשות מה לעשות, אלא כאשר הבין שזה רצון הרבי, הוא יזם את כל הפעולות למען רצון הרבי, והכל מכספים שהיו אמורים לשמש את הוצאות הישיבה.

לא הייתה אבן שר' אפרים לא בנה במוסדות חב"ד ובשיכוני חב"ד בארץ. קרוב לשבעים אלף מטר רבוע בנה ר' אפרים ביובל השנים שהוא עמד בראש מוסדות חב"ד, שלפניו ולאחריו לא היה כן.

ר' אפרים ראה את משרד הישיבה כמקום שכל תפקידו לשרת את רצון הרבי. כל סכום כסף שנכנס לקופת הישיבה, אם מתרומה של גבירים, או מזכייה בבג"ץ וכדומה, ר' אפרים הפריש מיד מחצית מהכסף עבור פעולות הרבי.

זכיתי והקשר האישי שלי עם ר׳ אפרים היה אישי מאוד. ניתן לומר שהוא שימש כמו אבא עבורי. ר׳ אפרים שהכרתי היה אדם רציני מאוד. לא ניתן היה לנהל עמו שיחת רכילות. כשהשיחה היתה מתפתחת לכיוון לא רצוי מבחינתו הוא היה קוטע לאלתר את הדיון.

אינטלקטואל אמיתי היה ר׳ אפרים, בעל ידע רב גם במדעים ולימודי חול, היה בקי בשפות, במתמטיקה ועוד, ובעשר אצבעותיו ניהל וניווט את הספינה הגדולה של מוסדות חב״ד בארץ הקודש בתבונה ובהצלחה רבה. הוא היה מומחה בארגון וניהול, והצליח מאוד בניווט הספינה תוך כדי האצלת סמכויות כשהיה בכך צורך.

הוא לא היה מסוגל להוציא שקר כלשהו מפיו וגם לא גוזמה כלשהי, אף אם הדבר היה לתועלת. כשנשאל לגבי נתון מספרי כלשהו הקשור למוסדות, הקפיד תמיד לנקוב במספר מועט מהאמת כדי שלא לבוא לידי שקר. תמיד מצא את הדרך להסתדר עם כל אדם.

בד בבד היה ר׳ אפרים אדוק גדול מאוד באופיו, ירא שמים בתכלית, חסר אגו לחלוטין. על אף מעמדו הרם בכל מחלוקת שהתגלעה, כשהיה מדובר על מחלוקת שנראה היה שקשורה באגו ולא באמת הצרופה או בדבר הרבי והוראתו הקדושה – היה ר׳ אפרים מוותר הראשון, על אף שיכול היה, מרום מעמדו הבכיר, לכפות את דעתו ורצונותיו על החולקים עליו.

צניעותו הרבה באה גם לידי ביטוי בהסתפקותו במועט גם מבחינה כלכלית. משכורתו הייתה נמוכה ביחס לשעות העבודה הרבות והעול הכבד שנדרשו ממנו. הצניעות החומרית, אותה הצליח להנחיל גם לנו העובדים עמו, באה לידי ביטוי גם בריהוט המשרד הפשוט בתכלית. הקפדתו על כספי הקודש אותם ניהלנו הייתה עקבית ובאה לידי ביטוי בכל צעד ושעל.

כך, למשל, הוא עצמו וכמונו כל עובדי המשרד הבכירים, מימנו על חשבוננו האישי את הנסיעות הרבות לרבי, ובשום פנים ואופן לא על חשבון על קופת המשרד, אף כי ניתן היה בקלות וביושר לייחס את הנסיעות שהיו קודש לעבודת הקודש ולטובת הכלל. מכוח הדוגמה האישית שהקרין ר׳ אפרים, הדבר לא עלה על דעתנו מעולם.

לא רק חייו הציבוריים התנהלו בדרך זו אלא אף חייו הפרטיים. לנוחות האישית ולתנאיה לא הייתה כל נתינת מקום.

חשוב שהדור הצעיר יידע, אשר למרות כל העשייה הכבירה של ר' אפרים שלא היה לה אח וריע, הוא לא זכה לקירובים מיוחדים מהרבי או לאמירות "יישר כח" תכופות. אדרבה, הוא קיבל מעת לעת פתקאות חריפים מהרבי. הרבי ידע שמהחסידים היחידים שהוא יוכל לתת להם מענה חריף והם ימשיכו בחיילא יתיר בכל פעולותיהם, היה ר' אפרים.

ר' אפרים היה בטל לרבי בתכלית. ניתן לומר בוודאות כי לא היה זה רק ׳ביטול היש׳ אלא ׳ביטול במציאות׳. בתיעוד הנפוץ והנגיש כיום לכל אדם של מעמדי חלוקת השטרות לצדקה על-ידי הרבי, ניתן לראות בכל אחת מההזדמנויות שבהן ר׳ אפרים עובר לפני הרבי כיצד ׳ביטול הולך׳.

ברור ומובן שהדברים לא הסתכמו רק בהופעה חיצונית ובסמנטיקה אלא באו לידי ביטוי מובהק, יום יום ושעה שעה, בכל החלטה שהתקבלה בהקשר לניהולם השוטף של המוסדות שהיה על כתפיו. ה'אני' העצמי שלו או שיקוליו האישיים לא תפסו אצלו מקום כלל וכלל. כל כולו היה חדור מטרה אחת: מה הרבי רוצה וחושב".

נושאים רגישים וחשאיים

במשך השנים עסק הרב וולף מטעם הרבי גם בשורה ארוכה של נושאים רגישים וחשאיים. כך, לדוגמה, בשנת תשט"ו הורה הרבי לרב בנימין גורודצקי, בא כוח הרבי באירופה, להעלות לארץ הקודש את גופו של הרב מנחם מענדל שניאורסאהן, בנו של כ"ק אדמו"ר המהר"ש נ"ע, אשר נפטר בשנת תש"ב באי קורסיקה בצרפת ושם נטמן.

הרב גורודצקי מילא את ההוראה, ושלח את הארון באונייה שעשתה דרכה לחיפה. במקביל, הרבי הורה לרב וולף לצלם את הגופה לפני שיורידוה לקבורה, ולשלוח את התצלום לרבי.

האונייה הגיעה בלילה קר וגשום של חורף תשט"ו לנמל חיפה, ובשעת לילה מאוחרת נערכה הקבורה בבית העלמין העתיק בצפת.

בתנאים ששררו באותם ימים בארץ, לא נמצא צלם שייאות לבוא באישון לילה ולבצע את הצילום המבוקש, מה גם שבמקום שרר חושך מוחלט. ואולם, הרב וולף עצמו כן בדק את מצב הגופה וראה כי למרות שעברו כחמש עשרה שנים מאז הפטירה, הגוף נשאר שלם.

כאשר הרב וולף נסע לאחר מכן שוב לחצרות קדשנו, לחודש תשרי תשט"ז, הנה תכף לכניסתו ליחידות ביקש הרבי ממנו לשמוע את כל פרטי הדברים בנידון זה.

כך בשנים הראשונות לנשיאות, וכך לאורך כל השנים.

הקשר עם משפחת בית רבי

אחד העניינים החשאיים בהם עסק הרב וולף, היה הקשר עם משפחת "בית רבי" בארץ הקודש - משפחת הגב' דליה שתחי' רוטמן, בת אחיו של הרבי, הרב ישראל אריה לייב ע"ה, ומשפחת הרה"ח רבי בן ציון שניאורסאהן ז"ל מתל אביב, דודו של הרבי, אחיה של הרבנית נחמה דינה ע"ה.

במשך תקופה ארוכה הייתה הגב' רוטמן מגיעה לפרקים קבועים למשרד הישיבה בלוד. במסגרת ביקורים אלו הייתה באה לבית המשפחה בשיכון חב"ד, ומשוחחת ארוכות עם זוגתו של הרב וולף, הגב' פסיה תחי'.

על תחילת ההיכרות עם מרת דלי', מספרת הגב' וולף:

היכרותנו הראשונה הייתה בזמן חתונתם, בח' כסלו תשל"ג, כאשר הרבי הורה לבעלי לקראת החתונה שיראו שתהיה זו "חסידישע חתונה".

נסענו לחתונתם, שנערכה באולם הכנסים במכון וויצמן ברחובות, יחד עם מניין מחשובי אנ"ש ונשותיהם. שמחנו ושימחנו, והחתונה הייתה חתונה חסידית. בחופתם ניגנו את הד' בבות, ואחר כך ערכו סעודת שבע ברכות.

מאז נוצר בינינו קשר קרוב. גב' רוטמן הייתה מגיעה לעיתים קרובות למשרד הישיבה, ופעמים רבות הייתה נכנסת לביתנו והיינו יושבים ומשוחחים ארוכות. כשבעלי לא הרגיש טוב היא באה לבקרנו, כשהיא מביאה זר פרחים גדול. גם כיום הקשר בינינו נשאר הדוק, ומידי ערב חג ומועד אנחנו משוחחות ומאחלות אחת לרעותה איחולי חג.

בדיווחיו היומיים של הרב וולף לרבי, מופיע הדיווח הבא מט' כסלו תשל"ג:

אתמול השתתפנו בחתונתה של דלי' תחי', המסדר קידושין הי' הרב שמואלי (הוא מזכיר בית הדין ברחובות) ומאנ"ש השתתפו הרב"צ שניאורסאהן ואשתו, הר' נחום גולדשמיט ואשתו, ר' בן ציון שמטוב, הגב' אלטהויז, ר"ד גרטנר, ר"י קוגל ואשתו, ר' זלמן לוין ואשתו, ר' מאיר פרידמן, ר' מאיר פריימן ואשתו, ר' משה אשכנזי ואשתו, ר' שלמה מיידנצ'יק ואשתו, ר"נ בקרמן, ואני ואשתי.

כמו"כ השתתפו כ-200 איש, האווירה היתה טובה וחסידית, בחופה ניגנו ניגון אדמו"ר הזקן, לאחר החופה רקדו והשתתפו רבים מהקהל, אחר כך כבדו בכבוד קל, אנ"ש ערכו סעודת שבע ברכות.

קשר עם דוד הרבי

קשר נוסף שהרב וולף כאמור זכה לו היה כאמור עם משפחת הרב בן ציון ומרת צילה שניאורסאהן.

מוסיפה ומספרת מרת וולף:

באחת השנים כשהיינו ב'יחידות' הורה לנו הרבי שניקח עמנו עבור דודתו סט של סכו"ם מכסף טהור, שהיה בשימושו של הרבי הריי"צ. לפני נסיעתינו קיבלנו מהמזכירות את הסט היקר, ובנסיעתנו לקחתי את הסט הכבד בתיק היד, לשמירה לבל ייאבד חלילה במהלך הנסיעה.

לפני שמילאנו את השליחות ומסרתי לגב' שניאורסאהן את הסט, העליתי בפני בעלי רעיון באם נוכל להשאיר ברשותנו לפחות סכין כפית ומזלג בודדים מתוך הסט שהכיל פריטים רבים, אולם בעלי לא הסכים לכך בשום אופן...

אחריות תקציבית

מוסיף ומספר הרב יוסף בלוי:

משרד הישיבה בכתובתו 'ת.ד. 46 לוד', לא נשא רק באחריות לצדדים האופרטיביים של הפעולות והמעשים, קטנים כגדולים, ולא רק באחריות על פועלם ומעשיהם של הפקידים ונושאי המשרות במוסדות ובארגונים השונים – אלא גם באחריות התקציבית הכוללת.

את מה שכל כך קל לומר, קשה עד מאוד לתאר. השגת תקציב היא מלאכה מפרכת. כל פרוטה, בין אם היא הושגה ממקורות ממשלתיים ומתקציבי הרשויות ובין אם הושגה ממקורות פרטיים, נדבנים ותורמים – עמל בלתי ניתן לתיאור הושקע להשגתה. עד שראינו מטבע בקופה, ירקנו דם ויזע. ובצד השני של המטבע – ההוצאות השוטפות והיום-יומיות היו עצומות ומחייבות.

יום וליל עמלנו במשרד הישיבה על השגת התקציבים הדרושים להתנהלות השוטפת של המוסדות והארגונים, וראינו כזכות מיוחדת לשאת עול זה בגאון, אף שברור שההצלחה השמימית שלנו, בבחינת ״המחדש בטובו בכל יום תמיד״, הייתה בכוחו בברכתו ובהשפעתו הישירה של בעל הבית - הרבי זי״ע. משמעות הדבר הייתה לא רק במובן הרוחני. אלא פעמים רבות אף זכינו שהרבי יזם פנייה לגורמים שונים, שוחח עם אישים שהתקבלו ליחידות, ובירך נדיבי עם ותורמים שהואילו לסייע תקציבית למוסדות ולפעילויות הקדושות של הרבי.

אין מדובר רק על המשכורות ותקציבי העתק שנדרשו להתנהלות הישיבה ומוסדות החינוך, הארגונים הציבוריים כגון צעירי אגודת חב"ד, אגודת חסידי חב"ד או נשי חב״ד; אפילו הוצאות עבור הדפסת ספרים, עלוני עשרת המבצעים וסבסוד נסיעה של חסידים מסוימים אל הרבי – כתובת אחת הייתה למשלוח חשבונית: ת.ד. 46 לוד. אפילו סקירה שנתית בעיתונות הבלתי מפלגתית אודות פעילות חב״ד, על פעולות ציבוריות שונות ומגוונות ועל כלל מוסדות חב״ד - שולמה על ידי משרד הישיבה.

בכל הקשור להיבט התקציבי, במשרד ידעו היטב למי שייכת כל פרוטה. היה לכך תרגום מעשי, בדמות תקציבים שהתקבלו עבור המוסדות, ואחוזים ניכרים מהם הועברו למטרות ויעדים שונים כגון קופת ה"מרכז לענייני חינוך", ולמימון הוצאות שנכללו בהוראות שנמסרו מלמעלה ושנכללו במסרים השוטפים של המזכיר הרב חדקוב, כגון מתן תמיכה לחסיד מסויים; הדפסת ספר או פרסום; השתתפות בנסיעותיהם של חסידים לחצר הרבי; תמיכה במוסדות חב"דיים שונים, וכיוצא בזה במקרים רבים מאוד לאורך השנים.

בהקשר התקציבי היה רק יוצא מן הכלל אחד: צוות עובדי המשרד עצמו. ר׳ אפרים, עובדיו ועוזריו, לא העלו מעולם על דעתם להגיש חשבונית כלשהי עבור הוצאותיהם. ובכך שימש הוא עצמו דוגמה אישית חיה ומוחשית ונזהר בפרוטה ובשווה פרוטה שלא ליטול מן ההקדש.

מי החזיק את גחלת יהדות רוסיה?

הנה דוגמאות ספורות לעסקנות הציבורית הכללית שהתנהלה ממשרד הישיבה, המלמדות על הכלל:

רב קהילת חב"ד בהרצליה, הרה"ח ר' ישראל הלפרין, זכה בראשית שנות המ"ם להתעסק במספר ענייני ציבור בארץ. במסגרת זו הוא עמד בקשר עם הרב וולף, וקיבל דרכו מספר הוראות. על כמה מהוראות אלו, סיפר לימים הרב הלפרין:

בראשית שנות המ"ם הוזמתי להשתתף בכנס החזרה בתשובה, בראשות הרב ראובן אלבז. שמי לא היה רשום במודעה, אך צויין ש"קצין בכיר בסיירת מובחרת שהפך לרב", יספר את סיפורו האישי.

ימים אחדים לפני האירוע, מצלצל הטלפון, והנה הרב אפרים וולף על הקו. והוא אומר לי "ראיתי בעיתונים שמתארגן כנס חזרה בתשובה, ומופיע שם גם קצין בסיירת, אז אני משער שהכוונה אליך"...

הבנתי מיד שר' אפרים לא ראה זאת בשום עיתון... ממתי ר' אפרים קורא עיתונים ועובר על המודעות... הבנתי שר' אפרים קיבל הוראה להעביר לי, ואכן ר' אפרים ממשיך והסביר לי מדוע הוא מתקשר: בכנס אמור להופיע גם הר' אליהו אסאס, שעלה לאחרונה מחבר העמים, ובחוגי בני ברק מציגים אותו כאילו הוא החזיק את גחלת היהדות ברוסיה בשנות הקומוניזם, למרות שהוא עצמו התקרב ליהדות ברוסיה על ידי חב"ד.

וכאן הנחה אותי הרב וולף שבמהלך העצרת עלי ליצור שיחה עם אסאס, ולשאול אותו מספר שאלות מנחות, כך שלא תיוותר בידו הברירה, והוא ייאלץ להודות שחסידי חב"ד הם אלו שקירבו אותו ליהדות.

לאחר נאומו של אסאס בעצרת, שהיה גדוש בשבחים ובחשיבות עצמית, הוא החל לעשות דרכו ליציאה, מוקף במספר מקורבים ותלמידים, אך אני, כיוצא סיירת, פילסתי דרך אליו, אחזתי בידיו, וניהלתי עמו דו-שיח כפוי, שבמהלכו נאלץ להודות בפני תלמידיו, שהתקרב ליהדות על ידי החסיד ר' געצע ווילנסקי במוסקבה.

אחר כך נקראתי לדבר בפני הנאספים, היה זה במעמד הגר"ע יוסף ואישים נכבדים, ולאחר שסיפרתי את מעללי הצבאיים, חרגתי מהנושא המתוכנן (עליו סוכם עם מארגני הכינוס...) וסיפרתי על המחזיר בתשובה הראשי של הדור, הרבי מליובאוויטש, שגם הרב אלבז פועל בהשראתו, ואפילו הרב אסאס שדיבר כאן קודם, הודה לי עכשיו בפומבי שהוא התקרב ליהדות על ידי חב"ד...

איך שולחים דו"ח לרבי?

מוסיף ומספר הרב הלפרין על הוראה מאלפת בעסקנות שהתקבלה ע"י הרב וולף:

כאשר התקבלה ההוראה לראשונה לארגן כינוסי ל"ג בעומר בארץ ובעולם, התכנסו ב"רשת" בכפר ראשי הפעילים לטפל בנושא, ולמעשה מלאכת הארגון נפלה על כתפי. הייתי אז אברך צעיר בכולל בכפר חב"ד.

פעלנו בנושא בשטורעם גדול, ובשנה הראשונה התארגנו כשבעים תהלוכות. בערבו של ל"ג בעומר, החלטתי לכתוב דו"ח מקיף מכל התהלוכות, ודיברנו עם כל המקומות בהם אורגנו תהלוכות, מי היו הפעילים, כמות הילדים, הנואמים וכו'. אך כששוחחנו עם אחד הפעילים, שערך שש תהלוכות בישובים סביבו, התברר שהוא שלח דו"ח למזכירות באופן עצמאי, ולא רצה למסור לנו את הפרטים.

התקשרתי אפוא למזכירות, מסרתי דו"ח מקיף לרב גרונר, ואמרתי לו שיצרף לדו"ח זה את הדו"ח שקיבל מאותו פעיל, וכך יהיה דו"ח כללי ומקיף של משתתפי התהלוכות.

כעבור רבע שעה, מתקשר אלי הרב אפרים וולף ו"נוזף" בי, מדוע לא נשלח דו"ח לרבי? לאחר ההפתעה הראשונה, אני והפעילים שעמי הבנו, שהבעיה היא מדוע לא נשלח דו"ח כולל עם אותם תהלוכות שדווח עליהם בנפרד...

התקשרנו אפוא שוב לאותו פעיל, אילצנו אותו למסור את הפרטים שהחסיר, וכך שלחנו מחדש את הדו"ח לרבי.

ואז ר' אפרים מתקשר אלי פעם נוספת ואומר לי "העניין סודר"...

"אלפי פעמים שמעתי מהרבי על ר' אפרים"

עד כמה הרבי ראה בר' אפרים את נאמנו ובא-כוחו בארץ הקודש, יעידו הדברים הבאים, מפי חבר המזכירות הרב ירחמיאל בנימין הלוי קליין ז"ל, שנאמרו בעצרת ה'שלושים' לזכרו של ר' אפרים, בהיכל ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בכפר חב"ד:

"הכרתי את ר' אפרים במשך קרוב לשישים שנה. אקדים ואומר: נסעתי פעם בשליחות הרבי בקיץ לאורוגוואי בתקופה שעוד לא היה שם ליובאוויטש, ואמרו לי שיש שם פרופסור שלמד עם הרבי בפריז, שמחזיק את עצמו ליובאוויטשער.

כשפגשנו אותו הצגנו את עצמנו כתלמידי "תומכי תמימים" שנוסעים בקיץ לשליחות. השאלה הראשונה שהוא שאל אותנו הייתה, "אתם מכירים את הרבי"? הייתי אני ועוד בחור ואמרנו בוודאי, מה השאלה. וודאי שאנחנו מכירים אותו, אנחנו רואים אותו כל יום במנחה ובמעריב.

אז הוא אמר לנו, אתם בוודאי רואים אותו - אבל 'להכיר' אותו אתם לא מכירים. אז כשאני אומר "מכירים" אני מתכוון שהכרתי את ר' אפרים ממש.

מעת שזכיתי להיכנס בעבודת המזכירות, אני יכול להעיד בפה מלא, שאינני יודע אם ישנו עוד אדם בנוגע לעבודת הקודש של הרבי שהרבי הזכיר אותו כל כך הרבה. אלפי פעמים שמעתי בעצמי מהרבי דברים בנוגע לר' אפרים וולף. "שימסרו לאפרים וולף"... "זה ר' אפרים צריך לעשות", שליחויות רבות מספור הוטלו על ר' אפרים. אנשים שאלו את הרבי: רוצים למסור משהו לליובאוויטש ואנחנו בארץ, אז הרבי אמר "הנציג שלנו בארץ הוא הרב אפרים וולף בלוד, ואפשר למסור לו".

אולם הדבר הכי גדול אצל ר' אפרים היה שאפילו לא הכירו את מעלתו. כל אדם אחר שהיה לו קשר כזה עם הרבי היה הולך עם גאווה, אבל ר' אפרים היה חייל. וזה היה ניכר גם מצד הרבי מתחילה עד הסוף.

מה שלא יגידו על ר' אפרים - זה מגביל אותו. אנו לא צריכים להאריך בזה כי הוא לא מעוניין בזה. אבל "והחי יתן אל לבו", זה נותן לנו הוראה שאנחנו צריכים להיות מסורים לרבי כמו שר' אפרים היה, בלי שום שאלה, בלי שום טענות, בלי שום דברים מן הסוג הזה. זה הכוונה "והחי יתן אל לבו". הלוואי ונזכה להיות כמוהו - איש חסיד, איש אמת.