מפאת קוצר זמן אין באפשרותי להעתיק את התוכן, אבל יעוין ב:

* נר איש וביתו (שלזינגר) - במהדורת תשס"א עמ קס"ט.
* הלכות חג בחג (קארפ) - עמ פ"א והערה 22 שם.
* שלמי תודה (פלמן) - עמ ס"א.
* מקראי קודש (הגרצ"פ פרנק) - עמ מ"ז.
* ימי החנוכה (ליברמן) - עמ ע"ה.

חבל שלא שימים חוניכה באלכסון
לנח"ר הרבי

יישר כח על המקורות.
אין בהישג ידי אף לא אחד מרשימת הספרים שהובאה. ולכן, בקשתי למשיב הנכבד, שיואיל לכתוב את המסקנא שעולה מהמקורות האלו.

מה ההבדל בין חשמלי לאלקטרוני?
ולעצם השאלה, לע"ד אינה נוגעת כ"כ ויש לברר נקודה הרבה יותר בסיסית וחשובה ושיש בה נ"מ למעשה ואולי אפילו מניעת חילול שם ליובאוויטש...
האם בכלל מותר לברך על מנורה ציבורית?
יש הסומכים על דין מנורת ביהכ"ס, אבל האם באמת אפשר לסמוך על זה?

ראיתי היום בקובץ הלכות של הגר"מ פינשטיין זצ"ל, שנדפס בסוף ספר מקראי קודש להגר"מ הררי (במהדורת תשס"ו עמ קנ"ב), שם כתב נכד הגרמ"פ בשם סבו: "וכן לא יוצא יד"ח נר חנוכה בהדלקת גז כמו שאומרים שמדליקים נרות גז למעלה בכותל המערבי. ובכל זאת, בנר מחשמל או מגז יש ענין של ראית פרסום הנס - שטוב לעשות כן (אם אין אפשרות אחרת) אע"פ שלא יוצאים יד"ח בכך".

כעת יש לי מעט יותר זמן, ועל כן הרחבתי לקמן מן הספרים שציטטתי לעיל:

א. בספר "נר איש וביתו" פ"ז סי"ב מביא שאין יוצאין יד"ח נ"ח בהדלקת חשמל, גז וכיו"ב. הוא מביא בשם ספר פתחי שערים עמ"ס שבת דף כ"א, שחילק בין נר שבת לנ"ח, וכתב שבנר שבת לא בעי שמן ופתילה. ובשם שו"ת בית יצחק (יו"ד סימן ק"כ וח"ב סימן ל"א) שכתב שאין יוצאין בנר של חשמל ולא של גז שאינו מקרי נר לענין חנוכה, וגם שהיות ונעשין בהם כל השנה - זה אינו פירסומי ניסא, ובשו"ת פקודת אלעזר (סימן כ"ג) כתב שאין יוצאין בנר של חשמל, כי צריך שבשעת הברכה יהיה כל שיעור הדליקה לפניו, כמו שכתב השו"ע בסימן תרע"ה ס"ה. ובשו"ת לבושי מרדכי (ח"ג סימן נ"ט) אסר משום שאין בו שמנונית כמו שמן, חלב ושעווה. [ויעוין "מוריה" שנה ג גליון ח-ט], והגרשז"א זצ"ל ב"מאורי אש" (פ"ה ענף ב דף צ"ו) נסתפק בענין שצריך שיהא בנר שיעור שמן של חצי שעה, האם מהני שימלאו שפופרת של ביצה עם שמן שתהא מנטפת על פי הנר, האם צריך שהשמן יהא בתוך הנר או לא? וכתב, שנראה שכל טיפה הנוטפת הרי הוא כהדלקה חדשה.
ולכאורה, לפי זה אם י לפניו בלון גז, והשיעור לכאורה לפניו - אולי יהא מותר? אלא שאליבא דהסוברים שבעינן שמנונית, אין יוצאין יד"ח אף בזה.
ב. ב"הלכות חג בחג" (קארפ) עמ פ"א הערה 22, מביא את הענין של אין בה לא שמן ולא פתילות [בשם יד הלוי או"ח קט"ז, מהרש"ם ח"ב סימן ק"ז, דבר אליהו (קלצקין) סימן ס"ג, כה"ח ס"ק י"ט], ולדעת החזו"א או"ח סימן נ סק"ט פסולה בפשיטות משום שאין בה אש.
ג. ב"שלמי תודה" (פלמן) עמ ס"ב מביא לענין הדלקה בגז, שיש לדון היות ואין כאן פתילה זה אינו דומיא לנס שנעשה בביהמ"ק, והוא מסתפק לפי השיטה שמדליקין בנר של שעוה, ואינו חייב שיהיה ממש דומיא דמקדש, האם מותר בגז או שהיות ואין פתילה השואבת אסור? ומיישב עפ"י שו"ת הרשב"א סימן תקמ"ב, שכתב שאכסנאי בנ"ח חייב להשתמש הן בשמן והן בפתילות, משמע שבחנוכה בעינן פתילות, אבל הוא נשאר בצ"ע, היות ואומר שאולי דין השתתפות בפתילות זה רק כשיש פתילות, אבל כשאין - אולי לא בעינן.
ד. הגרצ"פ פרנק ב"מקראי קודש" מביא את המקורות בפתחי שערים ובבית יצחק, ומביא שהרוגצובר נשאל על הדלקה בחשמל בערש"ק ובמוצש"ק, והשיב שבמוצש"ק שרי דהא אש הוא, אבל בערש"ק אין שרי, כי מברכין "להדליק נר" ואינו.

א. מובא במור וקציעה ליעב"ץ סי תער"ב: "ברכות של נר חנוכה... הברכה היא בכלל עיקר מצות פרסומי ניסא, וכי מדליק בלא ברכה לא מידי עבד דהרואה אומר לצורכו הוא דאדליק, וא"כ, ברכת להדליק נר חנוכה הוי חלק מגוף המצוה". ע"כ. על פי זה יתכן לומר, שבעצם קריאת הברכה המדליק עושה פרסומי ניסא. ולכן, במידה ואין מניעה הלכתית ברורה לברך, כלומר, כשהחנוכיה עצמה כשרה חשוב לברך. מי שלא מברך על הדלקת חנוכיה ציבורית, לא עסק בפרסומי ניסא במובן ההלכתי - אם כי, מילא את רצון הרבי ועסק בהפצת היהדות ועל כך אין עוררין.

מן הסתם ידוע לך שהדלקת חנוכיה בבית כנסת גם כאן מקורה במנהג, ובכל זאת מברכים עליה.
ולמעשה, פרסומי ניסא במקור היה אמור להיות ברשות הרבים ממש, ורק כיון שיד האומות תקיפה נאלצו להסתפק בפרסומי ניסא בבית הכנסת. לפי זה יוצא אפשר לומר שהדלקת חנוכיה פומבית לא גרעה מפרסומי ניסא דבית הכנסת, ואולי אפי זה יותר פרסומי ניסא מאשר בית כנסת.
אין הכי נמי, שאלו שאינם נוהגים להדליק בבית כנסת בברכה, לדידם, גם אין צריך לברך על הדלקת חנוכיה פומבית.