אורחים שונים סועדים על שולחננו בשבתות. האורחים מוסיפים לאוירה ונושאי השיחה בשולחן מגוונים ומעניינים. 

לפני כמה שנים אירחנו לסעודת שבת זוג צעיר מחסידי גור בארץ הקודש והאיש הצעיר סיפר לי על לבטים שעומדים לפתחו.

הוא מחפש להתפרנס בכבוד וכבר מצא תחום השתלמות שעשוי להיות מקור הכנסה מכובד, אבל יש בעיה אחת שמונעת ממנו להתקדם - מקומות העבודה לתחום שלו הם בתל אביב.

העובדים כולם בעלי אורינטציה ליברלית ובגדול פחות שמירת תורה ומצוות ומנקודת המבט שלו, אם יהיה כל היום בסביבה כזו זה יכול להשפיע עליו לרעה. הוא שאל בפשטות ובכנות ״איך בחור ישיבה מבני ברק השמרנית יכול לעבוד בתל אביב הליברלית ולהישאר חסיד בני ברקי?״

סיפרתי לו, שאת התמיהה הזאת שאלו כבר אבות אבותיו, בני יעקב, כשהם פגשו את יוסף בהיותו מושל מצרים.

״ויכר יוסף את אחיו״ מספרת התורה בפרשת מקץ ומיד ממשיכה ומוסיפה ״והם לא הכירוהו״. בפשוטו של מקרא הפסוק מספר לנו שהם לא הכירוהו כי הוא היה נער בן 17 כשנמכר למצרים, וכעת, עשרים ושנים שנים מאוחר יותר, קשה היה להם לזהות אותו. אבל פנימיות התורה, תורת החסידות, מלמדת אותנו עומק נוסף. ״הם לא הכירוהו״ - הם לא ידעו ולא הכירו שישנה אפשרות להיות יהודי שמרן שעובד את אלוקיו בעולם המתקדם והמתפתח אותו ייצגה מצרים. 

הם בחרו להיות רועי צאן, כי זו עבודה ששומרת על האדם רחוק מהחברה. רועה צאן נמצא לבד בשדות המרעה עם צאנו, בקרו וריבונו. הם לא הכירו אפשרות אחרת. והנה, עומד מולם אחיהם הצעיר, בחור ישיבה בני ברקי שמרן בבית המלוכה המצרי. ובכן ״הם לא הכירוהו״. יוסף היה הראשון שהוכיח שניתן להיות משנה למלך ולהישאר יוסף הצדיק.

לאורח שלי הוספתי וביקשתי ׳לך אל רבך האדמו״ר, עשה מה שהוא יציע לך. אני איני מכירך כדי לדעת האם תוכל לה לעבודה הזאת אם לאו.״
כעבור חודשיים הוא טלפן לספר לי, שהרבי מגור אמר לו שהוא סומך עליו והורה לו לקחת את העבודה.

שבת שלום וחנוכה שמח,
הרב זלמן וישצקי