בתחילת שנות הלמ"ד, עודו בחור צעיר, למד הרב לוי וינברג, כיום ראש ישיבת 'תומכי תמימים' ביוהנסבורג שבדרום אפריקה ורב קהילת חב"ד בעיר, את המשך ראש השנה המפורסם תש"ג של אדמו"ר הריי"צ. כשהגיע לקטע מסוים בסיום המאמר המדבר לא הצליח לפענח ולהבין אותו.

"כתבתי באותה תקופה מכתבים לאחי הגדול, הרב שלום בער, שנסע שנים מספר קודם לכן לשליחות בקנס", שיתף בריאיון שהעניק לסופר שבועון 'כפר חב"ד' מענדי קורטס לרגל י"ט כסלו ופורסם השבוע.

"על מה כותב בחור במכתביו? על מה שעוסק בלימוד. ולכן שאלתי את אחי באחד ממכתבי אליו למה הכוון אדמו"ר הריי"צ בקטע במאמר. אחי השיב לי, אבל הביאור עדיין לא הונח אצלי והשבתי לו במכתב נוסף שבו שאלתי על ביאורו.

"כשאבא (הרב יוסף וינברג. COL) נחשף לדיון, נשאב גם הוא ותירץ את שאלתי. אבא גם אסף את כל ההתכתבות ביני ובין אחי והכניס את הכל לרבי. אבא סבר תמיד שהרבי אוהב לשמוע באופן שאינו רשמי כביכול, אלא בדרך אגב מהצד, מאנ"ש, עדויות לעיסוק של חסידים בענייני הפצת היהדות ולימוד החסידות. אגב לימים כשהייתי בשליחות במלבורן הייתי כותב מכתבים הביתה וכמה פעמים אבא היה מסמן קטעים מהמכתבים והכניס אותם לרבי שיראה.

"בכל אופן גם את הדיון על המשפט התמוה במאמר של אדמו"ר הריי"צ הכניס אבא לרבי וכתב כי הוא מקווה שהדבר יגרום נחת רוח. הרבי בתגובה תיקן את המילה 'יגרום' והפך אותה ל'גרם' והוסיף את המילה 'רב' - והיינו שגרם נחת רוח רב, והדגיש את המילה רב. והרבי הוסיף והסביר שנחת הרוח נגרם מכך ששקלו וטרו בדא"ח, ו'יהי רצון שיהיה גאר ווי אמאל', כמו העיסוק שהיה בעבר".