ידוע מה שכתב כ"ק  אדמו"ר מהורש"ב באגרתו הידועה לכבוד י"ט כסלו תרס''ב ''היום הזה הוא ר"ה לדא''ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקלל''הה נ''ע זי''ע, והיא היא תורת הבעש''ט ז''ל''.

משפט זה דורש ביאור הרי ''ראש השנה'' אמור להיות תחילתו של תהליך, על דרך א' בתשרי  שהוא יום בריאת האדם, וא''כ לכאורה היה יותר מתאים לקבוע את ר''ה לחסידות את יום ח"י אלול שהוא יום התגלותו של הבעש"ט מייסדה של תורת החסידות הכללית עקב היותו תחילתו של תהליך התגלות תורת החסידות הכללית בעולם ?

ובפרט שידוע שהקטרוג שהיה אז למעלה שהביא למאסרו של אדמו''ר הזקן, היה על גילוי תורת חסידות חב"ד, ולא על גילוי תורת החסידות הכללית. כפי שמוכיח כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חלק ל' עמוד 170, מהסיפור הידוע עם הרה''ק רבי פנחס מקאריץ שהקפיד ע"כ שהמגיד ממעזריטש הפיץ את תורת החסידות באופן של תשתפכנה אבני קודש כשמצא גליונות של תורת החסידות מונחים באשפה. וכתוצאה מכך התעורר קטרוג למעלה, ורבינו הזקן הניח את דעתו באמצעות המשל הידוע של בן המלך שחלה וכו' וכתוצאה מכך הוסר הקטרוג שריחף אז על רבו המגיד. ואעפי''כ לאחר כו''כ שנים היה קטרוג נוסף על אדה''ז שגרם למעצרו, כתוצאה מכך שהוא מפיץ את תורת החסידות באופן של חב''ד. וא''כ הגאולה של י''ט כסלו שייכת להתגלות של חסידות חב''ד דווקא ולא לתורת הבעש''ט באופן כללי וא''כ איך כתב הרבי רש''ב שיום זה הוא ר''ה לתורת הבעש''ט ? 

ויש לומר ובהקדים מה שביאר כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חלק כ' בשיחה א' על י"ט כסלו ובחלק ל' עמוד 170 ואילך שישנם שני אופנים בלימוד תורת החסידות:

אופן א': לימוד החסידות כפי שראינו אצל הבעש"ט ואצל המגיד דהיינו תורות קצרות עם תוכן נקודתי בלי הרחבה שמטרתו להציל את עם ישראל (בן המלך) ממוות רוחני בזמן הגלות ולימוד זה נמשל לגחלים שמטרתם להאיר ולחמם שזהו צורך חיוני.

אופן ב': לימוד החסידות כפי שראינו אצל אדמו"ר הזקן דהיינו תורות ארוכות עם הבנה פנימית בדרך של חב"ד באופן של הרחבה, לימוד שמטרתו להכין את עם ישראל לקראת הזמן של לעת"ל שעסק כל העולם יהי' לדעת את ה' בלבד. ע"ד שיש מצוה בע"ש לטעום ממאכלי שבת ולימוד זה נמשל לפנינים שאינם חיוניים אלא כדי לייפות את האדם.

ויש לומר שלשני האופנים הנ''ל התכוונו תלמידי הרב המגיד ר' זוסיא מאניפאלי ור' יהודא לייב הכהן בהסכמתן לספר ה''תניא'' כפי שהובא בקצורים והערות לתניא עמ' קכה, דברי הרבי הריי"צ הבאים:

את דעתם על מהות הספר, הם הביעו הן בעל פה (כפי שנמסר על ידי שליחי אדמו"ר הזקן), והן בכתב. הרב הצדיק ר' יהודא לייב כהן אמר: "ספר התניא הוא קטורת לכל המגפות הרוחניות דעקבתא דמשיחא". הרב הצדיק ר' זוסיא אמר: "עם ספר התניא ילכו ישראל לקראת משיח צדקנו''.

בהזכירם בהסכמותיהם את השנה בה הן נכתבו, ביטאו באמצעות ציון השנה את דעתם הקדושה על ספר התניא.

הרב הצדיק רבי יהודה לייב הכהן כתב שנת ''תקנ''ו'', שהיא ראשי תיבות: ''תניא קטורת נשמה ורוח'' (המרמז שהתניא הוא כאמור קטורת לכל המגיפות הרוחניות של עקבתא דמשיחא.

הרב הצדיק רבי זושא ציין את השנה במלה ''פדותינ''ו'', הפדות שלנו - להדגיש כאמור שבספר זה ילכו בני ישראל לקראת משיח צדקנו.

ויש לומר שהרב הצדיק ר' יהודא לייב כהן ראה בעיקר בספר התניא את התרופה לעם ישראל בזמן של עקבתא דמשיחא וזה מתאים יותר עם האופן הראשון הנ''ל, ואילו הרב הצדיק ר' זוסיא ראה בספר התניא את הספר שיכין את עם ישראל לקראת משיח צדקנו כפי האופן השני הנ''ל. ובאמת יש לומר שבספר התניא ב' המטרות קיימות ראה מאמר ד"ה וכל בניך תשמ"א (סה"מ מלוקט ח"ב ע' קצ"ד- ה שיש בלימוד התניא ב' ענינים (א) שמביאה ללב שלם, בירור הצגות; (ב) הלימוד והידיעה דפנימיות התורה מצד עצמו שלמעלה מבירורים).

ומובן שהתנאי לקבוע ולהוסיף ר"ה נוסף צריך להיות דווקא על חידוש אמיתי שנתווסף במאורעות העולם.

ולכן היות שלימוד החסידות כאופן הא' הלימוד אינו מטרה לעצמו אלא בא בתור תרופה חדשה למגיפה של הדור כדי שיוכלו להיות יהודים יראים ושלמים בזמן הגלות כפי שהיו בדורות הקודמים א"כ נמצא שאין כאן חידוש אמיתי אלא המשך של העבודה הקודמת עם כלים חדשים.

אולם לימוד החסידות לפי האופן השני הינו חידוש אמיתי מכיון שאז לא היה דבר הכרחי לקיום עם ישראל כי כל ענינו אז היה להכין את עם ישראל לתקופה חדשה של לעת"ל שבו לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד והלימוד הוא לשם לימוד לעצמו נמצא שהוא תחילתו של תהליך חדש דהיינו הכנת עם ישראל לזמן של גאולה.

וכיון שהאדמו"ר הזקן פעל ע"י מסירות נפשו שנזכה לגילוי תורת החסידות כפי האופן השני לכן דווקא יום זה נקבע בתור ראש השנה לחסידות וכן ליום מ"ת של פנימיות התורה היות שאז הותר ללמוד תורת הבעש''ט באופן של חב''ד.

ויש לומר שכעין זה מצינו בתשובת המבי''ט על קושיית הב''ח או''ח סתרכ''ה ''כמה מעלות טובות למקום עלינו שהאכילנו את המן ונתן לנו את הבאר ושאר החסדים ולמה ציוה יותר במצות סוכה לזכור החסד של הושבת דסוכות יותר משאר החסדים'' והמבי''ט בספרו בית האלקים  שער היסודות פל''ז כתב ליישב זאת ''שהבאר והמן היו .. דבר הכרחי שא''א בלי מציאותם כלל'' ולכן ''לא הוקבע רמז להם אבל ענני כבוד שלא היו כ''כ הכרחי כמו הם אלא כדי שלא יהיו בחורב ביום וקרח בלילה הוקבע ימי החג רמז לענינם''

ובדרך אפשר יש להוסיף דכיון שענינו של ר"ה הוא ענין המלוכה וכיון שאין מלך בלא עם וההמלכה באה מלמטה ע"י שהעם ממליכים את המלך מובן היטב למה דווקא י"ט כסלו נקרא ר"ה ולא ח"י אלול מכיון שהתגלותו של הבעש"ט היה מהלך שבא מלמעלה למטה וכידוע רצו שיתגלה יותר מוקדם. אולם אצל האדה"ז גילוי תורה זו באופן של חב"ד הייתה זו יוזמה עצמית מהלך שבא מלמטה למעלה, ואדרבא היה קטרוג למעלה ורק ע"י מסירות נפשו פעל שיסכימו לכך.

עוד יש להוסיף דמיון בין י"ט כסלו לר"ה ששניהם נמשכים יומיים ונחשבים ליומא אריכתא.

א גוט יו''ט בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.