לרגל חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי נזכר אנכי כי לפני כמה שבועות כתבתי בטור זה על ביטוי של הרבי כלפי צאצאי אדה"ז וביקשתי מהקוראים הנכבדים להתייחס לתמיהתי.

כתבתי כי לאחרונה ראיתי מכתב ניחומים למשפחת גרונר בשל פטירת אמם הרבנית מרת מנוחה רחל גרונר וכה כותב להם הרבי:

"כ' סיון תשל"ה, משפחת גראנער שליט"א

נצטערתי לשמוע מפטירת הרבנית הצדקנית מצאצאי כ"ק אדמו"ר האמצעי - מרת מנוחה רחל ע"ה, והמקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים וכו'."

הופתעתי לראות שהרבי מציין שהרבנית מנוחה רחל היא מצאצאי כ"ק אדמו"ר האמצעי? ואני תמה מדוע לא הזכיר שהיא גם מצאצאי אדמו"ר הזקן?

ואם תאמר שהאזכור שהיא מצאצאי כ"ק אדמו"ר האמצעי כולל בתוכו כמובן גם את היותה מצאצאי אדה"ז שכן הוא אביו, מדוע אם כן, על המצבות של הצאצאים חוקקים גם את שמו של אדה"ז וגם את שמו של אדמו"ר האמצעי ומדוע שלא נכתוב רק את האמצעי שהוא כולל גם את אדה"ז?!

תחושתי היתה שיש כאן דיוק להיותה מצאצאי אדמו"ר האמצעי דייקא!

התקשרתי איפוא לנכדה הרמ"מ גרונר שליט"א מקרית גת ושאלתיו לפשר הענין והוא לא רק שלא הניח את דעתי אלא אף הגביר את תמיהתי.

הוא סיפר לי שבשנות הכ"פים ובתחילת הלמ"דים היו נוהגים להכריז בסיום ההתוועדות של הרבי על קיום סעודת המלוה מלכא המתקיימת בשכונה. ההכרזה היתה מתפקידו של החסיד רבי משה דובינסקי שהיה מכריז לטובת מי המלוה מלכה כלומר לאיזה יעד הוא איסוף הכספים במלוה מלכא זו וכן היכן תתקיים הסעודה ובאיזה שעה.

והנה באחת השבתות לאחר ההתוועדות הכריז הרב דובינסקי כי המלוה מלכא דהיום הוא לטובת איסוף דמי מעמד והוא יתקיים בביתה של הרבנית מנוחה רחל גרונר.

כששמע הרבי את ההכרזה הוסיף בקול גדול מיד לאחר הזכרת שמה: "וואס זי איז א אייניקע'ל פון מיטעלער רבי!" [=שהיא מצאצאי אדמו"ר האמצעי].

ברור אם כן שיש דברים בגו שהיה חשוב לרבי לציין את היותה "מצאצאי אדמו"ר האמצעי".

יתכן אולי שהסיבה היא בגלל השם שלה "מנוחה רחל" שאולי היה נדיר בתקופה ההיא והוא מזכיר את הרבנית מנוחה רחל הראשונה בתו של אדמו"ר האמצעי.

אשמח אם מי מהקוראים יאיר את עינינו בפרט מעניין זה.

ע"כ מה שכתבתי אז באותו טור ומאז שוחחתי עם כמה אנשים כדי לנסות להבין את תמיהתי הנ"ל וא' מהם אמר לי כי לפני עשרות שנים היו נוהגים לקרוא לצאצאי אדה"ז בשם "נכדי אדמו"ר האמצעי" (= דעם מיטל'עס רבינס אייניקלאך).

גם הרב יצחק מאיר הלפרין [בנו של מייסד ארגון הצאצאים הגרש"א הלפרין ע"ה] סיפר לי כי כל צאצאי אדמוה"ז היו נקראים תדיר: "צאצאי אדמו"ר האמצעי" ומי שטבע את מטבע הלשון "צאצאי אדמו"ר הזקן" היה אביו ע"ה.

יתכן גם שרובם המכריע של נכדי אדה"ז שהיו מוכרים לחסידי חב"ד בארץ ובעולם היו מגזע קודש של אדמו"ר האמצעי, דרך בתו הצדקנית מרת מנוחה רחל. ומטבע הדברים היו מציינים את המצוי יותר ואזלינן בתר רובא.

ואם מי מכם ימצא הסבר טוב יותר מדוע הרבי ציין שהיא מצאצאי אדמו"ר האמצעי ולא מ"צאצאי אדה"ז", אשמח לשמוע ממנו  ותודתי נתונה לו מראש.

•

השבוע השתתפתי בשמחת נישואין משפחתית, בכפר חב"ד. השתתפות בשמחות הללו הן אצלי לעיתים רחוקות מפני המרחק הרב מאילת לכפר חב"ד, דבר שמונע מאיתנו להגיע לעתים קרובות למרכז הארץ לחתונות.

בבואי לחתונה חגרתי בעוז מתניי באבנט 'גארטיל' כיאה וכנאה לדוד הכלה. ככל שחלף הזמן שמתי לב שקרובי המשפחה מהמעגל הראשון זנחו את המנהג שהיה נהוג מקדמת דנא שבני המשפחה היו לובשים 'גארטעל' בעת שמחת החתונה.

שאלתי את א' הדודים היכן ה'גארטל' שלו והוא החל להתפלפל עמי האם יש צורך כלל ללבוש גארטיל בעת החופה ואמירת הברכות וכו'. עניתי לו כי אינני דן בענין האם זה חובה אם לאו, תמיהתי היא רק על כך שקרובי המשפחה מהמעגל הראשון היו צריכים לכבד יותר את החתן וכלה ומשפחותיהם דבר המתבטא בין היתר בלבישת הגארטעל בעת החתונה.

משל למה הדבר דומה: בחוגים חסידיים אחרים נוהגים שבעת החתונה בני המשפחה הקרובים חובשים שטריימלאך לראשם והכוונה לבני המשפחה היא גם לדודים ובני דודים של החתן והכלה שהופעתם עם הלבוש החגיגי שלהם מכבדת את השמחה ובעליה. דומני שמן הראוי שגם אנו חסידי חב"ד ננהג כן באבנטנו. מה גם שהאבנט הוא מתשמישי מצווה וחגירתו בחתונה מקרין מימד של קדושה לאירוע הנישואין שמגמתו להקים בית נאמן בישראל על יסודי התורה והחסידות וההתקשרות.

אי לכך, מוצא אני לנכון לקרוא לעדת חסידי חב"ד די בכל אתר ואתר, לחדש את המנהג החסידי ולהחזיר עטרה ליושנה ולהמליץ לכל בני המשפחה שיואילו בטובם להחגר באבנט כל משך עת השמחה ובכך יזכו להוסיף בחמשה הקולות של קול ששון וקול שמחה וכו' ויזכו לתורה, אמן.

•

ואחתום בווארט על אמרתו של אדמו"ר האמצעי שהיה חפץ ש"כאשר שני חסידים ייפגשו שידברו ביניהם אודות עתיק ואריך או יחודא עילאה ויחודא תתאה".

רבותינו נשיאנו מסרו נפשם לאהבת ישראל בין החסידים ולכן רצה אדמו"ר האמצעי שהאחדות בין חסידיו תהיה בלימוד התורה ויתירה מזו בפנימיות התורה.

מאוחר יותר כשהיתה ירידת הדורות ואהבת ישראל נחלשה היו אומרים שאדמו"ר האמצעי היה חפץ ש"כאשר שני חסידים ייפגשו שידברו". לא ייתכן ששני חסידים נפגשים ואינם מדברים ביניהם.

מאוחר יותר היתה נסיגה נוספת באהבת ישראל אצל החסידים אנו אומרים שאדמו"ר האמצעי היה חפץ ש"שני חסידים ייפגשו". לא יתכן ששני חסידים מתגוררים באותה עיירה ואינם נפגשים! זה פונה לבית כנסת זה וההוא לבית מדרש זה. חייבים להפגש!

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052