בטור הקודם שוחחנו על חשיבות הכבוד במערכת המשפחתית ההולכת ומשתנה לאורך השנים. עסקנו בחשיבות הקבלה של ה'מצטרף החדש' וההשלכות שיש לזה על הנישואין הצעירים. בטור זה נתייחס למספר נקודות חשובות נוספות. 

ציון אירועים. הזדמנות טובה להבעת הערכה או יצירת תקשורת פתוחה היא באמצעות ציון אירועים כגון, ימי הולדת וימי נישואין. הרמת טלפון של השווער לחתן ביום הולדתו מחממת את הלב ויוצרת הרמוניה. כמו"כ, כלה שתרים טלפון לשוויגער לאחל מזל-טוב ולברכה לרגל יום הנישואין, אין ספק שזה יתרום להרמוניה המשפחתית.

להיות מעורב, לא להתערב. לפעמים כצופים מן הצד, אנו עשויים לראות טעויות שונות שעושים ילדינו הנשואים, כגון בהתנהלות מול הנכדים, בחישובים כלכליים או אף בעניינים הלכתיים. קורה ואנו שוכחים להסיר את כובע ה'הורה האחראי' ומשמיעים את עמדתנו מבלי שהתבקשנו. לעיתים אנו מתקשים לקבל כי ילדנו גדל, התבגר וכעת הוא עצמאי ונוטל באחריות מעשיו. גם אם ברצוננו להביע את עמדתנו מניסיון החיים שלנו, או מידע שרכשנו, נחשוב פעמיים אם לאמר. ואם כן, כיצד לאמר ולהעביר את המסר. כל התערבות של  ההורה, אף אם מגיעה ממקום כנה ואמיתי, גורמת לתחושה מעיקה של ביקורת, ועלולה אף לגרום למתח בין בני הזוג.

דבר תורה. כל המשפחה יושבת סביב שולחן השבת, השווער פונה לחתנו החדש, 'נו, שימי, מחכים לשמוע אותך. היית בכולל, ישבת ולמדת. שתף אותנו....'. איתרע מזלו של שימי. שימי הוא טיפוס שקט וביישן ואין לו הרבה ניסיון בלמסור שיחה או ווארט קטן. בהמשך השבוע, השווער מרמז שוב. שימי מתכנס בתוך עצמו, שותק. יום רביעי, לאחר שבועיים, מירי, אשתו, מזכירה לו שהשבת הם אצל ההורים שלה, לפי הסדר הקבוע שלהם. שימי משתתק, לא יודע איך לאמר לה, שהוא ממש לא מעוניין לשבת שם שוב בשולחן. הספיקה לו החוויה בשבת ההיא.

נקודה נוספת, כשהחתן חוזר על 'ווארט', שיחה של הרבי וכדומה חשוב לתת תחושה נעימה. להחמיא על הדברים, לתת מילה טובה - בקיצור, לפרגן. אין ספק שבדרך כזו גם מי שלא זורם לו בקלות למסור 'דרשה' כבידה, ירגיש בנוח לתת משלו ולשתף גם הוא.

מיותר לציין, שאין המקום להפריע ולדייק דיוקים שונים ומשונים (כמו, שלוש שלושה), לתקן ציטוט מסוים וכדומה. אף אחד לא אוהב שמפריעים לו באמצע הדיבור. זה עלול להעכיר את האווירה. מילים חיוביות ומעצימות תמיד יוסיפו טוב.

התחשבות: בהורים, כן?! חשוב לזכור כי גם להורים יש חיים משלהם. מן הסתם שבשלב זה של החיים הם מנהלים סדר יום מלא ועמוס. לכן, חשוב להיות ערניים שלא לשהות בביתם יתר על המידה. צריך לזכור כי גם להורינו מגיעה טיפ טיפה של פרטיות. למותר לציין שאין בכך כללים, וצריך להפעיל שיקול דעת בריא בכל מערכת לגופה.

נתינה ע"י קבלה: אם נתבונן, נבחין כי לעיתים, דווקא כשאדם נותן הוא מקבל הרבה. זה נכון בהרבה מישורים. גם בענייננו. כלה שמורידה כלים מהשולחן מרגישה חלק מהמערכת. היא נותנת את חלקה ומרגישה שייכת. חתן שמציע עזרה בקניות, מבטא את הרצון שלו לתת וליטול חלק באירוח. יתכן כי ממקום של לפנק את הזוג נמנע אותו מלהשתתף ולתת יד באירוח או בהכנות, אך כאמור, יתכן מאוד ש'העזרה' שלהם רק תגביר את תחושת הנינוחות במהלך שהותם אצל ההורים.

מובן כי יש כלות שמגיעות מותשות ומעוניינות רק לשבת ולהתפנק. אך, יתכן גם מצב שכלה מאוד רוצה לשתף את הסביבה מתוצריה הקולינאריים המוצלחים. חבל יהיה לחסום הזדמנות כזו באמירה של 'חבל שתטרחי, יש כאן מספיק...' אלא 'נשמח לטעום ממה שאפית' 'מעניין לנסות' וכדומה.

לקבל, לא לנצל: באמצע קניות במרכז המסחרי אשדוד, מקבלת הדס שיחת טלפון. דיני שלה על הקו (נשואה חצי שנה). 'אמא, הבנתי מאבא שאת בקניות באשדוד. יש מצב שתכנסי לחנות התיקים ברח' שאולזון, יש שם תיק בצבע מנטה שמאוד אהבתי'. דיני מבקשת, למה לא?! 'אין בעיה יקרה שלי'. הדס עושה את דרכה לחנות התיקים, ורוכשת את התיק המדובר. כשחזרה הדס לביתה, כבר המתינה שם דיני, סקרנית ומולהבת. 'תודה, אמא! ממש תודה' היא כבר יוצאת לביתה, להראות לבעלה. אבל הדס, נשארה עם תחושה חמוצה בלב. התיק עלה יקר מידי, וגם לא זכור לה שלביתה חסרים תיקים. הי ציפתה שביתה תשלם על כך ולא תיראה בזה מתנה גמורה.

איך נוכל להגדיר ולברר מראש את הציפיה? חשובה פה השקיפות והאוטנטיות. אם, כהורים, אנחנו מעוניינים להעניק מתנה, חשוב לאמר זאת במפורש. אם שווער נותן לחתנו את הרכב, כדאי לאמר ברורות האם יש צורך למלא דלק, או שלא. גם הבן וגם החתן ירגישו בנוח כאשר הדברים יאמרו בצורה מפורשת.

לסיכום הדברים, על מנת לנהל מערכת רגישה כזו נדרשת מאיתנו רגישות, קבלה והרבה כבוד לכל יחיד במערכת.

בהצלחה רבה!

הכותב הרב מנחם סעיד הוא מטפל זוגי, יועץ ומלווה שידוכים, מדריך חתנים בכיר, יועץ בקדושה, פסיכותרפיסט ומרצה.

[email protected]   

0528622770