שבוע שעבר התפרסמה ידיעה מטלטלת על טייס קרב ומפקד בחיל האויר לשעבר שהניח תפילין לראשונה בחייו בגיל 89 בעת הבר מצוה לנינו המתגורר בא' מקיבוצי הערבה שם פועל גדולות ונצורות חתני הרב מנחם מענדל אשכנזי.

הסיפור המרגש הזה הכה גלים ועורר הדים רבים ברשתות החברתיות ומאות אלפים צפו בסרטון שבו נראה נראה הנין מניח את התפילין שלו לסבא רבא מר יצחק ברקן המכונה בשם "גבע".

גבע שמתגורר כיום ברמת השרון גדל בקיבוץ גבעת השלושה ובאותם הימים היו נוהגים לציין את יום הבר מצוה במשלוח 13 בננות לחתן. זה הדבר היחיד שהוא זוכר מציון יום הבר מצוה שלו.

חתני הרב אשכנזי מספר לי כי משפחת חתן הבר מצוה סיפרה לו מאוחר יותר כי מאותו יום שהסבא הניח תפילין בבית הכנסת הוא מהרהר רבות על הקשר עם בורא עולם ועל מצוות התורה ומשתף על כך את הסובבים אותו.

כולנו תקוה שהנחת התפילין הזו תטביע בו את רישומה ותעורר בליבו את הרצון לקיום המצוות.

•

היום יום חמישי התבקשתי ע"י חתני לערוך בר מצוה בבית הכנסת שלו בישוב "באר אורה" שם התקיימה הבר מצוה האמורה לנינו של הטייס גבע.

חגיגת הבר מצוה היום היתה לילד בשם 'עילאי' מעוטף עזה שהוא ובני משפחתו העתיקו את מגורם מא' הישובים הסמוכים לגדר הגבול ובאו לשהות בישוב באר אורה. חברי הישוב ביקשו מכל תושבי הישוב שיבואו לבית הכנסת להשתתף בשמחת הבר מצוה ולעודד את הנער ומשפחתו שנאלצו לחגוג את בר המצוה שלא כמתוכנן במקום מרוחק ממקום ביתם.

התפילה והקריאה בתורה ע"י החתן עברה על הצד היותר טוב והנוכחים שרו ורקדו לשמח את חתן הבר מצוה ובני משפחתו.

לקראת סיום התפילה הצעתי לכמה מבני הנוער שהגיעו לשם, להניח תפילין ולהזדהות עם החתן הצעיר. לאחד מהצעירים שהגיע לחגיגה הצעתי להניח תפילין והוא מספר לי כי מעולם לא הניח תפילין והוא איננו יודע כיצד להניחן. 

מתברר כי לפני זמן לא רב הוא הגיע למצוות והוריו מסיבות שונות לא הספיקו או שלא רצו לחגוג לו בר מצוה ביום חגו. ניצלתי איפוא את ההזדמנות וציינתי בבית הכנסת שיש לנו היום שני 'בר מצוות'. גם לחתן החגיגי וגם לנער שזה עתה הניח תפילין לראשונה בחייו.

נוכחתי לדעת כי יש לחפש תדיר את ה"קרקפתא דלא מנח" והם עלולים להיות גם בגילאים המתקדמים כמו מר גבע וגם בגילאים של בני 13 ומעלה.

מי יתן ויקויים בימים אלה הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נראה עליך וייראו ממך" אלו תפילין שבראש.

•

שמתם לב שעדיין לא הזכרתי מלה וחצי מלה על "מאורעות תשפ"ד". פשוט לא מצליח. אינני מוצא אותיות מתאימות לשעה הקשה הזו. רק דבר אחד אומר כי לאחר "והארץ היתה תוהו ובוהו" צריך לקיים את ה"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

פרשת השבוע נותנת לנו כוחות להתחיל לבנות את עצמנו מחדש עדי עד נגיע ל"והנה טוב מאוד".

•

לקראת ראש השנה שחלף שמעתי מכמה שלוחים חבריי שביקשו מהנהלת ישיבות קטנות באה"ק שישלחו להם תמימים כדי להשלים להם מנין לתפילה. השלוחים מארגנים להם מנינים מיוחדים לעצמם בגלל שינוי נוסח התפילה של חב"ד מהנוסח הכללי של עמך ישראל עמהם הם מתפללים כל ימות השנה.

ראשי הישיבות והמשגיחים סירבו לבקשת השלוחים ולא אישרו לתמימים הצעירים לצאת מכתלי הישיבה דתומכי תמימים ונימוקם עמם שיש מכתב מהרבי בו הוא כותב לתלמידי הישיבות שבראש השנה צריך כל תמים לשהות בישיבת תות"ל.

למותר לציין את הקושי של השלוחים לקושש עשירי למנין ביום ראש השנה ומארגנים את הבלתי אפשרי במסירות גדולה ממש והוסף על כך את המתח המתמשך בימי ראש השנה כאשר הם מייחלים בכל ליבם שהעשירי יגיע ויהיה להם מנין.

ואחר בקשת מחילה מכבוד תורתם, לדעתי סירובם של ראשי הישיבות והמשגיחים ולא לאשר לתמימים לצאת להיות לעזר בשליחות, אינו במקום, שכן הוראת הרבי לתמימים לשהות בתומכי תמימים היא רק לשלול שלא יסעו לביתם ושם יאבדו את האוירה המיוחדת של תומכי תמימים בראש השנה.

אבל תמימים המוכנים להקריב את הנוחות שלהם ולנסוע למקום מרוחק ללא תנאים ביתיים ומפנקים, לעניות דעתי היא אף למעלה בדרגתה מהשהיה בישיבה עצמה. התרומה שלהם לשליח ולבני עירו שיזכו לשמוע קול שופר ע"י התמימים שייצאו למבצע שופר, היא גדולה ועצומה.

אינני רוצה להתערב במלאכת הקודש שהצוות החינוכי עוסק בה בחינוך התמימים הצעירים ובהחלטות שלהם אבל אני מרגיש צורך להביע את דעתי ואני משמש פה לרבים מהשלוחים שסוברים כמוני שלהיות אצל שליח בראש השנה ולסייע לו בכל הנדרש היא לא פחות ואולי אף גבוהה יותר מהשהיה בישיבת תומכי תמימים ביום המיוחד של ראש השנה.

אנו השלוחים מעריכים יותר את הישיבות קטנות ששולחות כמה שיותר תמימים לסייע לשלוחים מאשר את אלו שמתהדרות שהן מרכזים את כל תלמידיהם בישיבה.