שמחת תורה בכרם שלום החלה בחגיגות משותפות של כלל התושבים, הן החילוניים והן הדתיים. בנוסף לחברי הקיבוץ, הגיעו אורחים מכל הארץ.

התפילות והריקודים התנהלו כהרגלם. באחת ההקפות נעמד משה ידידיה רזיאל במרכז המעגל והחל להוביל שירה אדירה של השיר “עם ישראל חי” שהרעידה את הרצפה וכללה קפיצות לגובה כמיטב המסורת.

בתום הריקודים התפזרו כולם לבתים לסעודת חג בציפייה לקראת החגיגות של יום המחרת.

בשעה 6:30 בבוקר נשמעו אזעקות ‘צבע אדום’ ברחבי הקיבוץ וחברי כיתת הכוננות החלו להתרכז במקום המוכר עוד מהתרגולות. עמיחי ישראל ויצן לא התלבט לרגע ואמר לנוכחים בבית: “בשביל זה בדיוק התאמנו בכיתת הכוננות”.

תשעת חברי כיתת הכוננות נערכו לפריסה בקיבוץ, יחד עם עוד שישה חיילים שתגברו את הכח.

מיד לאחר ההתכנסות אליה בן שימול, הרבש”ץ של כרם שלום, חילק את הכוח לצמדים כאשר ידידיה ועמיחי היוו צמד אורגני. עשרות מחבלים שחצו את הגדר באזור מעבר כרם שלום פרצו לקיבוץ והחלו לנהל קרבות עזים עם חברי כיתת הכננות.

כרם שלום מורכב מבתים חד משפחתיים הפזורים על שטח יחסית גדול וכוללים כ-35 בתים מאוישים. מערך ההגנה התפרס מהש.ג. עד אחרון הבתים. במהלך השעות הראשונות של הקרבות חיסלו חברי כיתת הכוננות מספר רב של מחבלים.

הקרבות נמשכו 6 שעות, ללא סיוע, חוץ מהכח שכלל 15 לוחמים.

באחת ההיתקלויות סמוך לביתו של ידידיה רזיאל, אשתו והילדים לבד, הם שמעו חילופי אש עזים בין עמיחי וידידיה לבין המחבלים. לאחר כמה דקות השתרר שקט וידידיה צעק לשירה אשתו מהחלון: “אני בסדר, כולם בסדר!”

גם בהיתקלות זו נהרגו מספר מחבלים.

בהקלטות וואטסאפ שנשלחו על ידי עמיחי לאשתו תוך כדי הלחימה הוא נשמע שלו ורגוע והדגיש לאשתו שתדאג שהילדים ירגישו טוב וירקדו כי היום שמחת תורה ושיוציאו להם את כל החטיפים שיש במטבח. הכל תוך שליטה מלאה הן במשימת הלחימה והן במשימה ההורית.

לאחר מספר שעות של לחימה אחד המחבלים הפתיע את עמיחי ישראל ומשה ידידיה מאחור והם נהרגו.

בשעה 13:00 הגיעה תגבורת של צה”ל לסייע לכיתת הכוננות ועד שעות הערב הצליחו הכוחות להשיג שליטה מלאה על היישוב.

בסיכומו של יום חברי כיתת הכוננות בכרם שלום הצליחו להדוף את המתקפה, תוך גבורה עילאית של כלל הלוחמים והמשפחות.

במהלך הקרב נהרגו שני חברי כיתת הכוננות: עמיחי ישראל ויצן הי”ד בן 33 ואב לחמישה ילדים ומשה ידידיה רזיאל (רוזנברג) הי”ד בן 31 ואב לשלושה.

שניהם גדלו יחד בישוב פסגות שבבנימין, למדו יחד עבודה סוציאלית במכללה באשקלון והגיעו לקיבוץ כרם שלום במסגרת הגרעין הדתי שהגיע לחזק את הקיבוץ שעמד על סף סגירה.

הם רכשו בתים בקיבוץ והפכו לחברים מן המנין. בנוסף  נפצעו שני חברים מכיתת הכוננות ועוד תושב אחד שאל ביתו חדרו מחבלים.

גברותם של הלוחמים שגדלו יחד ונפלו יחד הצילה את הקיבוץ. בפעולתם הצליחו למנוע את כניסת המחבלים לבתי הישוב וחוץ מבית בודד כלל בתי הקיבוץ נשארו מפלט למשפחות.

גבורתם של הלוחמים שנפלו היא סמל לגבורה ומסירות נפש. הי"ד.