גם ליבי התכווץ מהידיעות אחרי יום כיפור, והאמת שלא רק אחרי יום כיפור, אלא זה כמה חודשים שהלב מתכווץ, הנשימה כבדה והתקווה קצת רחוקה.

מתוך עקרון יש בקיר של הפייסבוק שלי אנשים מכל הדעות והסגנונות, וזה לא קל לי בכלל. הכתיבה נהייתה מאוד קוטבית, עוקצנית, כואבת, כועסת, לוחמנית, ואיזה מזל שאין לי טוויטר.

אני רוצה לתקן, רוצה לעשות משהו. האם אני יכול? אני אדם פרטי אחד, האם אני יכול לשנות את המצב?

אני משתדל לזכור תמיד את מה שאומרים בשם הרבי מקוצק: "כשהייתי צעיר רציתי לשנות את העולם כולו. כשבגרתי גיליתי שקשה לשנות את העולם, אז ניסיתי לשנות את העם שלי. כשראיתי שאיני יכול לשנות את העם ניסיתי לשנות לפחות את העיר שלי. גם את זה לא הצלחתי והחלטתי להתרכז בשינוי המשפחה שלי.

היום, כשאני כבר זקן, אני מבין כי הדבר היחיד שאני יכול לשנות זה את עצמי. ולפתע אני מבין כי אם לפני הרבה זמן הייתי משנה את עצמי, זה היה משפיע על משפחתי, היה נוצר שינוי בעיר שלי ובעם שלי, ואז באמת הייתי משנה את העולם".

אז מה אני אכן יכול לעשות?

אני קורא ולמד שלרשת החברתית יש הרבה מניות במצב, אבל לא בגלל שכולם כותבים, גם לא בגלל שאין עריכה ואנשים משחררים את חרצובות מקלדתם, גם לא כי כותבים למקלדת ולא נפגשים מספיק פנים אל פנים, אפילו לא כי זה זמין ואנשים פשוט משחררים קיטור - המחקרים מראים (כך קראתי, וזה נשמע לי הגיוני) שהרשת החברתית מקצינה את בני האדם ברחבי העולם כולו כיון שהיא מאפשרת וגורמת לנו להיות רק סביב אנשים שדומים לנו. האלגוריתם מזהה מה אני אוהב לקרוא ושולח לי עוד מאותו החומר, כך נוצר מצב שאנשים נחשפים מעט מאוד לדעות אחרות, למחשבות אחרות ולדיבורים אחרים, ואם נחשפים אז לכותרות הצעקניות אבל לא למכלול הדברים.

כתוצאה מכך נוצר מצב שאנשים מקשיבים לרדיו שמשמיע את מה שהם רוצים לשמוע וצופים בחדשות שמשדרות כמו שהם היו רוצים לראות.

ואז, אתם כבר מבינים, אנחנו, נעשים חסרי סבלנות וקצרי רוח לשמוע, להקשיב, לקרוא ולראות מאמרים, טורים ודעות שאינם מתאימים להשקפת עולמנו. מכאן הדרך להקצנה, קצרה ביותר.

אז מה עלי לעשות?

דומני שעלי להתחיל לאמן את עצמי להקשיב לדעות אחרות. עוד לא להכיל, זה כבר שלב הבא וכל שלב פה הוא קשה מאוד, אלא רק להתאמן על הקשבה. להאזין לדעה אחרת, לשמוע אותה, להקשיב לה. להקשיב לאדם שמבטא אותה, לרוב האדם מבטא רגש בדבריו, אם פחד או כעס, שמחה או שנאה - להקשיב.

ואם אשוב לדברי הרבי מקוצק אזי הייתי מתחיל מלהקשיב לעצמי, לשמוע את הדעות שלי ולנסות להבין איזה כאבים ופחדים אני מבטא בהם, האם יש בהם ממש? ואולי לא?

ואז להאזין, לשמוע ולהקשיב לאשה, לבעל, לבן ולבת. לכל אחד מהם יש מה לומר, יש מה לבטא. האם אני מסוגל להקשיב לדברי אשתי גם כשהדברים מכעיסים או מפחידים אותי? האם אני מסוגל לשמוע מה יש לבן שלי לומר גם כשאני יודע שהדברים שלו אולי ירעידו את עולמי? האם אני מסוגל לשמוע מה הבת שלי אומרת כשאני יודע שכל מילה שלה אולי תכאיב לי?

*

חג האחדות בפתח, חג שמחבר בין ערבה ואתרוג, סוכה שמקבלת את כולם יחד, אולי זה הזמן לנסות להתחיל עם האימון הזה? לפי הרבי מקוצק ככה משנים את העולם.

שבת שלום וחג שמח,

הרב זלמן וישצקי

**

בתמונה: כשהרבי מקשיב