לפני ארבעים שנה בשנת תשמ"ד שהיתי אצל הרבי בחודש תשרי. בשבת בראשית של אותה שנה הרבי התוועד פעמיים. התוועדות אחת היתה של שבת והשניה של חג דאתמול לחלק כוס של ברכה.

בהתוועדות הראשונה הרבי דיבר בחריפות אודות הגזירה האיומה "מיהו יהודי" והדברים נדפסו בחוברת השבועית שיצאה לאור ע"י הנחות בלה"ק שכללה בתוכה את ההתוועדות הא' של פרשת בראשית.

אלא שלאחר שחולקו החוברות נאספו כל החוברות מהשולחנות ויד נעלמה העלימה אותן. לאחר כמה שעות יצאה מהדורה מחודשת ומתוקנת והיא זו שהופצה ואף נדפסה בתורת מנחם במקומו. במהדורה השנייה הושמטו קטעים שלימים חריפים וכן משפטים ותיבות מסויימים.

החוברת הראשונה שיצאה לאור ונעלמה מהמדפים, שמורה עמי ארבעים שנה וחושבני שכיום לאחר שכל האנשים שהיו מעורים באותה פרשה כבר שבקו חיים לכל חי ואינם בתוכנו ניתן לפרסם את השיחה כפי שהופיעה במהדורתה הראשונה, מה גם שכיום דברי הרבי נהירים ובהירים לכל עסקן ואיש ציבור וכולי עלמא מודים עד כמה ראייתו של הרבי היתה צופה למרחוק ואין בהעלאת הדברים להביא לחילוקי דעות ולחיכוכים כל שהם.

כמו יש ללמוד מכך עד כמה חשוב שלא לפגוע ביהודים גם אם הרבי דיבר כנגדם בצורה הכי חריפה ואף שהדברים כבר נדפסו בכל זאת כנראה לפי הוראת הרבי החוברות נאספו והרבי עידן את הדברים והורה להשמיט משפטים וקטעים שהיו חריפים מאוד.

מסיבה זו מחקתי את שמם של האנשים שהרבי הזכירם בשמם באותה שיחה, שכן צאצאיהם בחיים ואין זאת מן הראוי להזכירם גם לאחר זמן. 

לפניכם השיחה במהדורתה הראשונה, ומסיבה טכנית היא מופיעה בלי ההדגשים הרבים כפי שנדפסו בחוברת.

ניתן להשוות בין שיחה זו לבין מקבילה שלה כפי שנדפסה בתורת מנחם שם.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052

•

וזו לשון השיחה:

ז. ישנו ענין נוסף בשבת זו, שקביעותה (בשבת זו)  ב"אסרו חג", ביום כד תשרי — כמסופר בתנ"ך אודות מאורע שאירע ביום זה, מאורע הקשור עם הנושא של "מיהו יהודי": מסופר בנחמי' (ט, א-ב): "וביום עשרים וארבעה לחודש הזה (חודש השביעי – תשרי) נאספו בני ישראל בצום ובשקים גו' ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתוודו על חטאותיהם ועוונות אבותיהם", כלומר, שיום זה – כ"ד תשרי - נקבע ליום צום ותענית על חטאם בדבר נשים נכריות. 

וזהו הקשר עם הנושא הכאוב של "מיהו יהודי" – ענין הקשור עם נישואי תערובת, עם כל התוצאות הבאות כתוצאה מכך, כמדובר כו"כ פעמים בארוכה אודות חומרת הדבר.

וכאן מודגש החילוק בין המצב כיום למצב אודותיו מדובר בסיפור הנ"ל בתנ"ך:

באותם ימים, לא הי' ספק כלל וכלל האם בכלל צריך לתקן את הדבר, ואם כן – מתי, האם יש צורך לתקן זאת תיכף ומיד או שיכולים לדחות זאת לאחר זמן – ברור הי' לכל שיש לתקן את הדבר תיכף ומיד (ללא כל התחשבות עם הקשיים שבדבר, הפרדה בין המשפחות וכו'), ולא זו בלבד, אלא עוד זאת "נאספו בני ישראל בצום ובשקים", ביום כ"ד תשרי, כדי להתוודות על חטאם בדבר נשים נכריות, כלומר, נוסף על התיקון המיידי של הדבר, צמו והתענו על עצם העובדה שהגיעו למעמד ומצב כזה. ולעומת זאת, כיום, המצב שונה לחלוטין: דבר זה הולך ונמשך כבר למעלה מי"ג שנה, ואין פוצה פה ומצפצף!...

ואפילו אלו שפוצים פה ותובעים, כביכול, את תיקון החוק - עושים זאת מפני ההכרח בלבד (שהציבור לא יבוא אליהם בטענות...), ואינם מעונינים באמיתיות בתיקונו המיידי של החוק. כפי שרואים זאת בסחבת האיומה שמתנהלת בנושא זה, הבטחות - החוזרות ונשנות מזמן לזמן - שתוך זמן קצר בלבד יתוקן החוק, שקרים על גבי שקרים וכו׳, דבר שלא הי׳ יכול להיות במציאות אילו תביעתם ודרישתם לתיקון החוק היתה אמיתית!...

ח. נוסף על ההשלכות המעשיות שיש לחוק זה - נישואי תערובת וכו'. ישנו ענין נוסף שגם חומרתו גדולה ביותר:

חוק זה נקבע לאחרי דיון והצבעה שבו הועמדה השאלה: האם ה״הלכה״ היא הקובעת ומגדירה את זהותו של יהודי, אם לאו. ולכן, חוק זה, המכוון באופן ישיר ומוצהר נגד ההלכה. מהוה חילול שם שמים במרה איומה!

וכמדובר כמ"פ שחוק זה הוא היחיד (מבין כל שאר החוקים האנטי־ דחיים) שמכוון באופן ישיר נגד ההלכה. ישנם אמנם ענינים נוספים הדורשים תיקון - ניתוחי מתים, חינוך, וכיו"ב, ובודאי צריכים לעסוק ולהשתדל בתיקונם מפני החומר שבדבר כו', אבל אעפ״כ, כאשר מדובר אודות חוק מיהן יהודי", הרי חומרת הדבר קשורה בענין של חילול שם שמים, שזהו הדבר הכי חמור! 

מצינו בגמרא (יומא פו, א) כמה חילוקי כפרה — בהתאם לחומרת הדבר, מצות עשה, מצות לא תעשה, וכיו"ב, והדבר החמור מכולם הואי שיש חילול השם בידו"!

וכאמור - ענין זה הוא מלבד ההשלכות המעשיות שיש לחוק זה, כלומר, עצם חקיקת חוק נגד ההלכה (אפילו אילו לא היו לכך השלכות מעשיות). הרי זה ענין של חילול שם שמים, שאין לך דבר חמור מזה! 

ומכיון שמדובר אודות ענין של חילול שם שמים — אין אפשרות לדחות את הדבר אפילו לרגע א', ואפילו כאשר מחליטים באמת לתקן את החוק לאחרי משך זמן – הרי בכל רגע ורגע שחוק זה קיים עדיין, ישנו ענין של חילול שם שמים שאין כמוהו.

ט. וכאמור – למרות גודל חומרת הדבר, אין פוצה פה ומצפצף. וכך הולך הדבר ונמשך למעלה מי"ג שנה!

כיצד יתכן אמנם מצב שאף אז אינו פוצה פה?! הרי התשובה לזה - "השוחד יעור":

כאשר מקבלים "שוחד" עבור ענין מסויים, בין אם מדובר אודות "שוחד" של ממון, משרה מכובדת עבורו או עבור קרובו, וכיו"ב – אין הכוונה שמכירים בעובדה שדבר זה אינו רצוי, ואעפ"כ עושים זאת מפני התועלת שתצמח מזה (שוחד), אלא עוד זאת. "השוחד יעור עיני חכמים", כך ששוב אין מכירים בחומר הדבר, ועד כדי כך – שנדמה להם שהנהגתם רצוי׳ היא, ועד שמלבישים זאת באיצטלא של קדושה.

ובעניננו : כאשר מקבלים כסף וכבוד וכו׳ כדי שיסכימו לדחות את תיקון החוק - אזי נוצר אצלם מהלך מחשבה שכדאי ורצוי להמשיך להתנהג כן. שכן עייו יצליחו לחזק ולבסס קיומן של הישיבות הקדושות! 

אי אפשר לבסס את קיומן של הישיבות על ידי ענין הקשור עם חילול שם שמים!...

י. ולאלו הטוענים שאין זה נורא כל כך לדחות את תיקון החוק "למשך זמן", שהרי בינתיים מרוויחים כספים רבים עבור החזקת הישיבות — ישנה הוראה ברורה מהסיפור אודות חנה ושבעת בני׳: 

לאחרי שאנטיוכוס הרג ששה מבני' של חנה על כך שלא רצו להשתחוות לפסל, ואיים להרוג אף את הבן השביעי אם לא יתכופף להרים את הטבעת (כך שיהי' נראה שהוא משתחווה לפסל) - הרי לכאורה, הי' מקום לחשבון שיש לעשות כן

מכיון שמדובר אודות גזירתו של מלך שביכלתו לממש את איומו, והראי שכבר הרג ששה מבני', הרי חבל שיהרג ילד יהודי נוסף מוטב שיחכוסף לרגע כדי להרים את הטבעת (שהרי בעצם אין כאן איסור של ע"ז, מכיון שאינו משתחווה לפסל, כי אם שכך נראה ונדמה לעיני הרואים), ועי"ז ישאר בנה בחיים, ואז תוכל לגדלו ולחנכו להיות למרן גדול"... "יהודי בעל מסירת נפש", כמי שיש לצפות מחינוכה של חנה. 

ויתירה מזה בידעה שתוך מספר חדשים ינצח מתתיהו במלחמתו נגד היוונים - יכלה לדחות את ההחלטה למשך זמן, ועד אז - תיפטר כבר מכל הצרה הזאת.

ולכל היותר - הי' לה לשתוק ולא להביע את דעתה, ולהשאיר את ההחלטה בידי בנה הקטן. שיעשה כרצונו, ואפילו אם יחליט באופן אחר ממה שמתקבל אצלה - הרי הוא רק ילד קטן, ואח"כ תוכל לחנכו כרצונה.

כיצד התנהגה, איפוא, חנה בנוגע למעשה - לא זו בלבד שלא הורתה לבנה להתכופף ולהרים את הטבעת ולא זו בלבד שלא דחתה את ההחלטה למשך זמן, אלא היא דיברה על לב בנה הקטן ועודדה אותו למסור את נפשו על קידוש השם!...

זוהי הנהגה למופת של אם יהודי', שמונח אצלה בפשטות ללא צורך לשאול ולהתייעץ עם גדולי ישראל... — שכאשר מדובר אודות ענין של קידוש שם שמים והפכו, אין מקום לענינים של חשבונות, אלא צריכים לקדש שם שמים, אפילו כאשר הדבר קשור במסירת נפש ממש!

יא. ונחזור לעניננו:

כאשר מדובר אודות קידוש שם שמים והפכו - אין מקום לעניני חשבונות, וזאת - גם כאשר מקבלים כספים עבור החזקת הישיבות... הדבר היחיד שקובע כאן הוא - קידוש שם שמים! 

ובענין זה לא משנה כלל אם יש למישהו איזו נוסחא מסויימת, וכיו"ב. אשר על פי' נראה לו (באופן אישי) שהנהגתו מוצדקת; הדבר היחיד שקובע כאן הוא - כיצד רואה הציבור את פני הדברים, האם הוא רואה בזה ענין של חילול שם שמים אם לאו,

מסופר בגמרא (נדרים כה, א) אודות אדם שנשבע אדעתא דנפשי', שנתחייב שבועה שהחזיר לחבירו את ממונו, ומה עשה - לקח את הכסף והכניסו בחור שבמקלו, ולפני שנשבע ביקש מחבירו שיחזיק עבורו את מקלו, ואז נשבע שהחזיר לו את ממונו.... ובהקשר לכך, עמדו חכמים ותיקנו שהשבועה תהי' על דעת ב"ד. כלומר אותו אדם נשבע על דעתו האישית, ולפי דעתו – אכן הי' צודק, מכיון שברגע זה הי' הכסף בתוך המקל שהי' מונח ביד חבירו. 

אבל בנדו"ד – שונים פני הדברים, כי במקרה הנ"ל לא הי' ידוע לציבור אם החזיר לו את ממונו אם לאו, ולכן, שבועה זו לא הי׳ בה משום חילול שם שמים, משא"כ בנדו"ד – הרי אפילו אם הוא מוצא לעצמו איזו נוסחא מסויימת המספקת אותו, "אדעתא דנפשי'", אין זה גורע כלל את החילול שם - שמים שבדבר כלפי הציבור כולו!

ישנם הוראות ברורות בתורה כיצד יש להתנהג בעניינים הקשורים עם קידוש שם שמים והפכו. יהודי חייב למסור את נפשו על ענין של קידוש שם שמים! ... ע"ד ג' הענינים שאודותם ישנו חיוב דיהרג ואל יעבור ! אין צורך להיות "למדן" כדי לדעת זאת, מספיק לעיין ב"קיצור שולחן ערוך"... ולכן, אפילו אם יתכנסו כל מלכי מזרח ומערב ויחליטו באופן אחר [כולל — ״מאן מלכי רבנן", אם אכן יוכלו למצוא א' שיביע את דעתו באופן אחר] — לא יוכלו לשנות מאומה מהוראות התורה. "דבר הוי' זו הלכה" (שבת קלח, ב), אשר "דבר אלקינו יקום לעד"!

יב. ועוד ענין עיקרי בזה :

אפילו אם המציאות היתה באופן כזה שאין אפשרות לתקן את החוק (אף שפשיטא שאין הדבר כן) – הרי אין כל הצדקה על העדר מחאה תמידית על קיומו של חוק זה. 

לפני שמתחילים לדבר ב"כנסת״ אודות איזה ענין שיהי' – צריכים לקום ולמחות בכל התוקף על קיומו של חוק זה, חוק המהוה חילול שם שמים שאין דוגמתו, וכאמור - יש להביע מחאה זו לפני שמתחילים לדבר אודות איזה ענין שיהי'. מידי יום ביומו.

ואין אפשרות להתחמק מכך בטענה שענין זה אינו על סדר יומה של ה"כנסת" – כי ישנו חוק שכל א' מחברי הכנסת רשאי למסור מעל במת הכנסת "הודעה אישית" לפני התחלת כל דיון, וזאת - אפילו אם אינו מתכווין לדבר אודות הענינים העומדים על סדר יומה של הכנסת. 

ולכן, כל מי שרשאי לדבר מעל במת הכנסת - מוטלת עליו החובה להביע מידי יום ביומו את מחאתו על אי־תיקון החוק הגורם לחילול שם שמים, ואם אינו עושה זאת - נעשה הוא שותף לחילול שם שמים שבחוק זה !

וכל התירוצים למיניהם לא יועילו ולא יגרעו מאומה מאחריות זו: 

ישנם הטוענים שהם אינם אחראים לכך מכיון שהם לא היו שם בעת חקיקת חוק זה, כך שהם באו ל"דבר מוכן" – הנה בעניני התורה לא קיים תירוץ כזה, כאמור לעיל שקיומו של חוק זה בכל רגע ורגע מהוה חילול שם שמים, ולכן, אין כל הצדקה על כך שאין מוחים על עצם קיומו של החוק ברגע זה, רגע שבו נמצאים הם בפנים, ומשתפים פעולה עם כל המתרחש ב"בית" זה שבו קיים חוק הנ"ל, כך שכל הדברים שנעשים גם תחת אחריותם, אלא אם כן יביעו מחאה מידי יום ביומו שענין זה הוא נגד רצונם. וכל יום שעובר מבלי שתשמע מחאה כזו מפיהם - מתפרש הדבר כהסכמה מצדם על ענין של חילול שם שמים, רחמנא ליצלן!

ואף שאינם אלא מיעוט בלבד ביחס לשאר חברי ה"בית" - הרי מיעוט זה משתף פעולה עם הרוב, ובאופן שהרוב זקוק למיעוט זה... המיעוט חושב שהוא זקוק לרוב כדי לקבל את הכסף עבור הישיבות וכיו"ב, אבל האמת היא - שהרוב זקוק למיעוט עוד יותר ממה שהמיעוט זקוק לרוב !.. ולכן, אחראי גם המיעוט על כל מה שנעשה ב"בית" זה, המתיימר להביע את דעתם של כל היהודים הדרים בארצנו הקדושה !

[ובפרט שהציבור החרדי המיוצג ב"בית" זה ע"י אותם חברי כנסת משלם מיסים וכו', ואין לתרץ שעושים זאת בלית ברירה, מפני ההכרח וכו' שהרי הם עצמם נהנים משרותי המדינה וכו' וכו'].

וכמו כן לא מועיל התירוץ שהם (חברי הכנסת) אינם אלא שליחים כו' - כי התורה קובעת ש"אין שליח לדבר עבירה" (קידושין מב, ב), ולכן, כאשר הם עושים דבר בלתי-רצוי, לא מועיל התירוץ של שליחות, אלא הדבר הוא על אחריותם של אלו שעושים זאת!

וכאמור - על העדר המחאה אין שום תירוץ כלל, גם לא תירוץ של "שוחד", כי גם כאשר יביעו את מחאתם מידי יום ביומו, לא יזרקו אותם מה"כנסת", וגם לא יעכבו את הכספים וכו'.

יג. ולדאבוננו, הרי לא זו בלבד שאינם מביעים מחאה חריפה מידי יום ביומו, אלא אדרבה: גם כאשר נשמעת מהם מחאה כלשהי, ממהרים הם להודיע - מאחורי הקלעים, כמובן – שלא יבהלו ממחאה זו, מכיון שאינם מתכוונים לכך באמת, אלא הם מוכרחים למחות, מפני דעת הקהל של הציבור החרדי!... – נקל לשער את "תועלת הדבר" בקשר לחוק!... זאת ועוד: יש כאלו ביניהם שמשתדלים להכשיל את תיקון החוק - ע"י גירוי מיותר של מתנגדים פוטנציאליים ללא כל צורך (כמדובר כמ"פ אודות אלו שהם "רודפי שלום" - שרודפים ומרחיקים את ה"שלום"...).

ישנן שתי דרכים כיצד להכשיל את תיקון החוק: דרך א' – ע״י הצבעה נגד תיקון החוק או להמנע מהצבעה בנושא זה, אבל היות שישנם כאלו שאינם יכולים ללכת בדרך זו, מטעמים המוכנים, מוצאים הם את הדרך הב' - להכשיל את החוק ע"י פעולות שמביאות לגירוי אחרים שיצביעו נגד תיקון החוק, ועושים זאת במסוה של יראת שמים ("א זיידענע זופיצע")!. 

ואין לדעת איזה דרך גרועה יותר!... יתכן שהדרך השני' גרועה יותר מהראשונה!...

יד. וכאמור - מכיון שמדובר אודות ענין של חילול שם שמים, הרי אין להתחשב בשום שיקולים וחשבונות, ולכל הפחות - להביע מחאה חריפה על עצם קיומו של חוק זה, ואם אינם חפצים בכך. אין להם ברירה אלא להודיע שהם אינם מייצגים את העם היהודי היושב בארץ הקודש! 

יש לציין שכאשר דברתי - בשעתו - עם השר ... בנושא זה, שמעתי כבר את כל התירוצים השונים למיניהם, החוזרים ונשמעים גם כיום! ומעניין – שגם כיום קשור הדבר עם יהודי ששמו .... אף שנושא זה הוא היפך הענין ד"...", שם המורה על דבר...!

מכיון שיתכן שיהיו כאלו שירצו לפרש שכוונתי לפלוני דוקא - ברצוני להדגיש שהדברים אינם מכוונים למישהו פרטי, כי אם לכאו"א מחברי הכנסת השייכים לעם היהודי. בין אם זה השר שממלא את מקומו של השר שבזמנו נתקבל חוק זה, ובין אם זה חבר כנסת שהי' שם בזמן חקיקת החוק, או חבר־ כנסת שהצטרף לאחרי זמן - על כולם מוטלת החובה למחות נגד אי-תיקון החוק, כי בהיותם יהודים (מפני שנולדו לאם יהודי'), חייבים הם למחות על עניין של חילול שם שמים !

וכאמור - הכוונה היא לכל חברי הכנסת היהודים, מלבד אותם חברי כנסת שאינם יהודים [בין אם המדובר אודות נוצרים - שאודותם פוסק הרמב"ם (הל' ע"ז פ"ט ה"ד) שהם עובדי ע״ז, ובין אם המדובר אודות מוסלמים שאודותם פוסק אמנם הרמב"ם (תשובות הרמב"ם (ירושלים תש"ך) סתמ"ח) שאינם עובדי ע"ז, אבל אעפ"כ, הרי הכל מודים שאינם שייכים לעם היהודי] - שאליהם אין לבוא בתביעה שיביעו מחאה על עניין של חילול שם שמים; התביעה היחידה כלפם היא - על כך שהשתתפו בהצבעה אודות השאלה "מיהו יהודי", בה בשעה שהנהגה ע"פ צדק ויושר היתה צריכה לחייב אותם לומר שאין להם את הזכות להתערב בענינים השייכים לתורת ישראל! ומכיון דאתינן להכי - כדאי גם להדגיש שעצם העובדה שנותנים אפשרות לחבר כנסת נוצרי או מוסלמי זכות הצבעה בענין "מיהו יהודי" (ענין השייך לתורתם ודתם של יהודים). הרי זו פגיעה גסה ביותר ב"גאון יעקב"!

צאו וחפשו האם יש למצוא תקדים להנהגה זו אצל שאר העמים אשר על פני האדמה, האם יתנו זכות הצבעה בענין של דת לאדם שאינו שייך לדת זו ?! - אצל המקולקלים שבאומות לא תמצאו הנהגה כזו!...

ונחזור לעניננו: בנוגע לחברי הכנסת נוצרים או מוסלמים, התביעה היחידה כלפם היא - מדוע לא התנהגו ע"פ צדק ויושר, והתערבו בענין השייך לדת ישראל; אבל בנוגע לכל שאר חברי הכנסת היהודים - מהם תובעים למחות בכל התוקף על חילול שם שמים שישנו בכל רגע שבו קיים החוק.

וכאמור - ענין זה אינו שייך כלל לחילוקי מפלגות, בין אם מדובר אודות חבר־כנסת השייך למפלגה זו או למפלגה אחרת, עד לחבר־כנסת השייך למפלגה קומניסטית... התורה אינה עושה חילוקים בין יהודי שטוען שהוא "קומניסט" לשאר היהודים, ישנם אמנם חילוקים בנוגע לנאמנותו בעניני עדות, כשרות, וכיו"ב, אבל בעצם מהותו - יהודי הוא [בין אם הוא מרוצה מכך ובין אם אינו מרוצה מכך...], ולכן, גם עליו מוטלת החובה למחות על ענין של חילול שם שמים.

טו. ויה"ר שבעמדנו בסיום וחותם כל המועדים, לאחרי עבודת התשובה וגמר חתימה טובה לכאו"א מבנ"י - יפעלו הדברים האמורים לעיל את פעולתם, ומכאן ולהבא יתקנו את הדבר, ובפרט כאשר נמצאים באותו יום שאודותיו מסופר בתנ"ך שכל בנ"י נאספו יחדיו לצום ולהתוודות על חטאם בדבר נשים נכריות, כנ"ל בארוכה. 

ואם הם אינם רוצים ח"ו לעסוק בתיקון הדבר, אזי העצה הכי טובה היא - שיבוא משיח צדקנו, ויוציא אותם מהגלות הפנימי, ביחד עם גאולת כלל ישראל מהגלות הכללי, ואז בודאי יתבטל ענין זה, בתוככי שאר הענינים הבלתי רצויים, שהרי "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ״.

ואף שכאשר יבוא משיח צדקנו, יצטרכו הם (שלא עסקו בתיקון הדבר, לא מיחו וכו') להתחבא ולהסתתר "בנקרות צורים" (כלשון הכתוב (ישעי׳ ב, כא)) - הרי כל זה כדאי כדי שסוכ"ס יבוא הדבר על תיקונו!...

ואז יראו בפועל ובגלוי ש"דבר אלקינו יקום לעד" - "דבר הוי' זו הלכה", וכתוצאה מכך יהי' מצב של טהרה אצל כללות עם ישראל [כולל — טהרת המשפחה אצל כאו"א מבנ"י בפרטיות], וטהרת ארץ ישראל בכללותה, עד לטהרת העולם כולו, כמ"ש "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו", "והיתה לה' המלוכה" – בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובאופן ד״מיד הן נגאלין".