שמחת החג בבית המקדש

שמחה גדולה היתה מידי יום מחג-הסוכות בבית המקדש, מידי יום ירדו מירושלים למוצא, ששם היו מאגרי מים וצמחו עצי הפקר ענקיים של ערבה, וליקטו ענפי ערבה גדולים, שגודלם חמש וחצי מטר (11 אמה)! והעלום למקדש וזקפום סביב המזבח, תוך כדי תקיעה בשופרות להגביר את ההתלהבות והשמחה של מצווה וקדושה.

אחר זקיפת הערבות על המזבח, הקיפו הכהנים את המזבח עם לולביהם והתפללו לה' הושענות ואמרו: "אני והוּ הושיעה נא". ובתלמוד ירושלמי הנוסח: "אני והוא הושיעה נא", כך עשו בכל יום מימי החג, וביום הושענא רבה הקיפו את המזבח שבע פעמים והכריזו "אני והו גו'" שבע פעמים.

כוונת ההקפות לתפילה לה' שיקיף את עמו ישראל ויגן עליהם מכל אויביהם סביב, ושתיפולנה חומות הברזל שבינם לבאביהם שבשמים כשם שנפלו חומות יריחו אחר שהקיפום בימי יהושוע, ושנזכה לישועה וגאולה שלימה.

זכר להקפות שעשו בבית המקדש עושים הקפות בכל בתי הכנסת סביב "במת הקריאה בספר התורה", ומתפללים הושענות.

"אֲנִי וָהוּ" - מה הכוונה?

במשמעות תפילה מיוחדת זו, "אני והו הושיעה נא", דנו המפרשים והעלו כמה תמיהות:

1) מה משמעות "אני והוּ הושיעה" וכי ישנם שני מושיעים, גם "אני" וגם "הוא"? 2) מה פירוש המילה הלא-הרגילה "והוּ", יש סידורים שהמילה מנוקדת בחולם "אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה" ויש סידורים (וכן בסידור חב"ד) שהיא מנוקדת בשוּרוק "אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה", כך או כך זו מילה נדירה ולא רגילה שיש לפרש את משמעותה המדוייקת?

3) עוד צריך להבין: מדוע אומרים נוסח זה דווקא בחג הסוכות ולא בשאר החגים וימות השנה ? (תשובה לשאילה זו בסוף המאמר)

לפי הפשט - גם השכינה בגלות

ארבעה פירושים לדבר - בפשט, רמז דרוש וסוד:

הפירוש לפי הפשט: "אני" זה עם ישראל, "והו" זה הקב"ה, "הושיעה נא" זקוקים לישועה והצלה. פירוש הדברים: היהודי מכריז בתפילתו שלא רק "אני" הוא עצמו, אלא גם "והו" הקב"ה, נמצא בצרת הגלות ביחד עמו, כי גם השכינה הקדושה נמצאת בגלות עם בני-ישראל, שכך אמר הקב"ה "עמו אנכי בצרה", "בכל מקום שגלו שכינה עמהם", לפיכך מבקשים למען כבוד שמו, הושיעא נא! קבץ נדחי ישראל בגאולה השלימה גם לטובת השכינה.

[הריטב"א מפרש שהמילה והוא, היא בלשון נסתר להקב"ה, שכן בדרך כבוד לדבר בלשון נסתר ולא בלשון נוכח ישיר].

לפי הרמז - "אני", הקב"ה

לפי הדרש גם המילה "אני" מדברת על הקב"ה, שהרי הקב"ה נקרא בשם אני ככתוב "ואני בתוך הגולה" (וגם לא יתכן לומר באמת מלת "אני" רק על הקב"ה ולא על האדם), וגם המילה "והוּ" הולכת על הקב"ה כדברי הפסוק "והוא אסור באזיקים", שהקב"ה בעצמו כביכול נמצא בגלות ובאזיקים, ובתפילות הושענא מתפלל שכביכול יושיע את עצמו.

כך מסביר הרמב"ם ש"אני והו" רומז לשירת משה רבינו, השירה האחרונה ששר ביום האחרון לחייו המדברת ומבטיחה את הגאולה והישועה: "ראו עתה כי אני - אני הוא", זו ההבטחה להושיע את ישראל מצרותיהם.

וכן כתב ה"רקאנאטי" : רבונו של עולם, אתה סבור שאנו דוחקים עליך שתקרב את הקץ בשבילנו, אלא עד מתי יד ימינך תהיה ממוּשכנת, ועל העניין הזה תיקנו להזכיר אני והו הושיעה נא, כלומר שיושיע אותנו ושמו עמנו.

לפי הדרש - גימטריא "אנא ה'"

בתורת הדרוש עוסקים בגימטריא של המילים: הגימטריא של "אני והו" היא שבעים ושמונה, ואף הגימטריא של "אנא ה'" היא שבעים ושמונה, אם-כן כשאומרים "אני והו הושיעה נא" כאילו אומרים את הפסוק מתהילים : "אנא ה' הושיעה נא".

המספר שבעים ושמונה הוא בגימטריא "מזלא", לרמז על מזלם של ישראל, העולה מעלה בזכות ובכוח אמירת "הושענות", כלומר שעל ידי אמירת "אני והו" (שזו ה"מקבילה" בגימטרי'ה ל"אנא ה'") מרוממים את המזל של ישראל.

ועוד: השם י-ה-ו-ה בגימטריא 26, ושלוש פעמים שם י-ה-ו-ה (כנגד היה הווה ויהיה) בגימטריא 78, כמנין "אני והו" [פירוש זה מקדים את הפירוש הבא, המדבר על שלושה פסוקי תורה הקשורים ל"אני והו"].

לפי הסוד - כוחות עליונים נשגבים

רש"י בפירושו המופלא מסביר ביאור מיוחד, שממנו מבינים שבכל דיבור ומעשה ממעשי החג ומצוותיו עטופים סודות עליונים וצרופי שמות של הקב"ה, ובמילים "אני והוּ הושיעה נא" מכוונים סודות עמוקים, שתכליתם לקרב את הגאולה.

בשם המפורש "הנכבד והנורא" של הקב"ה, שהוא השם בעל העוצמה האדירה והנעלית ביותר - ישנם שבעים ושתיים אותיות. "שם ע"ב" (=שם ה-72). שם זה שמור בסודי סודות והוא נמסר רק לאליהו הנביא [בהר הכרמל, ובכוחו עלה למרום ולא טעם טעם מיתה], והוא נודע רק לכהן גדול ולא לשאר הכהנים. רק אחת בשנה, ביום הקדוש יום הכיפורים, היה הכהן גדול אומרו עשר פעמים "בקדושה ובטהרה", וכל השומעים "כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם".

גם הגימטריא של שם העצם של הקב"ה, י-ה-ו-ה, כפי שהוא נכתב במילואו [יו"ד ה"י וי"ו ה"י] הוא 72 [וגם כשכותבים שם ה' בצורה זו: י, י-ה, י-ה-ו, י-ה-ו-ה, הגימטריא של כל האותיות יחד היא 72], כלומר שבשבעים ושתים מגיעים ל"שיא" ושלימות הכוח האלוקי - שם העצם.

מקובל אצל חכמי האמת מדורי דורות, שהכוח לגלות את האהבה של הקב"ה לישראל ולשבר ולעקור לחלוטין את רוח הטומאה ולהגאל בשלימות מהגלות האיומה, הוא ב-72 צירופי האותיות והשמות הקדושים. אך הדבר נסתר וכמוס וידוע רק לחכמי הסוד, והם מכוונים אליו באמירת ההושענות - וזה פשר הדברים:

שלושה פסוקים עם 72 אותיות

בשלושה פסוקים סמוכים בפרשת בשלח, המדברים על הגאולה ממצרים יש 72 אותיות בכל פסוק ופסוק, ובשלושתם יחד רמוזים 72 שמותיו הקדושים של הקב"ה:

לכל שם מה-72 שמות שלוש אותיות, וכל אחת משלש האותיות לקוחה מפסוק אחר מהשלושה פסוקים. יוצא אפוא שבסך-הכל משלוש הפסוקים יחד ישנם 72 צרופי שמות ה' (כי ישנם שלושה פסוקים עם 72 אותיות, וכל שם בעל שלש אותיות).

72 שמות אלו הם 72 כוחות להבאת גאולה וישועה לעם ישראל, ו"היודע לסדר שמות אלה על סדרם, ולכוון בהם את לבו כראוי, הרי הוא מעורר את מידת הרחמים לגאולה וישועה", אך ההתאמה המדוייקת של האותיות והצירופים מוסתרת ונעלמת ואינה ידועה (כלומר איננו יודעים איך מצרפים את האותיות משלש הפסוקים ויוצרים את 72 השמות), אלא רק לחכמי האמת.

המילים "אני והו" הם שני השמות הראשיים והמרכזיים מ-72 צירופי השמות והכוחות לגאולה - "אני" זה השם הראשון ה"ראש" והכלל של השמות. "והו" זה השם האמצעי והמרכזי וגם השם שקשור למספר 49:

וזה לשון התורה בשלוש הפסוקים הסמוכים שבפרשת בשלח :

1) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם - סך-הכל 72 אותיות. 2) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנַן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה - סך-הכל 72 אותיות. 3) וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהֹוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם - סך-הכל 72 אותיות.

במילים "אני והו" מכוונים לשלוש פסוקים אלו:

"אני": האות האמצעית שבפסוק הראשון היא "א" שבמילה "מֵאַחֲרֵיהֶם". האות האמצעית שבפסוק השני היא "נ" שבמילה " הֶעָנַן ". האות האמצעית שבפסוק השלישי היא "י" במילה "קָדִים" .

"והו": האות הראשונה של הפסוק הראשון היא "ו" שבמילה "וַיִּסַּע". האות האחרונה של הפסוק האמצעי היא "ה" שבמילה "הַלָּיְלָה". האות הראשונה של הפסוק השלישי היא " ו", "וַיֵּט" .

יוצא אפוא שבאמירת "אני והו הושיעה נא" כוללים את כל 72 השמות:

כי 72 השמות נחלקים, כמו כל דבר, לשני חצאים: חצי בחינת זכר וחצי בחינת נקבה, 36 אותיות = שמות, בכל אחד מהחצאים, ו"אני" הוא הראשון והראש של החצי השני (בחינת הנקבה, מלכות), שכן "אני", הן האותיות האמצעיות בפסוקים שבהם מתחיל החצי השני של הפסוקים, ו"והו" הוא הראש = ההתחלה של החצי הראשון (בחינת הזכר, ז"א), שהרי שתי האותיות ו', הן האותיות הראשונות שבפסוקים .

פעולות נוספות של "אני והו":

המילה "אני", שמורכבת מצרוף האותיות האמצעיות בשלוש הפסוקים, והיא האות ה-37 בכל פסוק (כמנין 37 פעמים ששם "אלקים" כתוב בבריאת העולם ), לכן צרוף זה מתקן וממתיק את כוחות הדין בעולם.

המילה "והו", נוצרת גם מצירוף שלוש אותיות כאשר מונים - בכל אחד משלושת הפסוקים - את האות ה-49 ("ו" במילה "עַמּוּד" שבפסוק ראשון. "ה" במילה "הַלָּיְלָה" שבפסוק שני. "ו" במילה "וַיָּשֶׂם" שבפסוק שלישי), והמספר 49 רומז ל"שלמות המדות" (שבע המידות כפי שהן נכללות זו בזו, כפי שמופיעות ב"ספירת העומר") ובזה רמוזה שלמות אהבת הקב"ה לישראל .

ועוד: היות ש"אני" זה צירוף אותיות שבמספר 37, ו"והו" זה צירוף אותיות שבמספר 49, אם-כן כשמתחילים בספירה מהאות ה-37, ומסיימים באות ה- 49, מקבלים את המספר 13. כמנין "אחד", וזה "רמז לאחדות שהם שתי קצוות של מספר י"ג שהוא אחד" (ערוך לנר).

סיכום הדברים, בלשונו של רבינו בחיי:

"שמעתי מפי החכם רבי יצחק טודרוס, מה נעים ומה טוב פעולת שמות אלו לבקש בהם רחמים מאת השם יתברך ושיאהוב אותנו כימי קדם ויקבץ ויקרב פזורינו מכל קצווי תבל". כלומר שבזמן החורבן כשהשכינה בגלות ובני-ישראל בגלות, הרי כדי לעורר את אהבת ה' שיחיש את ביאת משיח צדקינו מתפללים "אני והו הושיעה נא" - הם שמות הקב"ה גם כשהוא נמצא בגלות, כאמור בפסוקים "ואני בתוך הגולה" "והוא אסור בזיקים", והם גם שני השמות עמהם יושעינו בגאולה השלימה.

מדוע אומרים הושענות דוקא בסוכות

ועדיין צריך להסביר מדוע אומרים הושענות בסוכות, כלומר מדוע הכוחות המופלאים של שם ע"ב, ה-72, המחישים את הגאולה מתגלים ומושפעים דווקא בסוכות?

האריז"ל אומר: שהגימטריא במספר-קטן של "לולב הדס ערבה אתרוג" היא 61, כגימטריא "אני". ומספר האותיות "לולב הדס ערבה אתרוג" , היא 17, כגימטריא "והו". מנענעים את הארבע מינים שלושים ושש פעם, והיות שמנענים את כל הארבעה יוצא שבסך הכל מנענים 144 פעם, שזה פעמים גימטריא עב, כנגד העליה וההורדה של ההשפעה.

כלומר שבזכות ההקפות והנענועים עם הארבעה מינים בסוכות, מחישים את הגאולה השלימה, במהרה בימינו, בקרוב ממש.

מאמר נפלא של רבי לוי יצחק מבארדיטשוב במעלת ישראל

מובא בספרים ש"אני והו הושיעא נא", מדבר על הקב"ה ובני ישראל כשהם לבדם, כלומר כשיהודי מתבודד לבדו בחינת "אחד" וחושב על הקב"ה "ה' אחד", אז "הושיעה נא". דהיינו שאז תבוא ישועתו והצלתו מכל פגע.

איתא במדרש שבתפילין של הקב"ה כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", שהיהודי הוא בחינת "אחד" . על כך היה אומר "אוהבן של ישראל" - רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, שכדי שהקב"ה יניח תפילין כשרות ולא פסולות עליו לעשות שהיהודי יהיה בחינת "אחד" יחיד ומיוחד בארץ, שאם לא כן הרי הכתוב בתפילין שלו על ישראל אינו מדוייק וממילא התפילין שלו אינן כשרות.

אדרבה, כשבני ישראל בתכלית הפאר וההדר, אז גם התפילין של הקב"ה יהיו מפוארות ומהודרות - "פארך חבוש עליך" - שישראל הם בבחינת גוי אחד, וזה יהיה בגלוי ובשלימות בגאולה השלימה.

שאלות סופר חסידי

אחר כתיבת המאמר קיבלתי מספר שאלות מידידי, שהינו סופר חסידי, ואלו שאלותיו: הרב קרסיק - יישר כוח על המאמר הנפלא ששלחת. קראתי בעניין רב וכמה שאלות לי לגבי הזכרת השם המפורש בן הע"ב אותיות על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים.

1) מי גילה לכהן גדול את השם לפני יום הכיפורים, אם רק הוא ידע אותו? ולכהן גדול חדש איך זה התגלה לו? 2) "השומעים נופלים על פניהם כשהם שומעים את השם", האם אין זה אומר שמעכשיו השומעים יודעים גם הם את השם? 3) האם השם שהיה במקדש היה בן 72 אותיות? או בן ארבע אותיות?

שאלות נוספות:

4) אם אליהו עלה לשמים ולא מת בגלל שידע את השם, למה הכהנים הגדולים לא זכו לאותו דבר, הרי הם גם ידעו ואמרוהו, שמע מינא שיש עוד תנאי בדבר, ומהו?

תשובות

לכבוד ידידי, במענה לשאלתיך:
1) כנראה נמסר מכהן גדול לכהן גדול בחשאי, ואולי לכהן גדול אמיתי היה חזיון נבואי בענין. 2) כנראה מסגולת קדושת השם שהשומעים לא "קלטו" וזכרו את השם. 3) בענין מספר האותיות בשם חלוקות הדעות, בענין ויש רשימה ארוכה מהרבי המסכמת את השיטות, ומה שהבאתי - שם עב - היא השיטה המירבית.
4) הרי השם הוא כפצצת אטום, בעל עוצמה עצומה ונשגבת, ויש היודעים לנצל לחיוב (להפיק אנרגיה ותיקון) ויש המסתבכים ומקלקלים וזה גורם להיפך החיים.
ולכל זאת יש להוסיף:
לפי תורת הסוד מובן שהעיקר אינו ציטוט ואמירת השם אלא ידיעות רזי סודותיו וקדושתו, כשם שגבר האומר "הרי את מקודשת לי" לנכרית אין כל קידושין כי אין "כלי" שיחול בו הקדושה כי עסקינן בנכרית, אבל האומר ליהודית היא מתקדשת כי יש יהודיה שיכול לחול בה הקדושה; כך גם בדרגות יותר עליונות של קדושה: יש מי שמשתמש בשם הקדוש אך אינו יודע איך לפצח את "הניצרה" של הפצצה וכך הפצצה אמנם קיימת אך היא אינה פועלת. ויש להאריך עוד ועוד כהנה וכהנה.

מקורות – גמרא רש"י ומפרשים למסכת סוכה דף מה, עמוד א. פירוש הרקאנטי לבראשית. רבינו בחיי, לשמות, טו,ג ספר הליקוטים לאריז"ל, לפרשת אמור. מאור ושמש לחיי שרה, ד"ה ויקח. תודה להרב צביקה דרורי.

לקבלת המאמר ישירות למייל ולתגובות והערות-הארות: [email protected]