כבר חשבתי שלא אתרגש מסיפורי העבר. כל חיי שמעתי סיפורים מהורי שיחיו על הוריהם וזקיניהם, על מסירות הנפש שלהם לתורה, למצוות, לגמילות חסד. שמעתי על שנאסרו ושהוגלו, שנפטרו צעירים ומה לא.

אפילו הסרט שרץ ברשת שבוע שעבר בו אבא שלי (ר' בן ציון וישצקי שיחי') ואחיו (ר' מיכל וישצקי שיחי') מספרים ככה על קצה המזלג מחייהם שם, ברוסיה הסובייטית, לא ריגש אותי. פשוט כי אני מכיר את הסיפורים, הם זורמים בי בדמי, קיבלתי אותם עם חלב האם בינקותי.

לעצמי אני חושב שהעבר חשוב, אבל העתיד הרבה יותר. העבר מעניין אך העתיד מסקרן פי כמה. והעיקר, על העבר כבר לא ניתן להשפיע, את העתיד בידנו לעצב.

עד שמוסי בתי שלחה לי אתמול תמונה שלה מ׳ניז׳ני נובוגרד (לשעבר גורקי) שברוסיה, מבקרת את קברם של החסידים שלמה וזוגתו בתיה חיה יענטע רסקין ז״ל הלא הם סבא וסבתא של אבא שלי. שניהם נפטרו זמן לא ארוך אחרי מלחמת העולם השניה, שזה אומר, אחרי שהם הספיקו להיות בית פתוח לכל הפליטים היהודים שהגיעו אל העיר בשנים האיומות של הרעב.

הסבא שלי, ר׳ משה וישצקי פעל שם בשליחותו של הרבי הקודם, הרבי הריי״ץ.

אבא שלי נולד בגורקי.

הרב שמעון והרבנית יעל ברגמן הם השלוחים של הרבי לניז׳ני. הברגמנים מחיים את יהודי ניז׳ני כבר 25 שנה, מסורים ונתונים בכל לב ונפש, מיישמים יום יום שעה שעה את השליחות של הרבי, להגיע לכל יהודי, להציל כל נשמה, לא לוותר על אף אחד, לקיים את דברי הנביא ישעיהו: ״ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל״.

רגע, שוב אדגיש, זו לא מליצה, גם לא מילים יפות. זו העבודה יום יום שעה שעה. מי שלא מכיר שמחה של חבדניק כשהוא פוגש יהודי חדש שלא ידע על קיומו, לא ראה שמחה פנימית, טהורה וכנה מימיו. לא ידע על קיומו זה או שהשליח לא ידע על קיומו של היהודי ולפעמים היהודי לא ידע על קיומו היהודי.

לאה בתם של הברגמנים נשאה השבוע בניז׳ני, ומוסי שלנו נסעה להשתתף בחתונה של החברה שלה. היא שלחה לא מעט תמונות מהחתונה, החל מההכנות ועד השבע ברכות, היה נחמד ונעים ובעיקר משמח לראות. 

אבל למחרת הגיעה תמונה של מוסי על קברם של הסבא והסבתא הנזכרים וכך היא כתבה:

"אני נמצאת בניזני נובגורוד, ׳גורקי׳ לשעבר. לחתונה של חברה, ברגמן. הדודים החמודים חני ואיציק גורליק הגיעו גם מקאזאן, לקחו אותי היום לקבר של ר׳ שלמה ובתי׳ה רסקין. אמרתי כמה פרקי תהילים והזמנתי לחתונה. מוסרת לכם ד"ש."

פתאום הכל עלה לי, קוראים לזה ׳טריגר׳ היום, אז זה היה טריגר חיובי, הכי חיובי שיש.

פתאום נזכרתי בתיאורי החתונה החסידית הקודמת שהייתה שם בניז׳ני. החתונה של סבא שלי שהתקיימה ביז׳ טבת תרצ״ד 1934 באותה עיר, בגורקי.

נזכרתי במכתב שכתב ר׳ שלמה רסקין לרבי בכה׳ טבת תרצ״ד:

״כ״ק קדושת אבינו שליט״א,
מכתבם עם ברכתם ברכת מזל טוב ליום כלולות בתי שימא חאסיע תחי׳ עם החתן התמים משה שי׳ וישצקי, לרוב שמחה ועונג קיבלנו. והנני להודיע כי בחסד ה׳ עלינו היתה החתונה בשעה טובה ומוצלחת ושמחנו ב״ה על הצד היותר נעלה.״

הוא ממשיך ומספר על אורחים חשובים שהגיעו לחתונה:
״כבוד אבי שליט״א (ר׳ חיים בן ציון רסקין) בא ולקח חבל בשמחתנו, ובתוכם הופיע שאר בשרי, הרה״ח המצוין הרנ״ן (הלא הוא ר׳ ניסן נעמנוב).״ הוא מוסיף תיאורים ומבקש עבור הזוג ברכות וחותם:
״עבדם שלמה בן אדוני אבי חיים בן ציון שליט״א.״

פתאום השנים מתכווצות והכל נראה קרוב ומוחשי, מוסי תלמידת בית הספר של חב״ד, עומדת להינשא בשעטומ״צ ליצחק, תלמיד ישיבות חב״ד. היא עומדת על קברם של הסבא וסבתא רבה של אבא שלה ומזמינה אותם לחתונה שלה ואני בדמיוני רואה איך הם, מביטים בה בשמחה פנימית ורואים שהם הצליחו, שדרכם ממשיכה, שהיה שווה להשקיע, מסירות הנפש לא הלכה לאיבוד, דורות של בנים ובנות נשארו בגבולם, בדיוק באותה המערכת. מה שהם עשו שם בשנות השלושים, הצאצאים עושים היום, הברכות הן אותם הברכות, התפילות אותן התפילות.

הלא דבר הוא!

הסבא שלי במכתב ששלח מגורקי אל הרבי (שכבר היה בפולין) אחרי החתונה שלו כתב:

״כ״ק אבי שליט״א, אנא לברכנו שיעזרנו השי״ת שיהיה ויעמוד הבנין על יסודי התורה והמצוות.״

זו בדיוק אותה הבקשה, התפילה התחינה והברכה אותה ברכו הרב שמעון ויעל ברגמן את בתם וחתנם תחת החופה. גם בדיוק באותה העיר שרק שמה השתנה מגורקי לניז׳ני.

**

אני עדיין חושב שהעתיד יותר מענין מהעבר.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי