השבוע הלך לעולמו החסיד המופלא הרב מאיר הארליג, מחברי המזכירות של הרבי. אדם מיוחד שקשה לתאר אותו. אם הכרת אותו ידעת מיהו. לא הכרת, לא תכיר. פשיטותו ופשטותו היתה לשם דבר ולא היה מי ששהה ב-770 שאין לו חוויות ממנו ומהקורה סביבו.

•

פעם אחת בעת התפילה בה נכח הרבי ב'זאל' העליון, היו צריכים לקרוא בשני ספרי תורה (כמדומה שהיה זה בראש חודש שחל להיות בחנוכה) והשליח ציבור היה ד"ר הרב אברהם אבא זעליגסאהן ע"ה שעלה לתיבה כיון שהיה זה ביארצייט על אחד מהוריו.

כשפתחו את ארון הקודש היו שם שני ספרי תורה - האחד גדול וכבד משקל, והשני היה ספר תורה הקטן. את הספר הגדול ייעדו לקריאה הראשונה ואת הספר הקטן שהרבי היה עולה בו לברך הכינו לקריאת הרביעי בקריאת ראש חודש.

אלא שכאשר הוציאו את הספר הראשון שהיה כבד לא יכול היה הרב זליגסאהן להחזיקו מחמת חולשתו. ונתנו את הספר לאחר להחזיק בו ואח"כ הוציאו ונתנו את הספר השני הקטן לשליח ציבור. או אז קלטו שאם השליח ציבור הרב זליגסאהן יאמר גדלו לה' אתי וילך לבימה עם הספר הקטן, אין הוא גלול לקריאה הראשונה...

כל זה מתרחש למול עיני הרבי וכולם קפאו על מקומם מבלי לדעת איך לפתור את השאלה הסבוכה הזו. רק מי שהיה נוכח בתפילות הללו אל מול הרבי יכול להבין את המתח הנורא שנוצר כשכולם מתאבנים על מקומם ויראים מלעשות צעד שאולי הרבי לא יראה אותו כנכון לעשותו. מי שהציל את המצב היה הרב מאיר הארליג שמצא פתרון יצירתי ונטל את הספר הגדול ואמר את ה"גדלו" עד הגיעו של הספר אל הבימה, כשאחריו הולך הרב ד"ר זליגסאהן עם הספר השני.

•

באפיזודה נוספת אני נזכר הקשורה אף היא בהרב הארליג. באחת השנים של תחילת המ"מים בליל יום הכיפורים כאשר אמרו את הסליחות שלאחר תפילת שמונה עשרה (ואינני זוכר אם הרבי עמד או ישב על הבימה, כמדומני שישב) החלו לטפטף טיפות מים מהמזגן שבקיר המזרח. המים טפטפו מפתח התריס ממנו יוצא האויר הקר בטפטוף איטי מאוד.

הטיפות נפלו כמילימטר מכתפו השמאלית של הרבי והיה נראה שעוד רגע יפלו טיפות מים על הסרטוק והרבי הרי נמצא בעולם אחר לגמרי. כולו אחוז בשרעפיו, עיניו משוטטות בעולמות עליונים ואינו שם לב כלל לטפטוף.

פניו של הרבי היו לקיר כך שלא יכולנו לראות את מבטו, אך עמידתו או ישיבתו ללא תזוזה מול הסטנדר העידו כי הרבי מצוי עתה במקום אחר בעיצומו של יום הכיפורים ובודאי אינו שם לב למתרחש. כי לא מחשבותיו במקום מחשבתנו ולא עמידתו במקום עמידתנו. מה עושים? הטיפות ממשיכות לנחות וצריך שהרבי יזיז את הסנדר מעט ימינה. אך מי יהין לבקש זאת.

שני ה"גנרלים" של הרבי, הרב קליין והרב גרונר ע"ה התלחשו ביניהם מאחורי הרבי מי יעלה לבימה לבקש מהרבי לזוז מעט.

(אמרתי "גנרלים" שכן כאשר הרבי חילק תניא'ס בי"א ניסן ורצה שמלבד הרב גרונר גם הרב קליין יעמוד לצידו ואז שאל הרבי: "וואו איז מיין צווייטען גנרל?" [=היכן הגנרל השני שלי?])

כל אחד מהם סימן לשני שיואיל בטובו לעשות זאת, אבל הם משכו בכתפיהם כאומרים, אין לי את האומץ להפריע לרבי באמצע תפילת יום הכיפורים. ובמקום שאין אנשים נפלה המשימה על המזכיר הרב מאיר הארליג והוא מתבקש לעלות לבימתו של הרבי ולהעיר לו על הטיפות המטפטפות שעלולות להרטיבו.

בחרדת קודש עלה הרב הארליג לבימה ובעדינות מירבית התקרב לרבי לאט לאט עד שלאחר כמה שניות הרבי הבחין בו משמאלו. הרבי הפנה את ראשו והרב הארליג אומר לרבי שהמזגן מטפטף ומצביע כלפי מעלה שהרבי יראה את נקודת הטפטוף כדי להזיז לו את הסטענדר. אבל הרבי החזיר מיד את פניו ולא התייחס כלל לנאמר לו. החזרת פניו בביטול כאילו אמרה מה מקום יש לכמה טיפות מרטיבות באמצע תפילת יום הכיפורים?!!! הרבי ביטל זאת מכל וכל.

עד כדי כך היה הרב הארליג מסור לרבי בכל נימי נפשו ואם צריך לעשות משהו גם אם הוא לא נעים וגם אם אחד לא מוכן לעשות זאת. הוא יעשה זאת.

•

שמעתי פעם מפי השמועה על אחד מהחסידים שביקש מהרבי אישור ללבוש סירטוק כל ימות השבוע ולא רק בשבת. בבקשתו הוא אמר לרבי שהוא חפץ לעבור לסירטוק "כמו ר' מאיר הרליג" הרבי ענה לו "תחילה תגיע לדרגת הארליג.."

(בהערת אגב: מעניין לדעת מתי הקרובים אל הרבי 'עברו' לסירטוק כל השבוע ומתי הרבי אישר ומתי לא. למשל המזכיר הריל"ג היה שנים לובש באמצע השבוע, חליפה קצרה עד שהחליף לסרטוק).

•

לפני שנים רבות הגיע המזכיר הרב מאיר הארליג לארץ הקודש ושהה ביום השבת בירושלים עיה"ק. את תפילות השבת עשה בבית הכנסת חב"ד ברח' חנה בשיכון חב"ד ולאחר התפילה ביקשו ממנו הגבאים להתוועד עם הציבור שהיה צמא לשמוע סיפורים ואירועים ממי שלא מש מד' אמותיו של הרבי כל ימי חייו. הרב הארליג נענה לבקשתם ובמשך כמה שעות סיפר סיפורים נדירים והוראות ששמע מהרבי במגוון נושאים ותחומים.

בין היתר שמעתי ממנו את הסיפור דלהלן:

"אבי מורי הרב מרדכי הארליג שימש כרב ואב"ד בשכונת קרונהייטס והרבי היה נעזר בו בענינים רבים הקשורים לרבנות. פעם שלח הרבי אל האבא זוג נשוי שהיו להם בעיות קשות בשלום בית כדי לטפל בהם. אבא התמסר אליהם והזמינם אליו לפגישות רבות. הם היו באים אליו פעמיים או שלש בשבוע והטיפול בהם נמשך כשנתיים. לאחר זמן התקשר הרב חדקוב לאבא ואמר לו שהרבי מבקש שיבוא אליו ליחידות. כשנכנס שאל אותו הרבי מה המצב אצל אותו הזוג, והוא סיפר לרבי בפרוטרוט את כל מהלך הפגישות עמם. הרבי שאל אותו מה יש לעשות לדעתו? ואבא ענה שלפי עניות דעתו אין מנוס מכך שעליהם להתגרש משום שכל השיחות לא הועילו ועדיף שיתגרשו מאשר חוסר השלום ששורר ביניהם.

כשהרבי שמע את המלים הללו הוא ניתר מכסאו ושאל בקול נחרץ: 'הרב הארליג! האם הייתם בחתונה שלהם?' ואבא ענה לו 'כן'. שאל הרבי: 'האם שמעתם שאמרו בחופה ברכות בשם ומלכות?' וענה 'כן'. והרבי זעק: 'אם כן, איך אפשר לשבור דבר שעשו עליו ברכה בשם ומלכות? אבא התחיל להתפלפל ולומר לרבי הסברים שונים על כך שלפעמים הגט הוא ענין חיובי ומועיל, אבל הרבי מיאן לשמוע את הדברים. הרבי אמר לו: 'כבוד הרב הארליג, עכשיו כבר 3:00 לפנות בוקר, ואנשים רבים עוד מחכים בחוץ ואין זמן לפלפולים. אם תרצה להתפלפל בזה תכנס בהזדמנות אחרת. אבל מה שחשוב עתה הוא, שחס ושלום לשבור דבר שעשו עליו ברכה בשם ומלכות!".

•

ידוע הדבר שיש שתי גישות שונות בין גדולי ישראל האם להתיר גירושין כשנראה שאין מוצא. היו מגדולי ישראל שסברו שאם אין שלום בית עדיף שיתגרשו ואילו הרבי נקט תמיד בגישה השניה שאין לאפשר בשום אופן גירושין ויש להפוך כל אבן בדרך להשלים בין בני הזוג וכפי שהדבר משתקף ממכתבי הרבי וממענים שונים.

הדבר המעניין הוא שהרבי מנמק את שלילת הגירושין בנימוק שכמדומני הוא יחודי ושמור רק לרבי: "אסור לשבור את שבע הברכות ואת ברכות הקידושין שנאמרו בשם ומלכות!"

•

אתוודה ואומר: כששמעתי את הסיפור מפי הרב מאיר הארליג, פקפקתי מעט באמינות פרטי הסיפור שכן מעולם לא שמעתי שהרבי ינמק את שלילת הגירושין בנימוק של 'שבירת הברכות'. אך מה מאוד שמח ליבי כאשר לאחר זמן מצאתי את הדברים מפורשים וכתובים בלקוטי שיחות.

בחלק ל"ח בעמ' 189 ובעמ' 190 ישנם שני מכתבים ובהם נכתב:

(מענה לאשה שרצתה להתגרש ושחושבת שאין זה זיווגה האמיתי): "החתונה הייתה כדת משה וישראל, ז' ברכות וכו'"

[(מענה לאשה שרצתה להתגרש מבעלה, שלהי אדר תנש"א): "נישאו כדת משה וישראל, בשבע ברכות בשמו של השם, וכו".

בשני המכתבים הללו הרבי מזכיר את הברכות שברכו בחופה בשם ומלכות כעילה שיש לשמר את הברכות.

•

במשך השנים שמעתי מהרב מאיר הארליג סיפורים מרתקים נוספים וחלקם מן הקודש פנימה.

פעם נסעתי לאוהל ועליתי על ה'בוס' מקינגסטון והוא גם היה עליו. התיישבתי לידו ושמעתי ממנו סיפורים מיוחדים. בין היתר הוא שחט לי 'פרה קדושה'. הוא סיפר לי משהו היסטורי שאירע עשרות שנים קודם וממני למדתי כי ישנם דברים שהייתי בטוח כי הם קודש קדשים ומסתבר שהרבי לא נשא פנים לאיש וכשהיה דברים שנגדו את דרך התורה והחסידות והאנושיות, הרבי לא ויתר וידע להעמיד על המקום גם אנשים רמי מעלה.

הרב הארליג היה אוצר בלום שרבים דובבו אותו ושמעו ממנו דברים היסטוריים למען ידעו הדורות הבאים ולא יעלמו בתהום הנשיה. יהי זכרו ברוך ודמותו של החסיד המקושר תלווה אותנו עד ביאת גואלנו.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]