אין דבר אבוד, ככל שתאמין ותקבל את זה שאתה לא אבוד, שאצלך, בתוכך דבר לא אבוד, תראה שבאמת אין דבר אבוד.

בכובעי כמאמן אני פוגש על בסיס שבועי אנשים ברובם מנהיגים מקומיים אמביציוזיים, עסוקים מאוד, ולמען האמת מוצלחים ומצליחים, ובכל זאת הם באים לדבר איתי בזום כי הם רוצים להיות טובים יותר.

יש מהם שבאים למען מטרה מקומית ממוקדת וביחד אנו מנתחים את האתגר ובעז"ה מוצאים את הדרך הנכונה להתנהל מולו.

אבל יש את אלו שבאים עם תחושת החמצה תמידית שלא נותנת מנוח, הרגשה שאני לא באמת טוב, לא באמת עושה נכון. זה לקום בבוקר עם נשימות ונשיפות עמוקות כי אין אויר. 

זה יהיה אדם שעושה דברים נפלאים אבל בעיני רוחו הוא יודע שאפשר הרבה יותר, ולא רק בעיני רוחו, הוא ממש רואה בסטטוס או בעמוד של חבר מה זו עבודה רצינית ומושקעת. וזה פוצע כל פעם מחדש.

זה יהודי שנותן את כל כולו, אבל יש פחד קמאי שיגלו יום אחד שזה לא באמת, שזה הכל שטחי ומלמעלה ובעצם אין כאן בסיס אמיתי, בטח לא לעומת מה שהוא רואה במקום אחר, וזה חונק לפעמים.

זה אדם שפוגש אנשים ומעביר שיעורים מוצלחים אבל כשהוא מסיים הוא יודע בתוכו שהוא דיבר דברים יפים ונעימים ולא מה שבאמת היה רוצה לומר. 'את העומק של החומר אין לי למי לתת, כנראה שאנשים סביבי אינם כלים לזה', כמה חבל וכואב.

הוא יוצא מאירוע מכובד שעלה לו בדמים מרובים והיה בהכרח סיפור של הצלחה, אבל הלב שלו משדר שמשהו פה לא טוב, שזה לא מה שהיה צריך ומי שבאמת היה צריך להגיע, לא הגיע. והבדידות מלאה את החלל.

וכיון שזה ככה כבר הרבה שנים, האיש משוכנע עמוקות שדבר כבר לא ישתנה, כנראה שזה מי שאני, ככה זה וזהו. אנשים לא משתנים. האדם המוצלח והמצליח, האמביציוזי והעסוק הזה מסתובב עם חיוך רחב ובלב פצוע, עוזר לכולם ולא מצליח לעזור לעצמו. הוא משוכנע שאי אפשר. אז הוא קם כל בוקר מחדש למלחמה על עוד יום של עשיה, הוא חזק והוא מנצח את הקרב היומי, אבל הוא מותש רגשית לחלוטין, מרוקן אנרגטית ומחפש לברוח למה שהכי זמין באותו רגע.

*

בשלב ראשון והכרחי העבודה שלנו - שלו ושלי במפגש היא להאמין שאין דבר אבוד. ככל שתאמין שאתה לא אבוד, שאצלך, בתוכך דבר לא אבוד תלמד לדעת שאפשר לתקן. שיש אור ושווה לחפש אותו.

היום י"ד באייר, פסח שני, החג של 'אין דבר אבוד'.

בואו נזכור את זה תמיד, לא רק שאין דבר אבוד, גם אין אדם אבוד.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי