בביתר עילית נפטר הרב דוד נינצינסקי ע"ה, שהיה יהודי ירא שמיים ועבד למחייתו במשך שנים רבות ככלכלן במשרד האוצר. בן 76 היה בפטירתו.

ברבות השנים הקים מפעל שופרות ייחודי וגדולי הרבנים קנו ממנו. התגורר ברחוב בעל התניא בביתר, והיה מתפלל בבית הכנסת חב"ד. עוד כשהיה ברוסיה התקרב לעדת חסידי חב"ד.

ר’ דוד, שנולד בשנחאי שבסין, נחשב לגדול המומחים בהכנת שופרות לתקיעה, ורבים מכל העולם, ובהם גם גדולי ישראל, רכשו אצלו את השופרות שלהם.

בעיתון ‘שערים’ בעיר ביתר עלית פורסמה כתבה אודותיו:

"סיפור חייו מרתק, שהתחיל בברזיל ועבר בעשרות השנים האחרונות לעיר ביתר, שבה הוא מנהל את מפעל השופרות הקטן והייחודי שלו. ר’ דוד הוא בעל תוקע ותיק בעצמו, והוא מעבד את השופרות שיוצאים תחת ידיו בעמל רב ובמיומנות מיוחדת, מתוך ידע רחב בחוקי האקוסטיקה והיכולת להפיק מקסימום תקיעות צלולות במינימום מאמץ פיזי. את השיטה המציא בעצמו, והוא ממשיך לשפר ולפתח אותה כבר מעל ל-30 שנה.

ר’ דוד מבצע את העבודה בסטודיו קטן בביתו, שם ייצר לו באופן עצמאי כלים ומכשירים המסייעים לו בתהליך העיבוד על פי כל כללי ההלכה המחמירים ביותר.

הוא פועל מתוך מחויבות בלתי מתפשרת להביא כל שופר למצב המקסימלי שלו מבחינת תפוקת הקולות, ולא יניח מידו שופר בטרם הגיע לתוצאה מושלמת בקלות התקיעה ובצלילות הקול. על לקוחותיו נמנים גדולי בעלי התקיעה בארץ, רבנים ואדמו”רים רבים, ביניהם – כ”ק האדמו”ר מצאנז, כ”ק האדמו”ר מסקווירא, כ”ק האדמו”ר מצאנז, כ”ק האדמו”ר מנדבורנה, כ”ק האדמו”ר מלעלוב ועוד רבים מגדולי ישראל”.

בכל חודש אלול היה תוקע למעלה מ-300 תקיעות דבר שהקפיד עליו במשך כל השנים.

“הסיבה לכך היא פשוטה”, סיפרבעבר לעיתון ‘משפחה’, “אם אדם צריך לעלות על הר והוא מתאמן כל יום במלאכת הטיפוס עם משא של 50 קילוגרם על גבו, ביום המיועד, כשהוא ללא המשא הכבד הוא יעפיל בקלילות במעלה ההר. אם אני מתאמן על 300 קולות, אחר כך 100 קולות נראים משימה הרבה יותר קלה לביצוע”.

“שופר אינו כלי נגינה רגיל”, היה משנן באוזני תלמידיו, “לכל כלי נגינה יש מספר שנים של לימוד שאדם צריך להקדיש על מנת לרכוש מיומנות, ומעבר לכך צריך רק להתאמן. הלימוד לתקיעת שופר לא נגמר כל החיים מהסיבה הפשוטה – שופר וגאווה לא הולכים ביחד, וכל החיים אדם צריך ללמוד איך לבער מקרבו את הנגע הזה של הגאווה”.

מכל השופרות שעברו תחת ידיו נקשר ר’ דוד לשופר אחד שמבחינתו הוא יחיד ומיוחד וממנו הוא סרב להיפרד. שמעו של השופר המיוחד הזה הגיע למרחוק, אולם למרות הצעות נדיבות מאד שקיבל ר’ דוד – מעולם לא הסכים למכור אותו. “יהודי עשיר מהרצליה שהציע לי סכום עתק עבורו שאל אותי: ‘למה?! הרי בסכום שאני מציע לך אתה יכול לקנות כמה וכמה שופרות מעולים’. אמרתי לו שברגע שבן אדם מבין מה זה שופר הוא הופך להיות חלק מהנשמה שלו והקול שמופק מהשופר זה קול נשמתו. “השופר הזה ליווה אותי בכל כך הרבה מקומות עד שהוא חלק מהנשמה שלי ואני לא יכול להיפרד ממנו”.

לאחר שהקים משפחה בארה"ק, בעקבות מצב רפואי קשה של בתו, בעצת ידידים נסע לרבי כדי לבקש עצה וברכה. את השתלשלות העניינים סיפר בהרחבה בריאיון לפני יותר מעשור, לעיתון 'כפר חב"ד'. לקריאת הכתבה המלאה - לחצו כאן>>>

הלוויתו היום בשעה 12:00 בצהריים מבית הלוויות שמגר בירושלים להר המנוחות, שם ייטמן.

ברוך דיין האמת.