בד' שבט תשל"ג הגיע מר שז"ר לביקור אצל הרבי. הרבי אמר לו: הייתי אצל חותני [= באוהל] וחותני אמר לי שהנסיעה [= של כב'] תעבור בשלום. שז"ר התפעל והתרגש ולחץ בחיבה את ידי הרבי.

כששז"ר הזכיר את מזג האוויר הקר השורר בניו-יורק בכל פינה ("היכן רק שאני יוצא החוצה – מכה בי הקור") הגיב הרבי:

זו הסיבה בגינה נשלחו יהודים לעולם-הזה כדי להביא חום וחמימות

כששז"ר הזכיר את העלייה המאסיבית של יהודי רוסיה, וציין מספרים של כ-70-80 אלף יהודים, אך הוסיף שהם "עמי ארצות":

הם מהווים דוגמא קלאסית ל'עם-ארצות' בנושאי יהדות שלא מצינו כדוגמתה

תיקן הרבי: זו איננה "עם-הארצות" אלא "פשטות", הם אנשים פשוטים [למעליותא] ופשטותם קשורה עם הקדוש-ברוך-הוא.

שז"ר הגיב כי זהו נס שארץ ישראל מסוגלת לקלוט מספר כה רב של יהודים והרבי אמר:

זו ייחודה של ארץ ישראל כדברי חז"ל "ארץ הצבי" כשם שצבי עורו נמתח בהתאם לצורך, כך מסוגלת הארץ לקלוט יהודים בגבולותיה.

שז"ר הגיב: פעם למדתי את דברי הגמרא אך עתה אני נוכח בהתגשמותם.

הרבי העניק לשז"ר את הספרים 'כתר שם טוב' ו'מגיד דבריו ליעקב' שיצאו לאור זה עתה. שז"ר הביע עוב את התפעלותו מיהודי רוסיה, והרבי הזכיר את תורת הבעל שם טוב לפיה במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא – בדרך אגב ציין:

הפסיכולוגים של ימינו סבורים שזו "תגלית" שלהם אך הבעל שם טוב גילה זאת מכבר. והרבי קבע:

יהודי רוסיה רוצים להיות יהודים ולחיות בין יהודים עם יהדות ורצונם מסייע להם להגיע למטרה.

*

בחלק הראשון של הביקור הציג הרבי כמה מחשובי אנ"ש שנכחו בחדר, ואמר:

זהו הרב בנימין גורודצקי, בא-כוחינו באירופה

שז"ר הגיב:

כן הננו מכירים כבר שנים, אנו ידידים ותיקים.

הרבי המשיך:

הרב בן ציון שם טוב מלונדון, ועתה הוא מייצג כאן את אסירי סיביר.

שז"ר הגיב:

אף הוא ידיד ותיק.

אחר-כך לחצו את ידי שז"ר – חתנא וגיסא דבי נשיאה – הרש"ג (הרב שמריהו גוראריה), הרב חיים סאראברנסקי מאוסטרליה, הרב דובער גורביץ' מפריז, הרב ליברוב מלונדון, הרב ג'ייקובס מגלסגי, ועוד.

החלק הראשון – הפתוח – של הביקור הסתיים כשהרבי אומר:

נו, יש עוד דברים שאנו צריכים לשוחח אודותם ואינם נוגעים ל"שישים ריבוא"...

החלק השני ארך שש שעות ובמהלכו דובר על נושאי הרבנות הראשית בארץ ישראל, הרב שלמה גורן, פרשת "מיהו יהודי", והרב סולובייצ'יק.

*

תיעוד הביקור בפרטיות מופיע בספר 'נשיא וחסיד' פרי עטו של הרב שמואל קראוס פרק ארבעים (עמ' 233-344).