מי ראוי להיות שליח-ציבור "העובר לפני התיבה" בימים הנוראים, ומה הן ההכנות שעליו לערוך לתפקיד זה?

תשובה: דרישות רבות מעמידה ההלכה לפני ש"ץ הנבחר לייצג אותנו לפני ה' בימים הנוראים. נדרש מהציבור "לחזור אחר שליח-ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים טובים", והעיקר הוא יראת-שמים ושתפילתו יוצאת מקירות הלב; "ואם אי-אפשר למצוא מי שיש בו מעלות ומידות הללו - כל ישראל בחזקת כשרים לתפילה, רק שצריך שיהיה מרוצה לקהל". וב'קיצור שולחן ערוך' מסיים: "ואם רואה שיש מחלוקת בדבר, ימנע עצמו, אף-על-פי שיהיה מי שאינו הגון".

לאחר שהקהל עשו את שלהם והחליטו מה שהחליטו, על הש"ץ והתוקע ללמוד בספרי מוסר וחסידות ולהכין עצמם לתשובה בכלל ולתפקידם בפרט, ואז יצליחו "שהש"ץ יהיה הגון". כמו-כן חשוב מאוד לטבול במקווה בערב ראש-השנה ובימי ראש-השנה בשחרית.

מנהג עתיק הוא - וכן הורו נשיאי חב"ד - שהיורד לפני התיבה, ובפרט בימים הנוראים, יעבור תחילה על כל התפילות, ובפרט על כל הפיוטים (וכיום יש מחזורים וספרים רבים לביאורי תפילה), כדי לדעת לכל הפחות את פירוש המילות כפשוטו, ומובן מאליו - לדעת את דיני התפילה בכלל, ודיני הש"ץ בפרט. ואף אם עשה כן אשתקד, יעשה כך בכל שנה מחדש, כמה ימים קודם שירד לפני התיבה.

למותר לעורר, שהתוקע והמקריא ילמדו היטב את דיני התקיעות כהלכתם, הלכה למעשה, ובכלל זה כיצד לנהוג אם אירעו הטעויות והספקות השכיחים. לפועל, מכיוון שפעמים רבות יש צורך להוציא ידי-חובה את מי שלא שמעו את התקיעות בבית-הכנסת, ובפרט שכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש עורר להשתדל לזכות יהודים רבים ככל האפשר במצווה זו - מצווה על כל אחד ואחד לדעת הלכות אלו.

מקורות: מטה אפרים סי' תקפא סכ"ו וסמ"ח ומפרשיו, וש"נ. קיצור שו"ע סי' קכח ס"ז. אגרות-קודש ח"ו עמ' שכד, חי"א עמ' שנג, תטז.


האם למנהג חב"ד יש בעיה לבעל תוקע לקבל תשלום עבור תקיעות בראש השנה?

בשו"ע אדה"ז נפסק ש"שליח ציבור יותר ראוי להיות בשכר מבנדבה", שאז לא יעלה מישהו אחר (שאינו מתאים), וגם הש"ץ עצמו יתייחס אז יותר ברצינות לתפקידו. ודין התוקע שווה לדין הש"ץ. אלא שכיוון שיש בעייה של "שכר יום-טוב", התשלום צריך להיות 'בהבלעה', דהיינו שעליו לתקוע או להתפלל גם בימות החול ומשלמים על הכל יחד, ואז אין בזה איסור ויש סימן ברכה בשכרו


האם ילדים מתחת לגיל מצוות צריכים להשתתף בהתרת נדרים?

בערב ראש-השנה נוהגים לערוך 'התרת נדרים', וזאת כדי להסיר מעלינו עוון של נדרים שלא קוימו, אם היו (בשנה החולפת) או יהיו (בשנה הבאה) כאלה. עורכים את 'התרת הנדרים' לפני עשרה אנשים, היושבים כדיינים, ולפחות לפני שלושה. מי שלא עשה 'התרת נדרים' בערב ראש-השנה, יכול לעשות זאת בעשרת ימי תשובה.

ילדים מתחת לגיל 12 לבן ו11- לבת, אין בנדריהם כלום, גם אם הם מבינים את משמעותו של נדר. ובכל-זאת, יש למנוע אותם מלנהוג קלות-ראש בנדרים, ולכן אם הם מבינים את משמעות הנדרים, כופים אותם לקיים את מוצא פיהם.

ילדים הקרובים לבגרות (בנים בני 12 ובנות בנות 11), המבינים את משמעות הנדרים, נדריהם תקפים. יש פוסקים שנסתפקו אם ניתן גם להתיר את נדריהם, אך הכול מודים שבערב ראש-השנה גם עליהם להשתתף בהתרת הנדרים הבלתי-ידועים - כגדולים.

אשר להשתתפות נערים צעירים כדיינים ב'התרת נדרים' - אין משתפים נער צעיר בין חברי בית-הדין המתיר נדרים, עד שיידעו שהגיע לגיל מצוות וגם נראו סימני בגרות בגופו. זאת, משום שהתרת נדרים היא מן התורה, ובדבר שהוא מן התורה אין סומכים על ה'חזקה' האומרת שכיוון שהגיע לגיל זה, מן-הסתם יש בגופו סימני גדלות. על-כן, יש לדאוג שיהיו שלושה מלבדו. כל האמור לגבי נדרים נכון גם לגבי שבועות.

תודה לצעירי-חב"ד על הסיוע בהבאת החומר.