"על החלום שחלמתי הלילה, עלינו להגיד 'לחיים' על משקה!". פנה הרבי בוקר אחד לחתנו.
היה זה ביום ראשון י"ב כסלו תרצ"ג, הרבי לא הרגיש טוב וחתנו ובתו נשארו בריגה כדי לדאוג לו.
"נשקני, נאמר 'לחיים' ונתחיל ללמוד חסידות."
הרמ"ש רצה לנשק את ידו של הרבי, אך הרבי סימן לו כי ינשקו על מצחו, הרמ"ש נשק על מצחו ואילו הרבי נשק לחתנו על לחיו.
"וזהו דבר החלום שחלמתי הלילה" סיפר הרבי הריי"ץ, "אבא, הרבי הרש"ב, אמר לי בחזיון: "מדוע הנך בשיברון לב? הלוא אצלך בבית מאיר גם בלילה!".
הקצתי משנתי. הלבנה האירה את החדר. אך לא לזה התכוון אבי.
הלכתי לחדר הספרים ומצאתי אותך יושב ומעיין בספר, או אז הבנתי את כוונת אבי, הרבי".

הרבי הריי"צ, ריגא.

בחודש טבת נאלץ הרבי ליסוע לברלין לקבלת טיפול רפואי, חתנו נסע איתו וטיפל בכל העניינים הנדרשים, וכך כותב הרבי לבתו חיה מושקא שנשארה בריגה עם אימה – אודות בעלה:
"אצל אישך, חתננו הרב מנחם מענדל שיחיה, התפתחו כשרונות ארגוניים גדולים. הוא דואג לי לכול. תשומת הלב שלו איננה חידוש לגביי.
אבל כל כך הרבה, זה כבר יותר מדי.
לא רק כחתן מסור, אלא כבת טובה. הנני שמח מאוד מההיכרות שלו עם כל הפרופסורים והרופאים, מבחינה אנושית. שאף פעם לא נזדקק למקצועיות שלהם, אבל כבני אדם, יש בכך עניין מסויים."