מכתבי הפעם מיועד לשף אייל שני ושותפו העסקי שחר סגל.

אייל שני השף המקורי שמוכר כנראה בכל בית בישראל פתח יחד עם שותפו העסקי שחר סגל עשרות מסעדות ברחבי העולם כשהיעד הוא להגיע בעוד שנים ספורות ל150 מסעדות.

בכל ראיון כששואלים אותם את השאלה המתבקשת, איך אדם אחד יכול לפתוח כל כך הרבה מסעדות שיהיו שלו, ברוחו, בסגנונו וכמובן בטעמו?

התשובה היא, המודל שלנו הוא בתי חב״ד.

מפתיע? בהחלט, אבל לא רק בגלל שהמסעדות שלהם בעולם אינן כשרות, אלא בעיקר מהחשיבה המקורית על הקשה מאימפריה עולמית של שלוחים ושליחות על מערך של מסעדות בין לאומי.

אותי באופן אישי הם, ובעיקר שחר סגל הפתיע בהבנה היחסית עמוקה שלו את המערכת שלנו, של השלוחים, ויש לי גם עצה עבורם בסוף דבריי.

אבל קודם הנה כך, מילה במילה, מתאר שחר סגל את הרעיון שלו לדובי פרנסס, בהסכת ׳ההחלטה׳:

״הרעיון התפעולי זה גם דבר שאני סוחב אותו איתי כבר הרבה זמן. הארגון בר ההשפעה הכי גדול בעולם עם הכי מעט כסף בעולם, הוא חב״ד. מה השיטה שלהם? השיטה שלהם אומרת בא נקח מישהו, נחנך אותו, נלמד אותו, ניתן לו כיוון, נגיד לו זה מה שאנחנו עושים זה דבר שהולך לשנות את העולם, הוא חשוב לך ולנו ולעולם, עכשיו קח מאתיים שקל סע לאינדונזיה ותפתח שם בית חב״ד.

פחות או יותר זה הרעיון.

הם קוראים לאנשים האלה שלוחים,

גם אנחנו קוראים לאנשים האלה שלוחים. מלשון נשלחים.

ומשם המערכת מתחילה להזין את עצמה ולגדל את עצמה ולעשות יפה.״

•

אני מודה שהם הבינו פה משהו ואני בטוח שאם כך יעשו, גם יצליחו.

אבל יש עוד משהו משמעותי שהייתי רוצה להציע להם, והוא ׳מתח גבוה׳.

לאורך השנים, בשיחותיו, מאמריו, מכתביו וכל פגישותיו, דבר ברור הוא שהרבי מוודא שהאדם שמולו חי במתח גבוה, בתחושה שהוא משמעותי וחשוב, שחיכו רק לו, שכל מעשה שלו משפיע, שכל רגע חשוב. שכל הזמן צריך ליצור עוד, לחדש, להמציא, למצוא דרך ופתרון, לחתור בלי סוף כדי להגיע אל המטרה, ביאת המשיח.

אז אם אתם מכירים את אייל שני או שחר סגל, העבירו להם את הצעתי: שמרו על מתח גבוה, אל תעצרו לרגע, תנו לאנשים שלכם את התחושה האמיתית שכל מעשה שלהם משנה עולם, שכל מילה שלהם חשובה, ולמעשה, אפילו סתם הליכה ברחוב יש לה השפעה משנת חיים ועולם, וכל חבדניק ישלוף לכם סיפורים כאלה לרוב.

ועוד משהו, כינוס שלוחים, תעשו כינוס שלוחים. פעם בשנה תביאו את כולם למרכז שלכם, עזבו מלונות פאר או משהו, שיהיו דירות או בייסמנטים, אפילו אוהלים ומיטות קומותיים, העיקר שיהיו יחד ושיהיה מספיק ׳משקה׳ ו׳פארבייסן׳ (אייל כבר יבין) ושתהיה אהבה, הרבה אהבה.

זה טוב, על פניו נראה שזה מייצר גאוות יחידה ותחושת שייכות, אבל האמת שהיא שזה משמר את המתח הגבוה.

ושיהיה בהצלחה,

בדרכי לתפוס קצת בכינוס השלוחים בניו יורק,

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי