בט"ז חשוון חל היאצייט של שלמה קרליבך שנפטר בשנת תשנ"ה.

ר' שלמה קרליבך הידוע בכינוייו 'ר' שלוימל'ה' או 'הרבי המרקיד' היה מנהיג דתי שסחף אחריו אלפי אנשים באמצעות לחנים מקוריים והופעה פשוטה.

בילדותו הובא יחד עם אחיו התאום ר' אליהו חיים קרליבך בפני הרבי הריי"צ בשעה ששהה בגרמניה, הרבי הריי"צ בירך אותם ש'לא יהיו יהודים גרמנים' אלא יהודים כפי שהם צריכים להיות.

בבחרותו עלתה משפחתו לאמריקה עבור משרת רבנות לאביו בקהילה במנהטן. ר' שלמה למד בישיבה תורה ודעת. לאחר זמן מה נסחף לליובאוויטש אחר הרבי הריי"צ והחל להגדיר את עצמו חסיד. הוא העריץ את הרבי הריי"צ.

כישרונותיו הגאוניים בלימוד בלטו אך הרבי הקודם שלח אותו לקרב יהודים ליהדות. חודש לפני הסתלקותו הרבי הריי"צ שלח אותו לקמפוסים כדי להביא משם סטודנטים.

עם עליית הרבי על כס הנשיאות נעשה מקורב אליו והיה משוחח עמו בלימוד במשך שעות ארוכות.

קרליבך סיפר בריאיון:

"כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"

"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי. אז נפרדנו"..

כך עזב קרליבך את חב"ד.

בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.

הרבי הגיב לשמע הסיפור, על-פי הכתוב במשנה "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".  רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב אותם אל התורה. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות".

קרליבך לומד מאמר של הרבי הרש"ב

סיפר יהודי שהכיר את קרליבך: "פגשתי את ר' שלמה בתשכ"א, בירושלים. אמרתי לו: שמעתי שסילקו אותך מליובאוויטש. הוא אמר לי: אותי סילקו, אבל אני לא הסתלקתי".

***

לאחר שנפטר בט"ז חשוון תשנ"ה פרסם עיתון 'שעה טובה' ריאיון שנערך עמו שבועות אחדים לפני פטירתו במהלכו הוא סיפר על מה שאירע לו עם הרבי וגם סיפור מדהים על יהודי שהביא לרבי והוא הניאו מחתונה עם גויה:

"תאמין לי, שום דבר בעולם לא היה מזיז אותי מחוץ לכותלי הישיבה. אבל למרות שלמדתי בלייקווד, הייתי מאוד מקושר אז לרבי הקודם מליובאוויטש – הריי"צ.

"הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות.

"בכל פעם שהייתי בא מלייקווד, הייתי נכנס לליובאוויטש ומדבר עם הרבי בלימוד. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה, איך השיעורים, על איזה רמב"ם מדברים. הייתי גם קצת השליח שלו.

"פעם נכנסתי אליו, אחרי שהוא כבר נהיה רבי. הוא אמר לי: 'שמע, אני מוכרח לעשות איתך עסק, אני רוצה שאתה תהיה שליח שלי'.

"אמרתי לו: 'אני לומד כל היום!'. אז אמר לי הרבי: 'שכח מעצמך קצת'. הוא ממש נפח בי נשמה חדשה, פתאום הרגשתי אחריות כלפי כל יהודי. עד אז היה אכפת לי מהרמב"ם או מהסוגיא, ופתאום היה אכפת לי מכל יהודי שאני רואה".

לאיזה סוג שליחות הרבי התכוון?

"לדבר עם עם-ישראל, לקרב את העם ליהדות".

הוא דיבר על מוסיקה?

"לא. ראשית כל נסעתי לכל הישיבות. נכנסתי לישיבות והתחלתי לדבר איתם בלימוד. שאלתי אותם: 'מה אמר ראש הישיבה?', ואמרו לי דברים טובים. אבל מכיוון שלמדתי אצל רבי אהרן, והייתי למדן טוב, מה שאמרו לי היה לעומתו, בעיניי, כמו 'פורים תורה'...".

ר' שלמה ואחיו התאום אליהו חיים קרליבך

"רבי, הבאתי לך מתנה לחג השבועות"

תרשה לי לנתב אותך לעניין שלנו. ובכן נפגשת עם הרבי, הוא ביקש ממך לצאת לשליחות לקרב את עם ישראל, אתה נאלצת לעזוב את ספסלי הלימוד, ואת הישיבה, ומה קרה אז?

"עזבתי תיכף, הייתי הולך ברחוב וכשהייתי רואה יהודי, הייתי מתחיל לדבר איתו. תבין, כשאני התחלתי, ליובאוויטש לא היה כמו עכשיו – שכל האנרגיה מושקעת בלקרב. בדרך-כלל הרבי שלח אותי לבני ישיבה, לקרב אותם. לדבר איתם בלימוד ובחסידות. אבל אחרי כמה שבועות אמרתי לו: 'רבי, צריכים לקרב את הנוער של האוניברסיטה. יש לי הזדמנות, יש שם חבר'ה שהזמינו אותי'. הרבי אמר: 'זה כבר דבר עדין, תן לי לחשוב על זה'.

"בימים ההם, כשהייתי למשל נוסע ברכבת התחתית, לא הייתי זז עד שהייתי מוצא לכל הפחות יהודי אחד. פעם, ביום שני בלילה, בערב חג השבועות, הייתי בליובאוויטש ובשתים בלילה חזרתי למנהטן. ישבתי ברכבת התחתית וראיתי שם בחור שהיה ממש מלא שמחה.

"הוא היה נראה כמו יהודי. נגשתי אליו ושאלתי אותו: 'למה אתה כל-כך מלא שמחה?' הוא אמר לי: 'אני יהודי, ואני בעזרת ה' מתחתן השבת עם גויה בכנסיה'... אמרתי לו: 'זה מאוד יפה שיהודי מתחתן עם גויה – כדי להביא שלום לעולם'.

"כמובן שאם הייתי אומר לו שהצדק לא איתו, לא הייתי יכול לדבר איתו כלל. אז אמרתי לו: 'זה נורא יפה, אין לך מושג כמה טוב אתה עושה. אני רק חושב, שאתה צריך ברכה מהרבי שלי, שיברך אותך שיהיה בנין עדי עד!'

"הוא שאל אותי איפה הרבי, אמרתי לו: 'בטח אתה יודע שמחר בלילה זה חג השבועות. מאוד קשה לדבר איתו בערב שבועות, אך הלילה אפשר'. הייתי אז יד ימינו של הרבי, ויכולתי לגשת אליו יומם ולילה.

"חזרנו אחורה והגענו לליובאוויטש בשלוש וחצי. דפקתי על הדלת של רבינו הקדוש, הוא פתח את הדלת ושאל מה נשמע. אמרתי לו: 'רבי הקדוש, הבאתי לך מתנה לכבוד חג השבועות – הבאתי יהודי שצריך תיקון'. הבחור נכנס לרבי והם דיברו עד שבע בבוקר.

"אין לי מושג על מה הם דיברו, אבל אני יודע רק דבר אחד – הבחור יצא מהחדר עם עיניים נפוחות. הרבי אמר לי: 'קח אותו תיכף למקווה, תניח איתו תפילין והכול יהיה טוב'. לאחר זמן כששאלתי אותו לשלומו, הוא אמר לי שמאז הפגישה הזאת הוא לא ראה אותה יותר. דברים כאלו קרו לי כמעט בכל יום".