הרב גרשון אבצן, סינסינטי, אוהיו

כינוס השלוחים מתקרב במהירות. זה הזמן שחייליו המסורים של הרבי "חוזרים הביתה" לשבת מרוממת אצל הרבי בקראון הייטס. הם זוכים לבקר ב-770, באהל הק', להתוועד ולחזק אחד את השני.

בתור בחור בישיבת אהלי תורה הזכורה לטוב, זה היה סוף שבוע שמאוד ציפיתי לו. תמיד היינו מתוועדים עם שלוחים שונים שיתנו לנו השראה לשמור על הלך הרוח שהרבי מצפה שכל אחד מאיתנו יהיה השליח שלו.

התוועדות עם הרב נחמיה פוגל (שליח לרוצ'סטר, ניו יורק) נותרה חקוקה בליבי עד היום. זה היה ביום חמישי בערב (של סוף השבוע של הכינוס) - בביתו של הרב אברמל סילבר והוא סיפר לנו סיפור מאוד אישי: לאחר שהתחתן, אביו רצה שיצטרף לעסק המשפחתי באנגליה. הוא הלך להתייעץ עם המשפיע שלו, הרב איצ'ה שפרינגר ע"ה, שהסביר לו שבעוד שיש הרבה אוניברסיטאות שמייצרות אנשי עסקים מוסמכים, תומכי תמימים הוא המקום היחיד שמייצר שלוחים. אם בוגר תומכי תמימים לא ילך לשליחות, מי יציל את העולם? הוא הקדיש את שארית חייו לשליחות.

זה היה לפני יותר מעשרים שנה והרבה השתנה מאז. ברוך השם, הרבי "כבש את העולם", וכמעט בכל עיר עם אוכלוסייה יהודית יש שליח. בנוסף, מבלי להביע דעה בסוגיה מסוימת, שלוחים בכירים רבים "שומרים מקומות" לילדיהם ולבני משפחתם. העובדה נשארת בעינה: יש הרבה זוגות שנצמדים לחלום שליחות שלא יקרה במובן המקובל.

כל זה הוביל לשלוש בעיות גדולות:

1) התפכחות גדולה, ועצב פנימי, על ידי זוגות צעירים רבים שיש לו השפעות חמורות על נישואיהם ואידיאליזם. זוגות רבים מבלים כמה שנים "בחיפוש אחר שליחות" ורק פוגשים במציאות – בסוף הם לא מגיעים לשליחות - לאחר שיש להם כמה ילדים. הם מעולם לא עברו לדירות ובתים גדולים יותר, מכיוון שהם מצפים לעבור בכל חודש, וגם הבעל לא מצא פרנסה ראויה.

2) אברכים רבים - שנכנסים לעולם העסקים - מרגישים כעת 'פטורים' מציפיותיו ומדרישותיו של הרבי, כי כביכול כל המערכת מיועדת לשלוחים בלבד.

3) בחורים רבים שואלים את עצמם, אם כל החינוך עוסק סביב שליחות, והם יודעים שזה לא זמין עבורם, אז למה לנסות להשתלב מלכתחילה?

אנשים רבים שדיברתי איתם על כך אמרו לי שעלינו להפסיק לקדם, ולהרחיב את השליחות ולהתמקד בחינוך התלמידים להיות ישרים ויראי אלוקים.

 מכיוון ש"תסכול נובע מציפייה", עלינו למתן את הציפייה לשליחות במערכת החינוך שלנו.

אמנם מובן מאליו שיש חשיבות רבה להיות אברכים יראי שמיים, אבל אני לא מאמין שהגיע הזמן לזרוק את כל ההדגשה ואהבת ישראל השורשית שהרבי הטמיע בעמל רב בדורנו. לרבי יש חזון ודרך ברורה כיצד לממש את החזון הזה. האם אנחנו הולכים לנטוש את כל המשימה, כשאנחנו כל כך קרובים לשיא ולהצלחת המשימה? האם זה מה שהרבי ראה בעיני רוחו כאשר נתן לכל אחד מאיתנו את השליחות להביא את המשיח?

בעוד שהדגש על שליחות לעולם לא צריך להשתנות, יש דבר אחד שצריך לשנות: איך אנחנו מדברים על שליחות. במקום שזה יהיה רק ​​יעד ספציפי (מקום שאליו אנחנו עוברים), צריך לדבר עליו כעל הלך רוח.

הילדים שלנו צריכים לשמוע שכל חסיד צפוי ומסוגל להיות שליח, שכן שליחות היא צורת חשיבה בחיים. לא משנה אם אתה איש עסקים או עורך דין מקצועי, עליך להביא איתך את ההשקפה והיחס של שליח לעבודה ולבית. צריך להיות ברור במשרד שאתה מעדיף את אהבת ישראל והפצה בקרב שכניך ועמיתיך לעבודה. זוג תפילן במשרד שלך, להניח עם אחרים, צריך להיות לזה הבנה בסיסית.

כאשר יום טוב מתקרב, כל חסיד ודאי חושב על אנשי הקשר שלו, איך להביא אליהם מודעות וצורכי החג. המשפחה שלך חייבת לראות את התשוקה שלך להושיט יד למישהו אחר ולארח אנשים לשבתות. שיעורים לציבורים רחבים, זה שייך לכולם.

המסר לתלמידינו חייב להיות ברור לחלוטין: "איננו יודעים מה התפקיד הרשמי שתמלא כשתגדל. חלקכם יהיו רבנים, שלוחים ואנשי חינוך ואחרים יהיו עובדים, יזמים ואנשי עסקים. מה שאנחנו כן יודעים זה שהרבי מצפה מכולכם להיות שלוחים שלו והמקום היחידי להתכונן לכך הוא בישיבות תומכי תמימים.

תומכי תמימים אמורה להפיק את "חיילי בית דוד" וכל מי שנמצא בתומכי תמימים נבחר על ידי רבותינו הקדושים להיות שם. כך, שליחות מיועדת לכולם.

הרבי נתן לכל אחד מאיתנו את השליחות הייחודית כדי להכין את העולם למשיח ואף אחד לא רשאי להרגיש פטור, כי אנחנו צריכים שכולם יגרום לזה לקרות! כולם, באמת, כולם צריכים להרגיש - למען האמת - שהם בשליחותו של הרבי.

אנא אל תהסס לשתף את מחשבותיך על האמור לעיל במערכת התגובות של האתר או על ידי שליחת מייל אישי: [email protected]

הרב גרשון אבצן