יותר משלושים יום חלפו מעת הסתלקותו של דודי הרב החסיד שלום לייב אייזנבך ע"ה ממונטריאול ודמותו החסידית מלווה אותי יום יום. מתמלא אנכי בערגה וכמיהה אליו כאשר אני נזכר בהליכותיו החסידיות ואורחות חייו המיוחדות ורוחו היחודית אינה משה מנגד עיניי.

הרב אייזנבך היה מקפיד לשבת בעת סעודות שבת ויום טוב עם הסרטוק חגור בגארטעל, אותם לא הסיר עד לאחר ברכת המזון. כך נהג גם בימות הקיץ הלוהטים משום שאצלו סעודות השבת והחגים היו כולן 'חפצא של מצוה'. היינו לא רק בחלקה הראשון של הסעודה בעת הקידוש ובציעת הפת אלא כל הסעודה כולה היתה מוקדשת למעין התוועדות ושיחת חסידים.

סיפר לי אחד מחתניי שפעם השתתף בהתוועדות בקרונהייטס בימי חג הסוכות והיו כמה שפשטו את הסרטוק בגלל מזג האויר הלוהט ששרר שם. אך הוא עורר את כולם לכך שכאשר יושבים בסוכה אסור לפשוט את המעיל העליון והאבנט. הוא תיאר בלשונו הציורית לאחד היושבים שם: "אילו באופן תיאורטי היית יושב בתוך קוביית התפילין שלך האם היית מעיז להוריד את המעיל? בודאי שלא! ומה נשתנית הסוכה עצמה שבה מקיימים את מצוות הישיבה בסוכה?" נכון שאין בסוכה קדושה כמו התפילין אך בחפץ שבו ובאמצעותו מקיימים מצות עשה יש להתייחס אליו בכובד ראש ובחרדת קודש.

•

מבלי צלצולי פעמונים מיותרים היה מקיים מעשי צדקה וחסד בממונו ובגופו. מעשה באחד מאנ"ש דמונטריאול אברך צעיר, שאין לו קרובי משפחה המתגוררים בקהילה זו שלקה בליבו בהתקף חמור ביותר ואושפז לימים ממושכים בבית הרפואה. באותה עת היתה רעייתו מחוץ למדינה מעבר לים ולא יכלה לשהות לצידו בימים משמעותיים אלה עד אשר תסדר ענין נחוץ מאוד לשמו נסעה לאירופה.

כששמע על כך הדוד הוא עזב את הכל ובא לשהות אצלו בבית הרפואה ולסעוד אותו למעלה מיומיים עד אשר אחד מבני המשפחה של אותו אברך הגיע מארץ הקודש. במשך הימים הללו סמך אותו ותמך בו הן פיזית והן בעיקר נפשית ומורלית כדי לעודדו ולחזקו, דבר שגרם להתאוששות מהירה יותר.

•

בהיותו בר אוריין וידען עצום בכל מקצועות התורה בנגלה ובחסידות וכן בהיסטוריית דברי ימי החסידים היה נוהג להתרועע רבות עם הגאון החסידי המקובל רבי מנחם זאב גרינגלס ע"ה שהתגורר במונטריאול והיה משתעשע עמו בדברי תורה וחסידות שעות רבות.

הם היו נוהגים לשוחח בין היתר בדברים העומדים ברומו של עולם החסידות והקבלה וכן בדברים שאין מגלים אלא לצנועים. למשל פעם דיברו ברמז על מכתבו הנודע של הרבי הרש"ב מיום ט"ז כסלו תרס"ב ובו מגלה לראשונה שי"ט כסלו הוא יום ראש השנה לחסידות. אדמו"ר הרש"ב מתבטא בלשונו ש"קרוב הדבר" אשר היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא היא תורת הבעל שם טוב ז"ל. זה היום תחילת מעשיך שלימות כוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ.

מדיוקים שונים בלשון המכתב כמו הביטוי "קרוב הדבר" וכן מהתאריך עולה, כפי ששמעו מפי חסידים קדמונים שהרבי הרש"ב רמז במכתב זה על בריאת ה"אד"ם" הלא הוא "אדוננו מורנו" שנולד בשנת תרס"ב. והביטוי 'קרוב הדבר' הוא רמז ללידתו.

•

פרק חשוב בחייו היה כשעמד בראש המוסד האקדמי "בית המדרש למורים בקנדה" ולימד שם כ-15 שנים. מוסד זה הוקם על ידי יהודים עבריים להכשיר מורים ומורות ליהודי המקום והוא התנהל בשפה העברית ואולי גם ברוח מתירנית מעט.

לפניו ניהל את המקום אדם בשם שטרן שבא ממשפחה הונגרית שורשית אף שהוא עצמו כבר לא היה כל כך אדוק. לאחר שהוא עזב חיפשו אישיות תורנית דוברת עברית רהוטה והדוד הרב שלום לייב נמצא מתאים מאוד לתפקיד זה. במוסד הוא היה נקרא בשם "הרב אריה אייזנבך".

במשך כ-15 שנים הוא עשה שם מהפכה של ממש והתלמידות שלמדו שם הפכו עם השנים ליראי השם ומקפידות על קלה כחמורה. הן נישאו והקימו בתים בישראל כשרובן מקפידות על כיסוי ראש מלא ובכל הנדרש לבית היהודי, הם וזרעם אחריהן.

באחת השנים הוא רצה למנוע את תערובת הגברים והנשים במוסד זה. הוא קרא למשרדו לכל התלמידים הגברים ואמר להם כי הוא מזרז להם את נתינת התעודה המיוחלת ואין להם צורך להמשיך בלימודים במוסד עצמו. כך הוא הותיר בסמינר רק את הבנות בלבד כדי להקל עליהם את העליה בדרך העולה בית א-ל.

עבודתו בבית מדרש למורים זה היה במקביל לעבודתו בחינוך בישיבת תות"ל. הוא עשה זאת מתוך תחושת שליחות עמוקה למרות שהיתה לו עבודה מסודרת בישיבה בסמיכות לביתו. סמינר זה היה במרחק גדול מביתו והוא היה נוסע בתחבורה ציבורית מידי יום לפעמים פעמיים ביום כדי להרביץ בתלמידים תורה וחסידות.

עד היום מתפארות המשפחות שצמחו משם לתפארת בכך שהם חבים את כל חייהם הרוחניים לרב אייזנבך.

•

הדוד היה איש תקשורתי מאוד במובן היכולת לתקשר עם כל סוגי בני האדם. הוא ידע להתחבב על כל אדם מכל חוג ועדה. עם הירושלמים הוא ידע להתלוצץ בירושלמיות, עם ספרדים הוא ידע להשחיל משפטים עסיסיים בערבית, עם ישראלים דיבר בצברית, וכמובן ידע גם את הניב וההגיה של חסידי פולין עמם נפגש רבות בעירו מונטריאול.

אחד מחסידי חוג מסויים במונטריאול התחיל להתקרב דרכו ללימוד תורת החסידות. באחד מהמפגשים שלהם הוא הביא להרב שלום לייב קלטת טייפ ובה נשמע אדמו"רו מוסר הרצאת התעוררות. הלה הפציר וביקש מהדוד שיקשיב להרצאה מתחילתה ועד תומה כדי להרשים אותו שגם לו יש אדמו"ר גדול וחשוב.

לאחר זמן כשנפגשו והלה התעניין לדעת עד כמה התרשם הדוד מהקלטת, אמר לו הדוד שהוא מתפלא מאוד על הדברים ששמע שכן אותו אדמו"ר דיבר כנגד קבוצות אחרות בעם ישראל וכינה אותם פעמים רבות בשם "רשעים", "פושעים", "מורדים" ובעוד כינויי גנאי למכביר.

"אצלנו מעולם לא שמענו מהרבי שהוא התבטא כנגד יהודים בשמות גנאי ולו פעם אחת. הרבי לחם את מלחמות ה' בכל כוחו וגם כשדיבר בחריפות הכי גדולה הוא התמקד תמיד בבעיה עצמה ובדבר שיש לתקן אותו אבל מעולם לא כינה קבוצות בישראל כאלה ואחרות בכינוי של 'רשעים' וכיו"ב".

הוא אמר לבן שיחו - בעדינות ובאמנות השמורה רק לו - כי לעניות דעתו דרכו של הרבי מליובאוויטש היא היותר קרובה לדרכו של הבעש"ט הקדוש שעסק כל כולו בלרומם את עם ישראל ולא להטיף לו מוסר ובודאי שלא לקרוא לו בשמות שליליים. מאז אותה 'הבחנה' אותו חסיד פולין התקרב ביתר שאת לרבי ולחסידות.

•

שוחחתי עם אחד מידידיו הקרובים מקהילת מונטריאול והוא סיפר לי עליו דברים נפלאים. הוא סיפר שהיה לו חוש מפותח ביותר במידת הצדקה. כאשר היה שומע על מצוקה מסויימת או ששם לב שבבית הכנסת מתהלך אדם עם פנים נפולות הוא היה חוקר לעומק בדרכיו הפקחיות על מה ועל למה. והיה אם שמע והתברר לו שמדובר בבעיה כלכלית הוא היה שולח מיד מעטפות.

כמו כן סיפר שהיה לו חביבות מיוחדת בלימוד תורת החסידות שמלאה לה מאה שנה ומאתיים שנה. היה לו סדר לימוד מיוחד שהיה עוסק בתורת אדה"ז במאמרים שמלאו להם מאתיים שנה וכן לימוד בתורת המהר"ש ומאוחר יותר בתורת הרש"ב במאמרים שמלאו להם מאה שנה.

הוא הגדיר אותו כאיש מעניין, אדם חריף, ועל כולנה הוא היה איש של עקרונות עליהם הוא נלחם כל ימי חייו. את העקרונות הללו הוא הנחיל לילדיו ולצאצאיו הרבים ע"י שראו כיצד הוא נאבק לעמוד עליהם בחירוף נפש.

כל פעם שהוא שוחח עם אנשים שילדיהם נשרו, הוא היה 'אויסמענטש' והיה מנסה להחזירם למוטב. זה פשוט שרף אותו מבפנים. העמידה על עקרונות ההלכה ואורחות החסידות העסיקה אותו רבות בקהילתו. הוא כל כך ידע להסתיר את מעשיו עד שכמעט והם לא נודעים, אבל ישנם רבים שהוא השיב מעון והוציא אותם משלש קליפות הטמאות ממש לאור הקדושה.

עוד הוסיף שלמרות שהמשפיע הראשון שלו היה רבי שלמה חיים קסלמן בלוד, אך בהתוועדויותיו היה מזכיר ומצטט יותר את רבי חיים שאול ברוק אצלו למד ולימד בראשון לציון.

פעם היה ביחידות אצל הרבי ושאל את הרבי האם להמשיך ללמד באחי תמימים בראשון לציון אצל הרח"ש ברוק. לפניו נכנס ליחידות הרח"ש ברוק בעצמו ובין היתר הרבי התעניין על אייזנבך והוא שמע ממנו שהוא מצליח עם תלמידיו למעלה מן המשוער.

•

כבודו של הרבי בער בעצמותיו והיה נלחם כארי למען שמו הקדוש ואוי לו למי שנקרה בדרכו אם היה פוגע ולו כחוט השערה בכבודה של חב"ד.

מספרים שבעודו בחור צעיר בירושלים עיר הקודש הדפיסו בעיתון של חוג הנטורי קרתא דברי בלע על רבינו הקדוש והטהור. השמועה הגיעה לאזניו והוא בירר באיזה דפוס נעשתה הנבלה. הוא קיבץ יחד עמו מספר תמימים מישיבת תורת אמת והם צעדו לעבר בית הדפוס, שם נכנס למשרדו של בעל הדפוס והחל להסיח את דעתו ולהעסיק אותו זמן מה ובאותן הדקות כל העיתונים נעלמו כלא היו בידיהם האמונות של חבריו.

מאוחר יותר הוא נכנס לבית הכנסת שבו שהה מנהיג הנטורי קרתא ר' עמרם בלוי לבדו בשעה מאוחרת בלילה והזהיר אותו שבאם הדבר יישנה רע ומר תהיה אחריתו. האזהרה שלו פעלה את פעולתה ודברי הבלע לא הודפסו שוב.

•

התוועדויותיו היו לשם דבר. הוא ידע לרתק את שומעיו באמרי השפר שלו מתובלים בחוש הומור חסידי מפותח ועד היום הם זכורות לטובה.

פעם ישב עם צעירי הצאן בהתוועדות וכטוב לבו ביין הוא דרש מהם לשמוע היטב בקול הרש"ג. הרש"ג הוא קודש קדשים וכל הגה היוצא מפיו יש לקיימו ללא כחל וסרק. שעה ארוכה הוא דיבר והפליג במעלתו של הרש"ג. בשלב מסויים העיז מאן דהוא להעיר לו על דבריו שכן מעולם הוא לא שמע על דרישה ממשפיעי חב"ד להתקשר לרש"ג.

רק אז הוא הבהיר לשומעים שכוונתו בתואר רש"ג הוא לר' שלמה גאנצפריד ועליהם להיות בקיאים ישר והפוך בקיצור שולחן ערוך שלו.

זכרונותיו והגיגיו עוד יסופרו רבות ואנו מייחלים שנזכה לתחיית המתים בקרוב והקיצו ורננו שוכני עפר ונמשיך להתבסם מתבונתו וחסידותו בקרוב ממש.