בראשית ימי הנחל'ה: זכרונות ילדות מתוקים • ריאיון מרתק
בראשית ימי הנחל'ה
זכרונות ילדות מתוקים מהמראות והאווירה הנפלאה בשנים הראשונות להקמת הנחלה של הרבי בארץ ישראל
ריאיון עם הרב מענדי בלוי
הרב מנחם מענדל (מענדי) בלוי הוא מנהל "כולל חב"ד" בישראל, ארגון שהוא מעצמת החסד הגדולה בישראל. הרב בלוי גדל בנחלת הר חב"ד בימי הקמתה לאביו – הרב יוסף בלוי ממקימי הנחל'ה. בשיחה עמנו הוא מספר על הימים הראשונים של הנחל'ה: על גלי העלייה וקשיי הקליטה, על ההתפתחות האיטית של הקהילה ועל האווירה החמה, על האחווה החסידית, ועל המסירות ל"מבצעים" של הרבי. לצד זאת הוא מספר לנו על אביו שהיה ממקימי הנחלה, על דמות מהקהילה שהשפיעה עליו, על הארגון שאת פעילותו הוא מנהל בארץ. וגם: מהו חסד בעיניו.
שלום הרב בלוי!
אלו זיכרונות ילדות יש לך מנחלת הר חב"ד?
הזיכרונות הראשונים שלי הם מגיל ארבע. כשמשפחתי הגיעה להתגורר בנחלת הר חב"ד היו בתלמוד תורה שלוש כיתות, בדיוק אז החלה העלייה מרוסיה ומעט יותר מאוחר העלייה מגרוזיה, הנחל'ה הייתה קטנה מאד. בכיתה שלנו היו אולי חמישה ילדים ילידי הארץ והשאר עולים חדשים. אנחנו קלטנו אותם. בתחילה הגיעו ילדים מסמרקנד יוצאי רוסיה. בשלב יותר מאוחר החלו להגיע גם יוצאי גרוזיה. אנחנו – ילידי הארץ - היינו הקטנים בגיל וידענו את השפה, בשונה מהעולים שהיו גדולים מאיתנו ולא ידעו עברית. היינו אז בנחל'ה כמה עשרות בודדות של משפחות וכולם הכירו את כולם. כשהתחלנו את החיידר זה היה דומה לירושלים ובני ברק: בגיל 3 מתחילים כיתה א'. החיידר היה מפוזר ברחבי הנחל'ה, מתחת לכל בנין היו עמודים שסגרו אותם לכיתה. מתחת לכל בניין - כיתה.
בשנה הראשונה הרב שמואל גיטלין היה אחראי על החיידר וכן היה המורה לכיתה הנמוכה, אחריו המורה של כיתה א' היה אלימלך קובלקין, בכיתה ב' המחנך היה עמרם מלכה. ככל שהתקדמנו בכיתות פער הגילאים גדל. כשהיינו בכיתה ג' התחילו להגיע הגרוזינים והם לא ידעו את השפה. פער הגילאים היה כזה: הישראלים היו הצעירים בגיל המתאים. הרוסים מבוגרים בשנה-שנתיים והגרוזינים בחמש-שש שנים. היה אתגר רציני לקלוט עלייה עם כאלה שמתחילים ללמוד לקרוא ולומדים את השפה. כמות קטנה של משפחות ישראליות שקלטו אוכלוסייה של פי כמה וכמה - עשרות משפחות שקלטו מאות
אמא שלי עבדה במשרד הקליטה. היא הייתה קולטת את המשפחות ומסדרת להם דירה ועבודה. אבי היה עובד במשרדי ישיבת תות"ל בלוד והיה נוסע כל בוקר עם בערק'ה וולף וחוזר אתו בערב. מעבר לניהול המוסדות הם היו אחראים על ההקמה והקליטה של נחל'ה: מול הקבלנים ומול מרדי הממשלה...
בתחילה היה בית כנסת קטן לא הגדול כמו היום. אט-אט החלו לבנות, כשבהמשך בנו את בית הכנסת הגדול הקיים היום. אני זוכר שהגיע התורם סר אייזיק וולפסון מאנגליה, היה לו גבאי ונציג בארץ שם משפחתו היה יפה כמדומני והוא היה יו"ר היכל שלמה בארץ. עשו את "הנחת אבן הפינה" של בית הכנסת ומיד החיידר עבר לשכון שם מתחת לבית הכנסת.
בתקופה ההיא כל הבניינים מביתו של מני וולף והלאה לא היו קיימים, רק הבתים שמסביב ל"בית הר"מ" היו קיימים וזו בעצם הייתה נחל'ה. אחרי זה אט-אט החלו לבנות את הבניינים. איפה שמני וולף גר היום ואמי גם מתגוררת היום - עברנו לשם בדיוק לפני מלחמת יום הכיפורים. אני זוכר את התקופה הזו היטב. זו הייתה תקופה סוערת.. בתקופה ההיא בגלל שלא היה מקום בבית הכנסת בחגים כולם היו הולכים להתפלל במתנ"ס של הקריה ואז החלה המלחמה בעיצומו של יום כיפור. מתוך בית הכנסת גייסו את בערק'ה וולף ועוד כמה חסידים. מיד אחרי יום כיפור אלפים על אלפים של מובילי טנקים עברו אצלנו בדרכם לסיני. היו אזעקות וכולם ירדו למקלטים עקב חשש מהתקפה מצרית. אנחנו בדיוק עברנו לבנין החדש, המקלט שלנו היה מלא בחומרי בניין, ולכן נשארנו בבית. החברים שלי שעדיין גרו בבנינים הישנים, ישנו במקלט. טיסות של חיל האוויר מבסיס חצור טסו נמוך מעל לראשינו. זו הייתה תקופה מענינת.
במה ייחודה של קהילת חב"ד בנחל'ה?
אני לא יודע לדבר על הקהילה של היום אך אני זוכר בהחלט מה היה אז, בראשית ימיה של הנחלה. הקהילה אז הייתה מאד מגובשת. היה בית הכנסת אחד. חיידר אחד. כולם הכירו את כולם. כולם היו ביחד עם כולם. אתן לך דוגמא: זה היה דבר סביר ורגיל שאני אלך לאכול ארוחת ערב אצל חבר. הייתה אחווה שלא מכירים אותה היום. החיבור היה חזק מאד.
היה דגש מאד גדול על מבצעים. בימי שישי ובחגים היינו הולכים לבסיסים. בשבתות היינו הולכים להשלים מניינים במושבים ששכנו ליד. הילדים הצטרפו ל'מבצעים' בטבעיות גם ללא הוריהם. אני זוכר היטב את "מבצע לולב" ואת "שמחת בית השואבה". היינו נוסעים לבסיסי צבא ששכנו מנחל'ה ודרומה עד אילת. זה היה מאד חזק ומושרש בנחל'ה – עניין ה"מבצעים".
גם המורים היו מאד מסורים. מורים שמשקיעים, מורים חדשניים עם רעיונות. היו עושים מבצעי לימוד עם הילדים.
הייחודיות הייתה שנחל'ה הייתה משפחה. המשפחתיות והאחווה היו מאד חזקים. לא רק בגלל הגודל.
אלו דמויות מנחל'ה השפיעו עליך? והאם תוכל לתאר את האווירה בקהילה?
מטבע הדברים הדמויות שהשפיעו עלי היו המורים. מורה שמאד השפיע עלי באופן אישי היה הרב שלום בער כהן (כיום ראש הישיבה. ש.ל.), הוא היה המורה שלנו בכיתות הגבוהות. הוא מאד השפיע עלינו. הוא עודד אותנו לכל מיני דברים: לימודים בעל-פה, מבצעים מיוחדים, ללמוד מאה פעמים עניין מסויים. ללמוד אלף פעמים עניין אחר, בעידודו הוצאנו לאור ליקוט של מאות ביאורים על שנים עשר הפסוקים, כל יום חמישי הוא לימד אותנו רש"י-שיחה של הרבי. הוא אדם שמאד השקיע ומאד היה אכפת לו.
כיצד אתה רואה את דמותו של אביך – הרב יוסף בלוי - ומה למדת ממנו?
אני למדתי להכיר אותו לעומק בשלב יותר מאוחר. אבי מגיל העשרים היה יד ימינו של הרב אפרים וולף ע"ה שניהל את כל חב"ד בארץ. את הישיבה בכפר, הישיבה בלוד, בית-הספר למלאכה, הקמת השכונות בלוד ובנחל'ה. הם היו עסקנים בסדר גודל אחר, לא כמו היום. קח דוגמא: אם היום מישהו בונה בניין אחד הוא חושב שעשה משהו גדול. שם מדובר היה על שכונות שלימות, היקפים אדירים.
הוא היה אדם מאד צנוע, לא התבלט, לא התראיין, לא חיפש תארים, לא עניין אותו מה יהיה התפקיד או התואר שלו. מה שכן היה חשוב לו זו העשייה: הוא הספיק המון! מה שהספיק עד גיל ארבעים אנשים לא מספיקים בגיל שמונים. לא זוכר אותם אף פעם יושבים על בימה, לא מתראיינים. אנשים של פעם. עסקנים של פעם.
מה אתה זוכר מהיחידות שלך אצל הרבי?
נסעתי בפעם הראשונה בשנת תשל"ד, הייתי אז בן שבע וחצי. הרבי בחן אותי בגמרא ביחידות, בתנ"ך ובחומש, זו הפעם הראשונה שהייתי.
פעם שנייה הייתה לפני הבר מצווה שלי, למדנו אז אצל הרב שלום-בער כהן, למדנו מסכת פסחים, בישיבות עד היום מדלגים בגמרא מהקטע "רבי חנינא סגן הכוהנים" – זו סוגיא של טומאה, ראשון לטומאה, שני לטומאה וכן הלאה. אנחנו לעומת זאת כן למדנו את הסוגיא המורכבת הזאת. הרבי בחן אותי בסוגיא הזו! הוא שאל אותי מגוון רחב של שאלות על הסוגיא ואחרי שהסתיימה הבחינה הרבי שאל אותי אם אני יודע מה זה "מופלא הסמוך לאיש"? לא ידעתי. השבתי שאיני יודע. "כשתגיע לנחל'ה", אמר לי הרבי, "תשאל את המורה שלך מה זה "מופלא הסמוך לאיש"". ובירך אותי שאהיה "מופלא הסמוך לאיש" בשני הפעמים בהם הייתי אצל הרבי היה זה סמוך ל-י' בשבט יום קבלת הנשיאות של הרבי.
מהו חסד בעיניך?
חסד אמיתי הוא לעזור למישהו שאתה לא אוהב. לעזור לאדם שאתה אוהב או קרוב אליך זו לא חכמה. החכמה והחסד היא לעזור לאדם שאתה לא מעוניין לעזור לו. וזהו חסד בעיניי.
תוכל לספר מעט על ההיסטוריה של כולל חב"ד?
ההיסטוריה הרחוקה היא שכל מי שלומד תניא יודע מה זה 'הכולל'... כל מה שמדובר בתניא על צדקה הכוונה היא לכולל חב"ד. ההיסטוריה של חב"ד בארץ עד לפני תשעים שנה – היה רק כולל חב"ד. זה כל מה שהיה לחב"ד בארץ. לא היה משהו אחר!
עכשיו נדבר על ההיסטוריה הקרובה: מאז שאני מכיר את כולל חב"ד מאז שהתחלתי לעבוד שם לפני כשלושים ושתיים השנים האחרונות כולל חב"ד גדל והתפתח בצורה רצינית למימדים עצומים. ובמקביל גם חב"ד בארץ התפתחה מאד והצרכים של החסידים הולכים וגדלים. וכמה שאפשר אנחנו עוזרים. אמנם "אין הקומץ משביע את הארי"... מה שאנחנו עושים זה לסייע לנזקקים עם הקהילות המקומיות. הקהילה מגייסת חלק מהכסף ואנחנו חלק מהכסף וכך מגיעים לאלה שנזקקים באמת, כי הקהילה יודעת מי צריך ומי לא ואנחנו לא יודעים.
כמובן שהכולל פעיל גם במובנים ארציים - עם הממשלה, במגוון רחב מאד של פרויקטים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה. למרות זאת אנחנו לא שוכחים שהמטרה החשובה היא לתת סיוע לחסידי חב"ד.
תוכל לספר על מפעלי כולל חב"ד?
העיסוק המרכזי שלנו הוא סיוע במזון לאלה הזקוקים לכך, יחד עם המדינה אנו דואגים לסלי מזון וכרטיסי מזון. בחופשי, בשוטף, וגם בחגים. במלחמות ובזמן מגיפת הקורונה. אנחנו דואגים לחולים, לבודדים ולקשישים. אנחנו מפעילים מרפאות שיניים, מעונות יום, אולמות שמחה, דואגים לילדים יתומים, וליתומים חב"דיים בפרט. סיוע לאלמנות. התנדבות עם קשישים בודדים, קליטת וסיוע לעולים חדשים, כוללי תפארת לוי יצחק לקשישים. ויש גם רשת כוללים בשם "תורה שלימה" שמכינים אברכים צעירים לשליחות.
אשמח לשמוע כמה מילים על הרב שלום דוכמן.
הרב שלום דוכמן מבחינתי מסמל את ה"קבלת-עול". הוא אדם שעובד מאד קשה. דיברתי על ההיקף העצום של הפעילות שאנשים לא מבינים בכלל את הגודל. אני מתעסק בלהוציא את הכסף וזה עוד קל. עליו האחריות להכניס את הכסף. זה הרבה יותר קשה. הוא נמצא כל יום במדינה אחרת. זהו התפקיד שהרבי נתן לו. ובשלושים השנים האחרונות הוא ממשיך לכתוב דו"חות לרבי.
כשעבדתי בכולל חב"ד בניו יורק מספר שנים בשנים האחרונות שלפני ג' תמוז תשנ"ד - כל פעם שהרבי נסע לאוהל (וזה היה קורה לעיתים פעמיים בשבוע) - הוא תרם 100$ לכולל חב"ד! מדובר כאן על כספו הפרטי של הרבי! קופת הצדקה היחידה שהייתה מונחת על שולחנו של הרבי הייתה הקופה של ה"כולל". אני הייתי אחראי במשרד בניו יורק בין השאר על קופות הצדקה ואני זוכר שכל כמה חודשים היו מצלצלים מהמזכירות כדי שנבוא לרוקן את הקופה שהרבי מילא ונביא על כך קבלה. אם כן, ה'כולל' זה לא עוד בית חב"ד.
בזמנו הרבי בחר את הרב דוכמן להנהלת הכולל והוא לא זז ימין ושמאל בלי ברכת ועצת הרבי. היו לו מאות תשובות. וגם היום כותב על כל צעד ושעל, מבקש ברכות מהרבי - וגם מקבל אותם.
לסיום, אומר כמה מילים על דודיי הרבנים יענק'ל וטוביה בלוי. אבי היה צעיר משניהם בשנים רבות, מר' טוביה בשמונה ומר' ינקל בשלוש-עשרה שנים. והוא בעצם היה תלמיד שלהם. הוא העריך אותם וכיבד אותם וגם הם העריכו אותו ואת החכמה של העשייה והעסקנות שהייתה לו. משפחת בלוי בעצם הייתה משפחה של עסקנים. הסבא של אבי, הרב משה בלוי היה מהעסקנים הגדולים של היהדות החרדית – ממקימי אגודת ישראל. ר' יענק'ל הלך לכיוון של תורה והלכה – הוא היה תלמיד חכם עצום, אבי נהג להתייעץ אתו. ר' טוביה כאילו עסקן, אבל באמת החלק החזק אצלו הוא החלק הרבני-משפיעי. היום לצערנו חלק מהעסקנים לא פותחים ספר... אבל אצלו בעסקנות שלו הוא ראה את הקטע החינוכי והמשפיעי, בין אם זה בצא"ח-ירושלים או ב"בית חנה". אמנם הם לקחו את הקטע התורני ואבי לקח את החלק העסקני של "צרכי ציבור באמונה", אך דוקא בגלל זה היה חשוב לו לקחת את החלק השני מאחיו.
יישר כח על הריאיון ותודה רבה!
» להורדת הגליון המלא ולהדפסה הקליקו «
מאפשרים לכם לקבל
