בטור השבועי דשבוע העבר העליתי דברים וזכרונות לדמותו של האי גברא יקירא הרה"ח השליח להרצליה הרב ישראל 'רלי' הלפרין ז"ל. על הדברים הללו קיבלתי תגובות רבות מתוכן עולה כי נפלו אי אלו דיוקים במה שכתבתי.

ראשית העירוני כי הסיסמה המפורסמת "יחד כל ילדי ישראל" שהתנוססה בראש כל התהלוכות בשנת תש"מ ע"י הרב רלי, לא הוא הגה אותה כי אם מי שעמד אז בראש הזרוע הביצועית של צא"ח הרב נחום כהן ע"ה יחד עם רעייתו תבלחט"א, הם אלו שהעלו את רעיון הסיסמא הזו והרבי קיבל אותה לשביעות רצונו.

הערה נוספת היא על ראשית דרכו של רלי בצעדיו הראשונים אל חסידות חב"ד. בדבריי כתבתי כי עצרו אותו בתחנה המרכזית בתל אביב והזמינו אותו לכפר חב"ד, אך ליתר דיוק יש לתקן כי לא אותו עצרו בתחנה המרכזית כי אם את ידידו מנוער ירון ירקוני (שם בדוי לבקשתו).

מי שעצר את ירון ירקוני היה דדי בן עמי שהיה נוהג לצאת למבצעים לתחנה המרכזית ביום שישי כמנהג התמימים והוא זה שפגש את ירקוני, הניח לו תפילין וגרר אותו לשיחה על הבורא ומצוותיו וכשנתארכה השיחה הציע לו לבוא לכפר חב"ד לשבת לקבל תשובות עמוקות יותר לשאלותיו.

דדי בן עמי שמר על קשר קרוב עם ירון וקנה לו תפילין, סידור ותניא וההצעה להגיע לשבת לכפר חב"ד נדחתה בכמה חודשים. בסופו של דבר ניאות ירון ירקוני לעשות את השבת בכפר חב"ד והיה זה בשבת לפני פסח תשל"ד. ירון חשש להגיע לבדו למקום שהיה זר לו וביקש מ'רלי' חבירו, עם הטוסטוס, שיצטרף אליו להיות לו מחסה ומגן. לדברי ירון רלי התלהב להצעת ההצטרפות שכן מאז ומקדם רלי היה אדם שחותר אל האמת ואל העומק והוא שמח על ההזדמנות הזו.

מה שכתבתי בטור הקודם שרלי התלוצץ פה ושם  על דברי היהדות שהשמיעו לו, היה זה מהשפה ולחוץ ורק כדי להנעים לחברים ולתת להם תחושת חויה. מבירור יסודי שערכתי אין לי ספק ששגיתי כשתיארתי אותו כמתלוצץ שכן רלי בתוך תוכו היה נער פנימי ביותר וכל דבר בחייו היה בודק ביסודיות יתירה ושואף להתדבק באמת.

באותה שבת רלי וירון התארחו אצל החסיד ר' אבא לוין, ואת סעודות השבת הם עשו אצל החסיד ר' ישבעם וחנה סגל. למרות שהיתה זו שבת לפני פסח והבית כבר היה נקי מחמץ בכל זאת הם התאמצו לארח את זוג הנערים שכן דדי בן עמי הסביר להם כי הביקור הזה נדחה כבר כמה חודשים ואם לא עכשיו מי יודע אימתי.

סעודת ליל שבת התארכה עד 3-4 בבוקר. רבי ישבעם ענה להם על כל שאלותיהם בסבלנות אין קץ והם התפלאו לשמוע ממנו כי הוא בקי בנושאים שונים שאינם קשורים ליהדות יותר מהם.

הרב ירון ירקוני ממשיך לספר: "שבת זו שלפני הפסח היתה רק סנונית ראשונה שהביא עמה שבתות רבות שבהן רלי המשיך להתארח בכפר חב"ד וכך אט אט הוסיף בשמירת המצוות. בסוף אותה שנה שהיתה שנת סיום התיכון רלי ארגן שכל הכיתה תתארח בכפר חב"ד לשבוע מלא ויחד עם בצלאל קופצ'יק וגרשון אוחנה ועוד בחור תימני ששמו צדוק הכינו לנו תוכנית לכל השבוע שכללה ספורט ולימודים ואני חושב שכולם או רובם נהנו. עכ"פ אני מאד נהניתי".

בהערת אגב נוסיף שירון היה חבר ילדות של רלי מגיל אפס, והוא למד בגן הילדים שבו אמו של רלי היתה גננת. אמו של רלי נפטרה מהמחלה הארורה בהיותו ילד ואם אינני טועה בתו השניה של הרב ירון ירקוני קרויה על שמה של הגננת שלו. למרות שרלי מתקדם ביהדות בקצב מואץ ירון עדיין נותר מאחור, אך מאוחר יותר רלי גרר את ירון קדימה והביאו אל תוככי החסידות ואורחותיה.

התמימים בישיבת תות"ל כפ"ח לא ישכחו את המחזה המשעשע דלהלן: היה זה כאשר ירון ירקוני היה טרי וירוק והוא היה צמא לדעת עוד ועוד על חיי התושבים בכפר חב"ד. באחד הימים הוא נעמד ליד קבוצת ילדים ודיבר עמם על אורח חייהם. החסיד הנודע רבי בערק'ע חן עבר שם ונבהל לראות את ילדי כפר חב"ד הזכים והטהורים עומדים ומשוחחים עם אדם "זר" שאינו לבוש בבגדי החסידים. ר' בערק'ע הניס אותו מהמקום ונופף מולו במקלו מחשש שמא הוא מדבר עם הילדים דברי אפיקורסות...

כשהגיע זמן הגיוס רלי כבר שמר מצוות בצורה מליאה ולא ויתר על כלום באידישקייט גם לא באימונים המפרכים וגם אם הדבר היה כרוך בהפחתת השינה המועטת בלאו הכי. רלי בטוב לבו, תמיד עזר וסייע לחיילים אחרים חלשים.

רלי התחיל את דרכו בצבא בקורס טיס וכשהגיע היום בו הוא נדרש ע"י מפקדיו לגזוז את זקנו כדי שיוכל להפוך להיות טיס מן המנין כדרכם של טייסים החובשים מסכות הדוקות על הפנים לא ידע את נפשו. בצר לו הוא שאל את הרבי והרבי הפנה אותו למרא דאתרא דכפר חב"ד הגרמ"ש אשכנזי ע"ה והלה הורה לו לבל יגע בזקנו.

בלית ברירה הוא עבר לסיירת מטכ"ל לתקופה ארוכה. היה זה בשנות ל"ו - ל"ז תקופת חילוץ אנטבה אז הסיירת היתה בשיאה. גם שם רלי לא הצליח לשרוד בגלל הקושי הרב בשמירת מצוות בהידור בעיקר בעניני כשרות ולכן הוא עבר עתה לצנחנים ושם סיים את שרותו הצבאי.

כל משך ימיו בצבא התעלה בקדושה וטהרה ואף פעל רבות לקירוב חיילים רבים להשם ולתורתו. בחג שמחת תורה הביא עמו לפלוגה שלו בחורים מתומכי תמימים את הת' בצלאל קופצ'יק והת' מנשה אלטהויז ועוד ודאג לחגוג את החג כראוי באוירה החב"דית המיוחדת.

כשסיים את שרותו הצבאי התברר לו כי רעייתו לעתיד בת כתתו מרת אסתר התעוררה אף היא לחיי תורה ומצוות והפכה להיות חסידת חב"ד במלוא מובן המלה. הם נישאו כדת משה ישראל על אדני התורה והחסידות וההתקשרות לנשיא דורנו בתאריך ט"ו כסלו תשל"ז והתגוררו בכפר חב"ד בשנים הראשונות בטרם יצאו לשליחות בהרצליה.

בשנים הללו הוא שקד על התורה ועל העבודה ומכיריו ניבאו לו גדולות ונצורות כאיש מנהיג. תכונת האכפתיות שלו היתה בו מאז ומקדם. מספרים עליו כי במלחמת יום הכיפורים בהיותו בן עשר בלבד היה נוהג לצאת מידי ערב עם האופניים שלו ועם משרוקית בפה לשכונות שבסביבתו. כידוע בעת המלחמה היו צריכים להאפיל את הבית בוילונות עבים כדי שלא יבקע ממנו אור החשמל. רלי היה נוהג לעבור משכונה לשכונה וכל בית שלא אטם היטב את חלונותיו היה שורק להם וצועק להם בקול רם עד שהשלימו את המשימה. "בוצין בוצין מקטפה ידיע" מאז ומתמיד היה נשמה כללית, מנהיג ואכפתי לכלל כולו.

בעת היותו בכפר חב"ד התקרב בין היתר להגר"ד דרוקמן שליט"א רבה של קרית מוצקין שהתגורר אז בכפר חב"ד וממנו למד את יסודות הלימוד בנגלה ובחסידות, הרב רלי הלפרין ורעייתו היו אצלם כבני בית ממש. כאשר נפטר עליו אביו ר' אשר אנשיל ע"ה ישב שבעה בביתו של הרב דרוקמן.

אביו של רלי היה מזכיר תדיר לבנו כי הם צאצאים של רבי לוי יצחק מברדיטשוב והיה מחדיר בו בכל עת מצוא את ערכי היהדות והתורה. היה לו מאוד חשוב שבנו ילך בדרך העולה בית א-ל. הוא היה אדם מאוד 'אידישער' ושימש כמנכ"ל בנק 'קופת העם'. הוא יסד קרן מיוחדת בקופת העם שמטרתה היתה להעניק צדקה לנזקקים ולמעוטי יכולת.

רלי סיפר פעם כי במסגרת טיול שאורגן ע"י בית הספר נסעו לירושלים ובין היתר נכלל בטיול זה ביקור בהר הבית. כשהגיעו לכניסת הר הבית ראה שלט שכתוב בו שהעליה למקום זה אסורה על פי ההלכה ולמרות שהיהדות לא היתה עדיין חלק בלתי נפרד מאורחות חייו הוא קלט שליהודי אסור לדרוך במקום זה וסירב להכנס.

בשנת תשל"ח היה מוסר שיעור תניא בישיבה התיכונית "ישיבת הדרום" ובה הצליח למגנט אליו קבוצה גדולה של תלמידים שהשתאו מהאישיות הנדירה שלו. חמשה מהם הפכו תוך שנה להיות חסידי חב"ד ממש ושלושה מהם למדו עמי בכיתתי בתומכי תמימים בכפר חב"ד החל משנת תשל"ט, הלא הם הרב פנחס סטזגובסקי, הרב יעקב לנצ'נר והרב שוקי וייס. שנים נוספים התקרבו מאוחר יותר לחסידות והם בשר מבשרה ועצם מעצמה.

באותה שנה שבה לימד שיעור תניא שם הוא הגיע לשהות עם קבוצת לומדי התניא שבת מלאה. על אף שהיה נשוי הוא הותיר את רעייתו בכפר חב"ד ונסע לשם בגפו במסירות. עד היום הם זוכרים את עבודת השם שלו באותה השבת אותה לא ראו מעודם. השכם בבוקר הוא כבר זינק מעל מיטתו משל היה בטירונות בסיירת המטכ"ל וכל הליכותיו היו הנהגות בהידור רב, דבר שעשה רושם אדיר על מושפעיו.

רבי רלי דאג גם לכל סביבתו ומכריו והתמסר בכל מאודו לחבריו השלוחים באיזור הרצליה כמו גם בכל מקום אחר. אחד מהם הוא גיסי הנכבד הרב יוחנן בוטמן שליח הרבי לחדרה. בית חב"ד שלו ולאחר מכן בית התמחוי והכיתות הראשונות של התלמוד תורה החלו את דרכם בחנויות ובמבנים של בני משפחתו של הרב הלפרין והוא זה שדאג להקצות את המבנים הללו לטובת חב"ד בחדרה במחיר סמלי או לפעמים גם במחיר חינמי. הוא הצליח לשכנע את בני משפחתו שעדיף לתרום את המבנים הללו לעילוי נשמת הסבא והסבתא שלהם מאשר להרויח מהם ממון רב.

הוא ליווה את כל השלוחים באיזורו בצעדיהם הראשונים ועשה הכל להקל עליהם ולייעץ להם והם נהנו ממנו עצה ותושיה.

הרב ישראל הלפרין, אהב אהבת נפש כל חסיד חב"ד, גם אם משנתו ודרך חשיבתו היתה שונה משלו. אחד מרבניו שהשקפתו היתה קוטבית משל רלי בעניני השעה אמר לי כי אהבתו לרלי לא ידעה גבולות שכן "אהבה מקלקלת את השורה".

לא נשכח לעולם את עיניו היוקדות, את עוצמת הפלדה שלו, את סערת הנפש הפנימית שלו שנבלמה כלפי חוץ בכוח איפוקו הכביר, את הקרנת התחושה סביבו שהעולם כולו שייך לקב"ה ולנציגו בעולם הרבי מליובאוויטש והכל מתוך ענוה ופשטות מאין כמוהן.

'רלי לא מת'. הוא ימשיך להחיות את כולם בדמותו הכל כך יחודית והמיוחדת בימים האחרונים שעוד נותרו בגלות המרה עדי עד נשוב לציון ברינה.