גדול שבגדולים היה ר' הלל, ראש וראשון למשפיעי חב"ד בכל הדורות.

הוא נולד בשנת תקנ"ה. ר' הלל נודע כבר בילדותו כעילוי עצום הבקי בש"ס ופוסקים ובכל כתבי האריז"ל. מכיוון שנישא עוד לפני בר המצווה שלו כונה 'חול המועדני'ק' על שום שלבש טלית עוד לפני שהניח תפילין כמו בחול המועד...

לאחר ששמע חזרה על מאמר חסידות של אדמו"ר הזקן מפי החסיד רבי זלמן זעזמער נקשר בחסידות חב"ד בכל נימי נפשו, והחליט לעזוב את חסידות טשרנוביל.

הוא החל לחפש את האדמו"ר הזקן והילך אחריו עיירה אחר עיירה, אך לכל עיירה שהגיע – התברר לו שהאדמו"ר הזקן כבר עזב את המקום. כך פעם ועוד פעם, ונראה היה לו כי הדברים מכוונים מלמעלה.

באחת הפעמים החליט להתחכם: נודע לו על עיירה אליה מתכנן הרבי להגיע והוא הקדים והגיע למקום לפני בואו של הרבי, הוא הגיע לבית המדרש בו היה צפוי הרבי לדרוש בחסידות והתחבא מתחת לשולחן. הוא הכין כבר שאלה חזקה שהציקה לו במסכת ערכין אותה יבקש מהרבי לתרץ לו.

לפתע נכנס האדמו"ר הזקן, ר' הלל שמע אותו אומר בניגונו המוכר:

"האברך שיש לו שאלה במסכת ערכין, שיעריך את עצמו תחילה, ורק אחר כך יבוא וישאל..." – ר' הלל שמע זאת והתעלף מיד. הוא התעורר רק לאחר שהאדמו"ר הזקן סיים את דרוש החסידות ויצא את העיר.

כך הבין ר' הלל שמשמים נגזר שלא יוכל לפגוש את האדמו"ר הזקן.

בהזדמנות אחרת שמע לשמוע את קולו של אדמו"ר הזקן חוזר מאמר על דברי חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע".

"שלוש שנים", סיפר מאוחר יותר ר' הלל, "ניקרו בי דברי התורה אשר שמעתי מהרבי. במשך שלוש שנים הללו עבדתי את גופי ואיבריי שיהיו בדרגא דטוב באמת ולא בדרגא דצדק בלבד" אמר בהתייחסו לתוכן של המאמר.

ר' הלל זכה להאריך ימים ולהיות חסיד של שלושה מאדמו"רי חב"ד: הרבי הזקן, הרבי האמצעי והצמח צדק.

היום, י"א אב תרכ"ד, הוא יום פטירתו, ומנוחתו כבוד בעיר חרסון בה ביקש להסתלק ובה נפטר. לפני שנים אחדות הקים הרב וולף, שליח הרבי לחרסון, אוהל על קברו.

ר' הלל זכה והעמיד דורות של מושפעים, חיבר ביאורי חסידות עמוקים אשר נקבצו בספר "פלח הרימון", והלחין עשרים ניגונים עמוקים ומרוממים.

ציונו של ר' הלל מפאריטש בחרסון.