הבעש"ט והויכוח הגדול

בכ"ו תמוז ניצח הבעש"ט ותלמידיו את כת הפרנקיסטים שהצרה לשומרי מסורת ישראל, וקבעו את יום זה למשתה ושמחה.

הרבי ביאר כי אחר הסתלקות הבעש"ט כבר לא צויין יום זה.

מי היו הפרנקיסטים ומה היה חלקו של הבעש"ט בוויכוח?

•

יעקב פרנק (ה'תפ"ו-ה'תקנ"א) היה ממשיך דרכו של שבתי צבי ימ"ש וסחף אחריו כת מאמינים.

הוא ייסד את כת הפרנקיסטים, ובסתיו ה'תקי"ט התנצר עם קבוצה מתלמידיו. זמן קצר לאחר מכן סר חינו בעיני המלך והוא נכלא במנזר צ'נסטוחובה.

לצד שבתי צבי ימ"ש, נחשב פרנק כסמל של משיח שקר.

פרק מעניין בנוגע לבעש"ט ולמלחמתו בשבתאות, היה סביב ויכוח היסטורי שהתרחש כשנה לפני פטירתו, ויש אומרים כי עוגמת הנפש הביאה להסתלקותו.

אחד מחסידו של הבעש"ט היה הרב חיים הכהן רפפורט, רבה של לבוב ומראשי הלוחמים בתנועה הפרנקיסטית.

הרב רפפורט היה בין שלושת הרבנים שנבחרו להשתתף בוויכוח הפומבי עם הפרנקיסטים שנערך בקיץ תקי"ט באקדמיה בלבוב.

באותה שנה, חזר יעקב פרנק לפולין ואסף את 'חסידיו' מחדש. הפרנקיסטים פנו אל הכנסייה והצהירו על רצונם להתנצר, ולערוך קודם לכן ויכוח פומבי נוסף עם היהודים, בו יוכיחו לדבריהם, את נכונותה כביכול, של עלילת הדם.

לפי מסורת חב"דית, הרב חיים הכהן היה מתלמידי הבעל שם טוב, שאף שלח אליו משימה של 'תיקון נשמה' (בליקוטי דיבורים ליקוט ל"ב מופיע סיפור המעיד על כך). הבעש"ט עודד אותו בויכוח וסייע בעדו.

הוויכוח נערך בעיר לבוב בכ"ג בתמוז תקי"ט, כאשר בראש הרבנים כאמור, עומד הרב חיים הכהן רפפורט, רבה של לבוב.

ויכוח של נוצרים עם יהודים (תבליט עץ מימי הביניים)

הויכוח הסתיים בניצחון מוחץ של הבעש"ט והרב חיים הכהן רפפורט על הפרנקסיסטים, והכנסייה קבעה כי "עלילת הדם לא אומתה".

ביום זה ניצח הבעש"ט ותלמידיו את כת הפרנקיסטים שהצרה לשומרי מסורת ישראל וקבעו את יום זה ליום משתה ושמחה.

קטע ממכתב של הרב חיים הכהן רפפורט עליו חתום גם רבו, הבעש"ט הקדוש:

"אנו הח"מ קבלנו עלינו ועל זרענו ועל כל הנלווים עלינו, לעשות את יום כ"ו בתמוז יום טוב משתה ושמחה בעד הנס הגדול... שקם עלינו איש צר ואוייב רשע עריץ ימ"ש, יעקב פרנק, שר"י, הקדיח והסית רבים מאחינו בני ישראל... נצחנו אנחנו את הרשעים ימ"ש והצלנו נפשות רבות מישראל..."

כאמור, הרבי ביאר כי אחר הסתלקות הבעש"ט כבר לא צויין יום זה.

ב"שבחי הבעש"ט" נכתב שאמר על אותו ויכוח: ”השכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה".

נינו רבי נחמן מברסלב הביא כי הבעל שם טוב אמר "שנעשו לו שני נקבים בלבו על ידי המעשה של הש"צ ימ"ש, ומזה נסתלק".

יש הסבורים כי ביטוי חריף זה של הבעש"ט נאמר דווקא על יעקב פרנק, תלמידו של ש"צ ימ"ש, וכי הכוונה למעשיהם השפלים של יעקב פרנק ותלמידיו, ופרשיית הוויכוח הפומבי, זמן קצר לפני פטירתו של הבעל שם טוב.