זהו אחד מסיפורי הגבורה שעליהם גדלתי, האמא והבן שנאסרו באותו בית כלא סובייטי בקומות שונות, חדר מעל חדר. שמעתי גם, שהייתה ביניהם תכתובת, כדרכם של אסירים, בעזרת חוט תפירה דק שעלה וירד מידי פעם בין החלונות. מה שסיקרן אותי מאוד היה לדעת מה הם כתבו זה לזו. מה כותבת אמא שנגזר עליה דין מוות לבנה שנגזרו עליו 'רק' 10 שנות גלות סיביריות?

ידעתי שמדובר על ה'מומע שרה' האגדית (סבתא רבתא של שרה גרוזמן מבאזל), אשה בעלת גבורה עילאית, אומץ לב לא הגיוני הנובע מנכונות אמיתית למסירות נפש למען שמירת הגחלת, אשה שתמונתה על תחפושותיה השונות הייתה תלויה בכל תחנת משטרה ברחבי ברית המועצות. היא שהצילה מעשית מאות אנשים נשים וטף, שהיו לה יותר דרכונים ושמות מכדי שתוכל לזכור. והנה היא אסורה בבית כלא, כשבנה הצעיר אסור קומה מתחתיה. יש דיוור של אסירים בין הקומות, אפשר לשלוח כמה מילים, מה היא תכתוב לו?

הנה כך מצאתי תיאור בכתביו של בנה, ר' משה קצנלויבויגן ז"ל, המוכר בשם 'משה שרה'ס': "האסירים המציאו שיטה להשלכת פתקים מלמטה ולמעלה ולהיפך על ידי קשירת פתק בחוט דק. לאחר שהיו משליכים את החוט שבקצהו היה ’בריוואלע', היו נותנים מכות בכותל לסימן שישימו לב, כך יגיע הפתק לתעודתו. 

זכור לי שבאחת הפעמים אמי שאלה אותי האם היא יכולה להתפלל שמונה-עשרה של מנחת שבת גם בשחרית, כי היא זוכרת בעל-פה את נוסח השמונה-עשרה של מנחה ולא זוכרת את הנוסח של שחרית. 

זכרתי שאכן הדבר אפשרי מצד הדין וכך עניתי לה.“

בריוואלע, מכתבון, פתק קטן עובר אי שם בבית סוהר סובייטי בטביליסי מקומה לקומה, מאמא הנדונה למוות לבנה שנשפט לעשר שנים, ומה יש שם בבריוואלע הזה? שאלה פשוטה של אשה ענקית, האם תוכל לומר את הטקסט של תפילת מנחה בתור תפילת שחרית.

אבל איך זה יתכן? איך יתכן שבבריוואלע שכזה זאת תהיה השאלה שמטרידה אותה?

התשובה טמונה בגישה החסידית לפסוק הראשון של פרשת חוקת "זאת חוקת התורה". יש כמה רבדים ומדרגות לחיבור של התורה אל האדם. אצטט כאן שנים מהם המוזכרים ב׳לקוטי תורה׳ (ספר יסוד בחסידות מאת בעל התניא) לפרשת חוקת, הנה: 

"א. אותיות הכתב - כמו על דרך משל בגשמיות, באותיות הנכתבים על גבי הקלף, הרי האותיות הם דיו שהוא דבר זר ונפרד מהקלף, שלא היה לו שום שייכות מקודם אל הקלף רק שאח"כ כשכותב הספר בדיו על גבי קלף נתאחדו והיו לאחדים.

ב. אבל אותיות החקיקה - הם מיניה וביה והן דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו“

מסתבר, שאצל המומע שרה התורה והמצוות היו חרוצות וחקוקות על נפשה בדם ליבה וכשהתורה והמצוות מחוברים אל האדם באופן של חקיקה, הרי שלא ניתן להפריד ביניהם, התורה והאדם 'הם מיניה וביה והן דבר אחד ממש'. ובכן, כשאותיות התורה חקוקות על לבו של האדם כפי שאותיות חקוקות באבן, הרי שגם כשהוא נדון למוות ויש לו בריוואלע שתלוי על חוט בין חדרי בית הכלא, השאלה תהיה האם מותר להתפלל שחרית עם הנוסח של מנחה.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי