היה חרד לכבודו של הרבי: לרגל היארצייט של ה'לב שמחה'
שבתי וינטראוב
השבוע ציינו שלושים שנה לפטירת כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הלב שמחה, בנו חביבו של ה'אמרי אמת' מגור.
בעל הלב שמחה מונה לאדמו"ר לאחר פטירת אחיו העל ה"בית ישראל" מגור, מי ששיקם את הריסות בית גור לאחר השואה האיומה וקירב אלפים ליהדות וחסידות.
ה"לב שמחה", הנהגתו בקודש הייתה פלאית ביותר שהזכירה דורות קדומים של מנהיגי החסידות: למרות שהיה גאון עולם היה נסתר מאד, אומר מעט ועושה הרבה, אמת ללא תנאי, דאגה לרווחתם של בני ישראל, ובעיקר דאגתו לכבוד החסידות שנרמס עד עפר באותם הזמנים.
ה"לב שמחה" לא חס על כבודו, ולמרות שהתחיל את הנהגתו בקודש בגיל הגבורות פעל מה שלא עושים מנהיגים עשרות בשנים, התקנות המחמירות בחתונות ושמחות, כשלאחריו חוגים רבים אימצו את הנוהג הזה. הוצאת היהדות החרדית מבני ברק וירושלים לפריפריות, חוק דירות להשכרה, "מבצע שבתות" לקירוב ליבם של ישראל ועוד ועוד. מלחמתו המפורסמת נגד כת המורמונים, וחוק ההפלות.
וגם בתוככי אגודת ישראל, הכריז מלחמת חורמה נגד השחיתות באגודת ישראל ובזכותו ביטלו את 'הייחודיים' שהיה מתכון לשחיתות בעיקר מצד מסויים בסיעה. הקים את הסמינרים לבנות החסידיים כדי לנתקם מהליטאים ועל מנת שהחינוך החסידי יישאר אותנטי.
גם בנושאי שלימות ארץ ישראל והשטחים דגל בקו ללא פשרות ועל כך היו לו מלחמות קשות עם ראש ישיבה ידוע, היה ממעודדי ההתיישבות החרדית בשטחי יהודה ושומרון והיה מהדוחפים הגדולים להקמת העיר עמנואל בשומרון.
היה חרד מאד לכבודו של הרבי נשיא דורנו. היה ידיד קרוב מאד לרבי במשך עשרות בשנים, וביקר את הרבי לעיתים תכופות, הרבה לפני שכיהן כאדמו"ר. ידוע האמרה של ה"לב שמחה" כשיצא בפעם הראשונה מחדרו הקדוש של הרבי הוא התבטא בפני מקורביו "אבי היה רבי והוא רבי".
תמונה נדירה של האדמו"ר ה'לב שמחה' מגור, אצל הרבי. ט' אלול, ה'תשל"ח
מיד לאחר שהתמנה לאדמו"ר מגור, הרבי נשיא דורנו הקדיש עליו שיחה שלימה בהתוועדות בשבת קודש, דבר חסר תקדים בתולדות חסידות חב"ד כשהרבי - לכבוד המאורע שמונה ה"לב שמחה" -לאדמו"ר מגור, מספר על הקשר ההדוק בין גור לחב"ד, ומרעיף על ה"לב שמחה" ברכות מופלאות ו"שלא יבוש מפני המלעיגים". וכך אכן נהג ה"לב שמחה" כל שנות נשיאותו כאשר חרף את נפשו למען כלל ישראל תוך ביזוי ושיסוי של חוגי המתנגדים ולא שת ליבו אליהם כלל וכלל.
לחם כארי למען חוק מיהו יהודי ואף ארגן לפני ארבעים שנה בשנת תשמ"ג כנס ענק עם עשרות רבנים ואדמו"רים בבנייני האומה לתיקון החוק, כאשר פלג מסויים בציבור הליטאי נלחמו בו קשות רק בגלל שעמד לימינו של הרבי בכל מאבקיו.
וכך היה גם בשנת תשמ"ה כאשר התקיים סיום הרמב"ם הראשון בבנייני האומה, למרות שהיה מאד חלש, ואף ביטל באותו היום את נסיעתו לכותל מערבי בחול המועד פסח, לתדהמת הגבאים שלו הודיע להם בערב שהוא נוסע לסיום הרמב"ם לכבודו של מחולל התקנה הקדושה. דבר שהביא לפרסום ועידוד חסר תקדים לתקנה הקדושה של הרמב"ם, כאשר האדמו"ר מגור מטריח עצמו בגילו המופלג להגיע לסיום הרמב"ם.
וכמים הפנים אל הפנים: כאשר תיקן הלב שמחה את התקנה ללימוד ירושלמי, הרבי במשך שלש שנים ויותר ערך בהתוועדויות הדרנים וסיומים על המסכתות בירושלמי בנוסף לתלמוד בבלי לכבודו של הלב שמחה והתקנה הקדושה, וכן מכתבים נלהבים לסיום הירושלמי, והקדשת שיחה מיוחדת לסיום ופרסומה.
וכאן והוא העיקר, זה לא סוד שבשנות המ"מים התקיים לדאבוננו "אשר חרפו עקבות משיחך" בצורה הנוראה ביותר, כאשר גלי השנאה התפשטו לכל עבר, ונוצרה קואליציית השנאה נגד החסידות מצד חוגים רבים מהקנאים של סטמאר ועד ש"ס, כאשר הליטאים בתווך מקדשים מלחמה בחסידות ובנשיא הדור. אז ראו את כוחו של ה"לב שמחה" שנעמד כחומה בצורה לצידו של הרבי נשיא דורנו, מול כל אלו שמטרתם הייתה לרדוף את חב"ד והרבי. כשכולם נעלמו מהשטח והעדיפו לשבת מהצד ה"לב שמחה" זצ"ל קם כארי ולא ויתר לאותם בעלי מחלוקת.
קשה בכלל לתאר את העולם החסידי והיחס לרבי בעולם הדתי והחרדי ללא ה"לב שמחה" שהחזיר מלחמה שערה בדרכו הייחודית והחכמה מאד. כבוד החסידות עמד בראש מעייניו. ולא לחינם הרבי התייצב וקרא להצביע לאגודת ישראל בשנת תשמ"ט לכבוד החסידות.
כן, היום רבים מנסים להחניף לחב"ד ולספר סיפורים יפים ונחמדים, אבל צריך לזכור שבשעת האמת, בשעה הגורלית כאשר קמו אינשי דלא מעלי וכל מטרתם הייתה מלחמה ברבי ובחב"ד בצורה הכי שפלה, והצער והעוגמת נפש שהיה לרבי, כשחלקם הצטרפו למלחמה ברבי וחלקם ישב ושתק מפחד בעלי המחלוקת, היה אחד ויחיד ה"לב שמחה" מגור שעמד שם כחומה בצורה, וליכד את עולם החסידות למען כבוד הבעש"ט ותלמידיו והרבי נשיא הדור.
העולם החסידי בכלל וחסידות חב"ד בפרט חבה חוב גדול לפועלו של ה"לב שמחה" מגור, שהנהגתו בקודש משפיעה עד היום על תחומים רבים. זכותו יגן עלינו ונזכה תיכף ומיד לגאולה השלימה והתגלות מלך המשיח ומלכינו בראשנו.