השבת בג' תמוז יקראו את פרשת חוקת שבה מסופר על פטירתה של מרים שכידוע הסתלקה ביום י' בניסן כמובא בשולחן ערוך. שם מובא שהסיבה לכך שאין חוגגים את הנס הגדול של למכה מצרים בבכוריהם שהתרחש ביום י' בניסן הוא כיון שהוא יום הסתלקותה של מרים הנביאה.

יום למחרת, כאשר יחד עם הסתלקותה של מרים הסתלקה עמה גם הבאר, העם צמא למים. "וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולא גווענו בגוע אחינו לפני ה'".

ומיד לאחר מכן  מצוה ה' למשה: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברת אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע" כל זה קורה ביום המוכר לכולנו - יום י"א בניסן.

כאשר מעיינים בדבריו של האבן עזרא על הפסוקים הנ"ל מגלים דבר נפלא המאיר את היום של י"א ניסן. האבן עזרא מביא שבעה מפרשים שביארו את מעשה הכאת האבן ע"י משה ואהרון ואת כולם הוא דוחה מכל וכל בנימוקים שונים.

לאחר אריכות כל הדברים הוא כותב: "והפירוש הנכון בעיני אגלנו ברמיזות דע כי כאשר ידע החלק את הכל ידבק בכל ויחדש בכל אותות ומופתים ואמת כי השם אמר למשה ואהרן ודברתם ולא דברו בעבור מריבת העם עם משה והנה החלק חלק והכה הסלע ולא יצאו מים עד שהכהו פעם שנית וכו'" ומסיים במלים "ורמזו זה הסוד".

ובפירוש לאבן עזרא שכתב הרב שלמה זלמן נעטטער שערך את המקראות גדולות מבאר: "רצונו לומר הדבקות בו ית' תשליטנו על כל המעשים לחדש אותות ומופתים בכל העולם וזהו שכתוב 'אם תדרשנו ומצא לך' וכן 'ותגזור אומר ויקם לך'. 

והרשב"א ז"ל בחידושי אגדות  פ"ק דחולין כ' וז"ל: "יש בכח החסידים בהדבק נפשם בשרשם להתעלות על כל מעשה התחתונים ולשנות הטבעים אם הם נפעלים ומתנהגים בכח הגלגלים ולהוציאם לגמרי מגדר הטבע כקריעת ים סוף כענין שעשה משה בים סוף וכל שכן מה שאינו יוצא מדרך הטבע לגמרי כמניעת משיכת הנהרות שהם מתייבשים ופוסקים לעתים וזה כולו מפני שהם מתעלים למעלה והעליון פועל בתחתון וכו' עכ"ל.

היוצא מכל הדברים הנ"ל שביום י"א ניסן הצטווה משה 'קח את המטה' שמשמעות לקיחה זו היא לשלוט על הטבע ולחדש אותות ומופתים בכל העולם!

•

ביום זה של י"א ניסן כאשר הבאר חזר בזכותו של משה נתברר שבעצם גם מה שהגיע לעם ישראל מזכויותיה של מרים מקורו הראשון הוא ממשה רבינו.

הבאת המים ע"י משה רבינו לעם ישראל ביום י"א ניסן מרמזת על ההקבלה הקיימת בין מים לבין ההשפעה הרוחנית שמנהיג ישראל מביא לעמו כרעיא מהימנא.

ישנו דבר חריג ושונה במים מכל יתר מזונותיו של האדם. המים העוברים ממקום למקום אינם חשופים לעין כי אם נמצאים במעבה האדמה ומתגלים בבארות ובמעיינות. כך הם גם המים הנקווים בהאקוויפרים והם מגיעים אלינו דרך קידוחי עומק השואבים את המים החוצה.

מעניין שגם עם התפתחות הטכנולוגיה המים המצויים בבארות ובמעיינות מגיעים אלינו לבתים דרך מערכת צינורות הנסתרים באדמה ונראים לעינינו רק ביציאתם מן הברזים.

תופעה זו שונה מכל חלקי המזון שהם גלויים וחשופים. הן כל עולם הצומח והן כל עולם החי, הם מגולים על פני האדמה וגם לאחר קליטתם משנעים אותם באופן גלוי ממקום למקום שלא כמו המים.

הדבר הזה משקף את פועלו של מנהיג ישראל הממשיך אמונה, אהבה ויראה לעם ישראל בכל פינה בעולם ובדרך כלל רבבות יהודים אינם יודעים כלל מי ממלא את קרבם באמונה ובהתעוררות כשם שאין אדם יודע את מקור מימיו ואת דרכם אליו.

•

זהו כנראה פירושו של הפסוק המובא בפרק א' בתניא "וצדיק יסוד עולם". מדוע נאמר "יסוד עולם" ולא "עמוד עולם" וכיו"ב? אלא שכשם שיסוד המעמיד את הבנין כולו הוא מכוסה באדמה ואין העין שוזפתו כך היא דרכם של צדיקים עליהם העולם עומד שהם ממשיכים את המשכותיהם באופן שאינו גלוי ובדרכים נסתרות עד שאין בני ישראל יודעים וחשים מאין התעוררו מוחם וליבם.

•

"משליך קרחו כפיתים לפני קרתו מי יעמוד, ישלח דברו וימסם, ישב רוחו יזלו מים". כשמתבוננים בעומק הבריאה ניתן להבין מה גדלו מעשיך השם ומה רבו מעשיך השם. לא הייתי מציע לקוראיי לנסוע לשם כך לשרשרת הרי האלפים באירופה החוצים מדינות רבות, אך אם כבר מזדמנים לשם בהשגחה פרטית מתוודעים לאחד מפלאי הבריאה.

היה זה באחד מהמרדפים שלי אחר ישראלים להניח להם תפילין אותם מזהים לפי שפתם ולפי ההתנהגות הצברית ובדרכי לפסגות האלפים שמעתי מפי מורה דרך שגם מכהן כר"מ בישיבה מפורסמת את פלאי הבורא. מידי חורף הקב"ה משליך קרחו על ראשי ההרים בגובה של מטרים רבים והם נותרים שם קפואים ונשמרים עד לחודשי הקיץ או אז, ישלח דברו וימסם, השלג מפשיר וממנו ניזונים הנהרות הארוכים לאורך מאות מטרים.

כאשר הגענו לפסגות המושלגות שאלתי אותו מהיכן מתחילה הזרימה של המים וכיצד השלג נמס כי לפי ראות עיניי השלג עומד גם בחודשי תמוז ואב על תילו ומדוע אין נראית זרימת המים בדרכם לנהרות? בהמשך פגשתי קבוצה ישראלית ולאחר הנחת התפילין להם ולמורה הדרך שלהם שאלתי אותו את הנ"ל והוא השיב לי כי הקרח נמס לא מהשכבה העליונה שלו אלא מהשכבה הפנימית נוצרות מחילות ארוכות של מים עד לחיבורן אל הנהרות.

תשובתו חידדה אצלי את התובנה האמורה שהמים במעברם אינם חשופים וגלויים גם בהרי האלפים, לאמור: הצדיק הוא מקור הפצת המעיינות חוצה אך לאורך כל הדרך אין נראה מי הוא הנותן לך כוח ואמונה לעשות חיל בעבודת השם.

•

חבר יקר הביע בפני את משאלתו ואמר לי בשיחת רעים: "בטח תכתוב השבוע לכבוד ג' תמוז על הגעגועים שלך ושל החסידים לרבי". עניתי לו כי הגעגועים שלי לרבי אינם במובן של געגועים לדבר שהתרחק ממני במקום ובזמן, שכן מעולם לא חשתי כפי שאני חש היום שהרבי נמצא בקרבתי בכל עת ובכל שעה כאשר ישא האומן את היונק, ובפרט בשנים הכי אחרונות התחושה הוא לא רבי מלווה מאחור ותומך אלא רבי מוביל ומכוון.

את הגעגועים שלי במובנם הפשוט אשאיר לאבי ע"ה, לרבי מענדל פוטרפס (שיום הסתלקותו ביום ראשון), אלו היו אנשים שעמדתי עמם בשיח רצוף ונשאתי ונתתי בקרבתם והם חסרים לי מאוד. אל הרבי לא צריך להתגעגע כפי שצריך בעיקר להתקרב אליו.

תחושתי והרגשי הוא כי על אף שהנה החושך יכסה ארץ וערפל מחננו, הרבי נמצא אתנו תמיד ומוביל אותנו צעד צעד בכל האתגרים שלפנינו יותר מאי פעם. עדי עד נחזה בשובו לציון ברחמים.