חינוך מתעתע: רבים מכוונים לסוג של שלימות שבכלל אינה קיימת
היה זה לפני כחצי שנה. הגיע אליי אברך בן שלושים וחמש ובכאב גדול סיפר לי: "אני נשוי לאישה טובה ומיוחדת ואנחנו זוכים לגדל שבעה ילדים מתוקים.
אני לומד בכולל יום שלם, יש לי ברוך השם שווער אמיד במיוחד כך שאני יכול לשבת וללמוד רגוע כשהוא עוזר לנו כלכלית.
אבל מה, הכול משחק אחד גדול של החיים שלי. אני נראה בחוץ אברך צדיק שיושב ולומד וירא שמיים. והאמת היא שאני חולה, יש לי בעיה עם עצמי משהו רוחני (שכתוב עליו שמי שחוטא בו הוא חטא גדול) שאני נופל בו שוב ושוב ואני לא מצליח בשום פנים ואופן לצאת מזה. ניסיתי את כל השיטות אבל בסוף תמיד אני מגיע לנקודת ההתחלה שאני נופל בזה שוב ושוב.
וזהו אני נשברתי לרסיסים מכך, אני מבין שאין לי שום סיכוי לצאת מזה בגלגול הזה ומה שאני אעשה אני לא מצליח לצאת משם.
אז זהו, בוא נלך על כל הקופה, שזה אומר שאני כבר אפסיק לנסות להתמודד בכלל, הרי בסוף תמיד אני מגיע לנפילה שוב ושוב.
אז בשביל מה יש לנסות להתאמץ. ומה עוד שאני מרגיש אדם שקרן כלפי אשתי וכלפי ילדיי. כולם חושבים איזה צדיק גדול יושב ולומד כל היום, פאות ארוכות כמעט עד לרצפה, ואת האמת רק אני יודע מי אני, רק אני ואלוקים וזה שובר אותי לגמרי. אני מסתכל על עצמי, אני כבר בגיל שלושים וחמש כמה לא ניסיתי וכמה לא טיפלתי זהו. כאשר אבדתי אבדתי.
הוא הסתכל לתוך עיניי ועיניו מלאו דמעות. דמעות של ייאוש עצבות נוראה הוא ממש היה שבור נורא.
אני צודק? הוא שאל אותי, האם להפסיק להיאבק הרי ממילא כמה שאני מתאמץ להתגבר ולא ליפול אז אני מצליח פעם פעמיים להתגבר שבועיים, חודש, חודשיים זה השיא שלי שאני מצליח לא לחטוא ואז אני שוב נופל ומתרסק".
הסתכלתי לתוך עיניו של אותו יהודי ואמרתי לו כך: "אתה בעיניי יהודי צדיק".
"תפסיק", הוא ממש החל להתרגז, "מה צדיק ומה נעליים, אני חוטא בחטא חמור חמור שוב ושוב".
"נכון שאתה חוטא, אני לא מדבר על החטא שלך אני מדבר על המאבק שלך, על ההשתדלות שלך, על הרצון שלך להתגבר ולהילחם בכל הכוחות נגד הנפש הבהמית. ואתה מנסה שוב ושוב למרות שאתה נופל במשך שנים. אתה מנסה ומצליח כמובן הרבה פעמים כן להתגבר על עצמך ולהיות חזק עם עצמך.
עצם העובדה שאתה מנסה שוב ושוב לעשות את רצון הבורא יתברך על אף שקשה לך מאוד, על זה בלבד מגיע לך ביושר התואר 'צדיק'.
השבירה שיש לך עכשיו זה השטן שרוצה להפיל אותך לגמרי. מה אומר לך השטן? אם אתה לא צדיק במאה אחוז ואתה רק צדיק שישים אחוז, אז לא שווה כל שישים האחוזים שלך שאתה כן מצליח להתגבר.
רק אם אתה מאה אחוז מושלם אתה צדיק, אם לא אתה רשע, זה השטן.
וזה בדיוק העניין שגם אם לא תצליח להתגבר על כך כל ימיך ולא תצליח לצאת מזה לגמרי (וכמובן שתעשה את ההשתדלות לא ליפול) עדיין שכרך הרבה מאוד.
אז ברור ששווה לך להילחם עד הסוף כמו גדול. בכל פעם שאתה נלחם אתה עושה את רצון הבורא יש לך על כך שכר ענק שאי אפשר לתאר אותו.
זה כמו איש עסקים שמצליח בעסקיו רק בשישים אחוז, אז בגלל שהוא נופל בארבעים אחוז הוא יזרוק את כל העסק שלו לפח? ברור שלא!
אותך חינכו שהצלחה זה רק מאה אחוז אם לא אתה אפס גמור. גם שישים אחוז שאתה מצליח זה הצלחה, זה גם ניצחון.
ולבד מכך אצל השם יתברך ניצחון זה לא רק הצלחה בפועל אלא גם הרצון, ההתעקשות, המאבק".
יש משהו בחינוך שמחנכים כל הזמן לאיזה סוג של שלמות שאין כמוה. אנחנו מושפעים מספרי הצדיקים שזה כמובן דבר מבורך, ורואים את הצדיקים המושלמים ולא מבינים שגם להם היו מאבקים ניסיונות ונפילות, כמובן בדרגה שלהם. אבל גם להם היו ניסיונות, קשיים, נפילות ומאבקים עד סוף ימיהם. רק ארבעה נאמר עליהם שלא חטאו כלל (שבת נה:).
החינוך צריך להיות על חשיבות המאבק, על המלחמה, כמה השם מחשיב כל התאמצות שאדם עושה.
אני פוגש אנשים בכל מיני מצבים בחיים שלהם בנפש, בזוגיות, במצבים רוחניים. יש בעיה של הסתכלות של שחור לבן, רק אם הכול לבן אז זה בסדר ואם לא אז הכול שחור.
כמה אנשים יש להם בעיות בשלום בית רק בגלל שהם רק מסתכלים על השחור ולא על הלבן.
הם מסתכלים רק על המריבות שיש ביניהם מה לא מתאים ביניהם מה לא בסדר ביניהם, במקום להסתכל על ההצלחות על המאבקים לטוב על ההשתדלות על השבתות הטובות על הימים שכן טובים.
אין שלמות בעולם הזה רק השם הוא מושלם בכל השלמויות. אנשים מחפשים את האישה המושלמת, את הבעל המושלם, את הילדים המושלמים.
רבי נחמן מברסלב אומר מה ההבדל בין הצדיק לרשע. שהרשע שנופל הוא נשבר מהנפילה ובגלל זה הוא עוזב את הכול, אבל הצדיק כאשר הוא נופל הוא לא נשבר הוא ממשיך הלאה להיאבק ולעשות את רצון הבורא. זו הגדרה מעניינת של המושג צדיק.
אותו אברך שהגיע אליי שאל אותי הרי כתוב על זה דברים נוראיים שמי שחוטא אין לו דרך תשובה.
אמרתי לו לא הסתכלת בכל הספרים יש ספרים רבים שמסבירים את הזוהר הזה, עיין בספר התניא עיין בקדושת לוי, רבי צדוק הכהן ועוד.
וקראתי בהרבה ספרים שכאשר כתוב את הדבר החמור הכוונה היא להסביר את חומרת העניין ולא שבאמת אדם אבוד. כי אחרת באמת לא השארת חי לכל ברייה.
אמרתי לאותו אברך ויש פה עוד נקודה חשובה מאוד האם אתה מרגיש שמח באמת על כל הפעמים שכן הצלחת להתגבר אתה שמח בזה, אמרתי לו את מה שכתב במכתב בעל 'פרי הארץ' רבי מנחם מענדל מויטבסק שכל המחשבות הזרות מגיעות בגלל שאדם לא שמח שמחה של מצווה כי אם היה שמח ונהנה בזה אז לא היה נופל.
ועוד משהו שאסור לשכוח. הקב"ה מצרף מחשבה למעשה. אדם שמנסה ומתאמץ ונלחם במחשבות שלו כל הזמן, הקב"ה מחשיב גם את המחשבות שלו. כך שכל עניין שאתה נלחם במחשבה שלך יש לזה ערך עצום וגדול.
אני מאחל לכם ולי ולכל עם ישראל שתמיד נדע נרגיש ונשמח שאפילו המחשבה הכי קטנה הרצון הכי קטן חשוב בעיני אלוקים שאי אפשר לתאר את זה. זה כתוב בכל הספרים הקדושים.
שבת שלום ומבורכת מלאת שמחה ואמונה לכל עם ישראל הקדושים.
לתגובות: [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
