לאן נעלם הקסקט?

רגע לפני שאנו נדרשים לשאלה, מתי הפסיקו חסידי חב"ד ללבוש את הקסקט המפורסם, כדאי להיזכר כי חב"ד אינה קסקט או כובע קנייטש. העיסוק המרובה באיך ומה ללבוש, זר הוא לחסיד חב"ד. מה זה משנה? קסקט, כובע קנייטש או שטריימל? כולם בסדר, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים. זה מה שחשוב.

ובכל זאת, מעניין להיזכר כיצד נעלם הקסקט החסידי האופייני מן הנוף החב"די. לשם כך, שיעור קצר בהיסטוריה:

ההתחלה

אם נרחיק עד לימי אדמו"ר הצמח צדק, נגלה כי בתקופתו היו חסידי חב"ד הולכים בכובע חסר שוליים. ללא מה שכונה אז "קאזיראק", שמשמעו - מצחיה. היה לכך גם הסבר חסידי; המצחיה מפריעה להביט מעלה ולקיים "שאו עיניכם למרום", היא מפריעה להיזכר "מי ברא אלה". לכן בחרו החסידים דווקא בכובע חסר מצחיה.

בזמן אדמו"ר הצמח צדק גזרו השלטונות ברוסיה את גזירת הלבושים, שקבעה כי כובע חייב לכלול מצחיה שכזו. בלית ברירה, נוספה המצחיה הקטנה לכובע החסידי. גם אז היו מי שהתחכמו והלכו עם המצחיה מופנית אל הצד, וכך שוב לא הסתירה מעל עיניהם המצחיה. עם הזמן החליף הקסקט את כובע המצחיה והפך לכובעם המפורסם של חסידי חב"ד.

המגבעת מצטרפת

באותה התקופה החלו המגבעות להיראות ברחוב. מדובר בכובעים דומים לאלו שאנו לובשים, בעלי שוליים הבולטים מצידי הכובע. מספרים כי אדמו"ר מהר"ש, שכידוע במשך שנים רבות הסתיר עצמו והתנהג כסוחר וגם לאחר מכן נסע למקומות שונים, היה הראשון ללבוש את ה"סירטוק" והמגבעת. עם זאת, כאשר שהה בליובאוויטש, נהג אדמו"ר מהר"ש ללבוש שטריימל באורח קבע.

גם אדמו"ר הרש"ב חבש מגבעת. כפי שניתן להיווכח מהצצה קלה בתמונתו המפורסמת. אחריו גם אדמו"ר הריי"צ, וכמובן, הרבי נשיא-דורנו. למרות זאת, עד ליציאתם מרוסיה, למעט חסידים יוצאי דופן, הרוב הכולל של החסידים המשיך ללבוש את הקסקט. יותר מזה, מסופר כי מיד לאחר יציאתם המפורסמת של החסידים מרוסיה בשנת תש"ו, הזהיר ר' ניסן נמנוב את חבריו באזהרה חמורה כי בל יהינו לחבוש את כובע המגבעת.. זה כידוע לא עזר, עד כדי כך – שר' ניסן בעצמו החל לחבוש מגבעת כמו שאר החסידים.

מה אם כן השתנה?

בין כפר חב"ד לניו יורק

בתמונות ישנות מימי הבראשית של הכפר, קל להבחין בילדים הרבים חובשי הקסקטים. גם הבחורים, תלמידי הישיבה, לומדים גם הם כשהקסקט לראשיהם. אם נביט בדקדוק יותר, נגלה שהמגמה מתחילה להשתנות בתחילת שנות הלמ"ד. הקסקטים מתחילים להעלם, ובתוך זמן קצר, עוברים הילדים שבתמונות שינוי מוחלט. הקסקטים נעלמים ובמקומם מופיעים כובעים קטנים, צרי שוליים.

למרות שרבים מבקשים לתלות את השינוי בעובדה שהרבי נשיא-דורנו חבש כובע קנייטש, המציאות הייתה כנראה מעט שונה. ראשית, בשנים הראשונות כאשר מצבם הכלכלי של החסידים היה קשה יותר, לא הרהר אף אחד מהם באפשרות לקנות לילדו את הכובע היקר במקום הקסקט המוכר והזול. ברבות הזמן המצב השתפר וגם מותרות כמו כובעים היו שווים לכל כיס. בדרך כלל, היו בחורי הישיבות מגיעים ל"קבוצה", שם פגשו בחבריהם האמריקנים שלא ידעו מעולם צורת קסקט מהי, ובתוך חודשים ספורים נטמעו בין שאר בחורי הישיבה כשגם לראשם כובעים "רגילים". תרמה לכך כמובן העובדה שהרבי עצמו חבש כובע קנייטש.

דווקא מפני שחסידות חב"ד לא התאפיינה מעולם בלבושים מסוימים בדווקא - בשונה מקהילות חסידיות אחרות – גם החלפת הקסקט בכובע התקבלה בסופו של דבר אף אצל החסידים המבוגרים כמו ר' ניסן נמנוב ור' שלמה חיים קסלמן. חב"ד עסקה מאז ומעולם ב"פנימיות", וה"חיצוניות" נותרה רק הטפל.

מה זה משנה?

נחתום בסיפור נאה שסיפר ר' יהודה חיטריק ע"ה בספרו 'רשימות דברים': התמים שמואל מענדל בן השד"ר ר' יחיאל הלפרין היה הראשון שהסנדלר בליובאוויטש תפר עבורו נעליים עם שרוכים.

כאשר בא אביו לחודש תשרי לליובאוויטש, גער בבנו: "למה לך ה'מודה' החדשה? עליך ללבוש מגפיים!" (החסידים באותה תקופה נהגו ללבוש רק מגפיים).

ענה לו בנו שמואל מענדל: מאי נפקא מינה, מגפיים או נעליים, נעליים עם גומי או נעליים עם לולאות?

ענה לו אביו שלבישת נעליים אינה מדרך החסידות. וזאת מדוע? מפני שחסידים נועלים דווקא מגפיים כדי שלא יצטרכו לבטל זמן לריק. אם קמים בבוקר, או כאשר הולכים למקוה – את המגפיים נועלים ברגע קט, אבל בלבישת נעליים מאבדים זמן רב עד שנועלים אותם ושורכים את השרוכים..