ספירת העומר הסתיימה זה מכבר, ולראשונה מזה חודשים עלו חסידי חב"ד רבים להשתתף בשמחת חתונה חסידית שנערכה בירושלים. צללי ערב של ז' בסיוון תשל"ד נטו כאשר מסדר הקידושין, רבו הישיש של כפר חב"ד פנה אל החופה שהועמדה לקול ניגון ד' בבות.

שעות לאחר מכן, בעיצומה של השמחה, יצא ר' יחיאל גולדברג אל המכונית שהמתינה מחוץ לאולם. גם גיסתו, אחת מחברותיה של הכלה, מרת נחמה רוזנברג הצטרפה לנסיעה. היא הייתה עייפה והחליטה להקדים את שובה. הידיעה על הרכב שעושה את דרכו לכיוון המרכז הגיעה אליה והיא ביקשה להצטרף.

שעה קלה לאחר מכן גלש הרכב בכביש היורד מירושלים, שישה נוסעים היו בו; ביניהם גם ר' ישעיהו וייס שנאות לבקשת אבי הכלה לנסוע לחתונה כדי ללוות את הרב גרליק שישב גם הוא ברכב. גם הרב מלך קפלן, רב שיכון חב"ד בלוד היה בין הנוסעים, ולצידו הבחור יעקב אופן.

 הרב שניאור זלמן גרליק ע"ה

על אם הדרך

הדרך הייתה שקטה. הדרך מסביב הייתה חשוכה. הרב גרליק ישב מכונס ליד הנהג, שקוע בהרהורים. מאחור שוחחו ביניהם ר' ישעיהו וויס והבחור יעקב אופן. דבר לא העיד על מה שעומד להתרחש.

הרכב חלף על פני שער הגיא, ממשיך בדרכו לכיוון כפר חב"ד. איש לא יודע מה הייתה הסיבה, אך לפתע פנה הרכב בחדות ימינה. השקט הופר באחת. כשגלגליו מתנופפים באוויר ועל הכביש לחילופין, התהפך הרכב עם יושביו מספר פעמים לרוחב הכביש המהיר. מעוצמת ההתהפכות עפו חלק מהיושבים החוצה, לפחות אחד מהם נהרג במקום.

הזוועה התבררה בתוך דקות. חסידי חב"ד ששבו גם הם מהחתונה עצרו דקות ספורות לאחר מכן למראה הרכב ההפוך. הם מיהרו מזועזעים אל הפצועים. בחושך הכבד לא ניתן היה לעשות הרבה מידי. התברר כי הרב גרליק נהרג במקום. שניים מנוסעי הרכב, הרב קפלן והבחור יעקב אופן נפצעו קל. השאר היו פצועים אנוש, בתוך זמן קצר ייקבע מותם.

אווירת נכאים

הפצועים וההרוגים הובהלו בחזרה לירושלים ברכב השני. בין הנוסעים היה הרב בעריש רוזנברג, כאשר מחמת העלטה ששררה במקום הוא אינו מודע לכך שבין הפצועים הנוסעים לצידו הם בתו וחתנו. בתוך זמן קצר הוא יגלה את ממדי הטרגדיה שהכתה במשפחתו הקרובה, אך בינתיים הוא אינו מודע לזהותם של הפצועים.

בסופו של לילה התבשר קהל חסידי חב"ד בידיעה המרה כי ארבעה נהרגו בתאונה המזעזעת; הרב שניאור זלמן גרליק ע"ה, ר' ישעיהו וויס ע"ה, ר' יחיאל גולדברג ע"ה והנערה נחמה רוזנברג ע"ה.

למחרת יצאה מבית הרפואה "שערי צדק" לווייתם של ארבעת ההרוגים לכיוון הר הזיתים. רבים נהרו ללוות את הרוגי התאונה, ביניהם גם האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור. העיתונים זעקו על "הקטל בכבישים", ומודעות אבל לצד טורי זיכרון ביכו מרה על דאבדין ולא משתכחין. אבל ירד על חסידי חב"ד בארץ הקודש.

הימים היו קשים בלאו הכי. עשרות נרצחו באותה תקופה בידי מחבלים ארורים, שביצעו פיגועים במקומות שונים בארץ. אווירת נכאים השתלטה על כפר חב"ד ושיכון חב"ד בלוד.

גם מעבר לים הכתה הידיעה את החסידי בתדהמה. "בלילה הגיעה השמועה אודות התאונה המחרידה בארץ הקודש", כתב אחד הבחורים אז ביומנו. "הבחורים היו מזועזעים וכל הלילה נשארו ערים ב-770".

"המאורע המר וכו' ל"ע ול"ע"

בימים הבאים התייחס הרבי לתאונה המזעזעת. בהתוועדות השבת הקרובה דיבר הרבי על כך שהמקרה אמור לעורר זעקה מצידנו, וכי התמיהה מדוע עשה ה' כך, הנובעת מאמונה שהכול מאת ה' היא דבר מתבקש. לקראת ה"שלושים" שיגר הרבי מכתבים לתושבי הכפר והשיכון בלוד שנפתחו במילים: "בקשר עם יום השלושים להמאורע המר וכו' ל"ע ול"ע - מצורף בזה העתק מהמדובר בנידון זה בשבת קודש זה".

עוד חודשים ארוכים חלפו עד שהציבור החב"די החל להתאושש מהאסון הכבד, שנותר עד היום צרוב היטב בזכרון החב"די.