מי היה ריש גלותא?

כאשר החריב נבוכדנאצר מלך בבל את בית המקדש באמצעות נבוזראדן רב-טבחים, לקח בשבי יהודים רבים והביאם לבבל. בין השבורים היו תלמידי חכמים רבים וכן כאלו שנמנו על אצולת העם.

בתום 70 שנות גלות בבל, כאשר נתן המלך כורש רשות ליהודים לעלות ירושלימה ולבנות מחדש את בית המקדש, עלו ארצה יהודים רבים מבני הגולה. אולם מספר ניכר של יהודים, בעיקר עשירים, נשארו בבבל, או נכון יותר, באימפריה הפרסית הגדולה.

•

כעבור 420 שנה, לאחר חורבן בית שני, גדלה האוכלוסיה היהודית אשר בממלכת פרס, ובבל הפכה למרכז רוחני של חיי היהדות, עם ישיבותיה הגדולות (סורא, נהרדעא, ופומבדיתא) בהן נערך התלמוד ונרשם למען הדורות הבאים.

יהודי בבל נהנו מחופש ועצמאות מלאים. המנהיגים היו ראשי הישיבות, בהן למדו אלפי תלמידים. בחודשים תשרי וניסן (שנקראו 'ירחי כלה') נערכו כינוסים ענקיים לבירור הלכות המשנה והגמרא. ראשי הכינוסים הללו נקראו 'רישי כלה' ואילו המנהיגים המקומיים היו 'דייני דבבא', שפסקו בכל שאלה שהתעוררה בקרב הגולה.

היהודים חיו בממלכת פרס כעם בפני עצמו. הם שילמו מסים למלך והיו להם גם חובות אחרים. נציג היהודים ליד המלך הפרסי היה 'ריש גלותא' (ראש הגולה), מעין שר יהודי, שהיה חבר שווה זכויות בקבינט הפרסי והשתתף בכל הישיבות וההתייעצויות.

מעמד נכבד

ריש גלותא היה נבחר ממשפחה מלכותית, שהיתה מצאצאי דוד המלך. היהודים נהגו לתת כבוד מלכים לריש גלותא שלהם. בדרך כלל נהגו ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא, יחד עם נכבדים יהודיים אחרים, לבחור את ריש גלותא ומלך פרס אישר תמיד את בחירתם. להלן אנו נותנים תיאור קצר של טקס הכתרת ריש גלותא  שבבבל, מפרי עטו של נתן הבבלי, שכפי הנראה השתתף באופן אישי בטקס זה:

"כאשר עמדו לבחור בריש גלותא, התכנסו ראשי הישיבה והתלמידים בבית אחד מחשובי הקהל, בדרך כלל בבית משפחת נטירא. לכבוד גדול נחשב הדבר למשפחה שבביתה בחרו את ריש גלותא.

ביום חמישי נהגו להתכנס בבית הכנסת, שם הציגו את ריש גלותא הנבחר, ברכוהו והודיעו רשמית על בחירתו. לאחר מכן תקעו בשופר וקראו בשמו של הנבחר, כדי שכל יהודי ישמע מי נבחר לעמוד בראש הגולה. בו ביום שלח כל אחד מתנה לריש גלותא החדש, איש כפי יכולתו ועושרו. העשירים וראשי הקהילה שלחו לו בגדים יקרים וכלי כסף וזהב. למחרת ערך הריש גלותא סעודה כיד המלך למאות קרואים.

שבת ראשונה בתפקיד

בשבת בבוקר נאספו חשובי היהודים ליד ביתו של ריש גלותא, כדי ללוות אותו לבית הכנסת, שם הוכן עוד ביום ששי מקום מיוחד לריש גלותא - במה שאורכה שבע אמות ורחבה שלוש אמות. הבמה הייתה מכוסה בשטיחים יקרים ומפות צבעוניות מתכלת, ארגמן ולידו עמדו ראשי הישיבות. למטה, סביבות הבמה, עמדו תלמידי חכמים צעירים ומשוררים בעלי קול ערב שהיו בקיאים בתפילות.

חזן בית הכנסת פתח בתפילה. כאשר הגיע ל "ברוך שאמר", חזר על השבחים הכלולים בו פסוק אחרי פסוק והמקהלה ענתה לו: "ברוך הוא". כך היה גם בתפילות אחרות, כגון "מזמור שיר ליום השבת", "נשמת כל חי" ועוד.

עם תום התפילה, כאשר הסב הקהל ליד השולחנות, יצא הריש גלותא מבין ווילונות הבימה וכל העם הריע לכבודו. עתה ניגש אליו ראש הישיבה של סורא, וקד קידה לפניו. הריש גלותא החזיר לו קידה והלה ישב לימינו. לאחר מכן ניגש ראש ישיבת פומבדיתא, קד קידה כמו קודמו והתישב לשמאלו של ריש גלותא. לאחר מכן ניגש אליהם החזן ובירך את ריש גלותא בברכות המסורתיות, שהיו נהוגות בהזדמנויות אלו.

לצד ראשי הישיבות

להלן דרש הריש גלותא בפרשת השבוע, או כיבד בדרשה את ראש ישיבת סורא שהוא מצידו כיבד את ראש ישיבת פומבדיתא. כך חלקו כבוד אחד לשני, עד שראש ישיבת סורא פתח בדרשה והמתורגמן הסביר לקהל את דבריו העמוקים שנאמרו באימה ופחד, כשעיניו עצומות והטלית מכסה את ראשו. שקט מוחלט ירד על בית הכנסת ברגעים אלה. איש לא פצה פיו וכולם האזינו ברעדה לדברי הגאון.

בתום הדרשה אמר החזן קדיש. בהגיעו למלים "בחייכון וביומיכון" הוא הוסיף "ובחיי נשיאנו ראש הגלות, ובחייכון ובחיי דכל בית ישראל". לאחר הקדיש אמר תפילה מיוחדת למען הריש גלותא וראשי הישיבות והכריז על המתנות שיהודי התפוצות שלחו ועל תרומותיהם לישיבות הקדושות.

לאחר מכן הוציאו ספר תורה וקראו בו כהן ולוי. בתור שלישי קראו את הריש גלותא, אולם הוא לא ניגש אל הבמה, אלא הביאו לפניו את ספר התורה והוא קורא מעומד. אחריו עלו אחד אחד שני רישי כלה וראשי הישיבה הצעירים. ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא לא עלו בשבת זו לתורה, כי כבר הקדימם ריש גלותא". עד כאן תיאורו של נתן הבבלי. בחירתו של ריש גלותא כפי שהיא מתוארת כאן, היוותה מאורע מרכזי בחיי העם בבבל ובכל התפוצות.