המשפיע ואיש החינוך הרב שלמה חיים קסלמן משוחח עם הרצל קוסאשווילי ברדיו COL על מצוקת הנוער המתמודד\הנושר בכפר חב"ד ובחב"ד בכלל, על הסיבות להיקפים של התופעה ועל דרכי הפתרון. הרב קסלמן שנמצא בקשר מתמיד עם נוער כזה בכפר חב"ד, מספר על הקשיים מולם ניצבים הנערים וגם על הצורך לאהבה בלתי אמצעית, כמו גם ההכרה שהקדשת זמן לחינוך ילדינו מידי יום היא קריטית משלבים מוקדמים ביותר.

היקף התופעה: עד כמה היא רחבה אצלינו בחב"ד וכפר חב"ד?

הרב שלמה חיים קסלמן: "שאלה מצויינת. אף אחד לא יכול לדעת את היקף התופעה במדוייק. יש נשירה גלויה ויש נשירה סמויה. נשירה גלויה, כשבחור עוזב את הישיבה ורואים אותו מסתובב ברחובות וכו', את זה כולנו מכירים. אבל יש מה שנקרא 'נשירה סמויה' – שהבחור נמצא בישיבה, אבל הוא לא באמת נמצא בישיבה, נוכח - נפקד.

"בתקופת הקורונה, שמענו מהורים על נשירה סמויה שהפכה לגלויה, כשבחורים לא רצו לחזור לישיבה. המספרים הכלליים, בלי רישומים הם קרוב למאה נערים שלא נמצאים בכלל בישיבות, עד למקרים שהבחור כן משתתף באיזו מסגרת חלקית של כמה שעות. הסכנה הכי גדולה היא השיעמום והבטלה, ומשם הדרך קצרה להתדרדרות.

מה אנחנו כן יכולים לומר על הסיבות? חוסר תשומת לב של ההורים, קושי בחברה? בגלל ריבוי טבעי בחב"ד?

הרב קסלמן: "א', כן, ריבוי טבעי. כבר בחיידר, יש ילדים שלא שמו לב אליהם ויש חשיבה שאומרת "טוב, בשנה הבאה זה יסתדר", ולא באמת מנסים לסייע לשיפור המצב של הילד. צריך להשקיע הרבה במניעה. ילד שלא אוהב את שיעורי הגמרא בחיידר, אז ברור שבישיבה הוא לא יסתדר.

אז מה חושבים, שאחר כך יקרה נס? יש סיבות נוספות, אולי הוא חושב שלא אוהבים אותו, או עבר איזו פגיעה, יש כל מיני בעיות שיכולות להתפתח. בחורים שאני מכיר אותם, כבר כשלמדו בכיתה ד' ציירתי לעצמי מי מהם כשיגדל יש לו סיכוי להתדרדר אם לא יקבל תמיכה וכיוון. ילד שיקבל את מלוא האהבה ותשומת הלב ואנחנו שמה בשבילו, הוא בסופו של דבר יצליח להתגבר על המכשולים בדרכו.

"לא מספיק לשאול את הילד: "איך היה בחיידר?" צריך להקדיש זמן מיוחד בשבילו, חובה לתת לכל ילד בנפרד זמן איכות, תשומת לב, הדברים האלו עושים פלאים. חייבים לתת לכל ילד את המקום שלו, מקדישים לו זמן איכות ולא עונים לשום טלפון, עם אמירה שזה כעת הדבר הכי חשוב בעולם. הורה אחד אמר לי, שכל תקופה הוא עושה סיבוב עם הילד ומעניק לו זמן איכות. זה יותר חשוב מכל דבר אחר."

האזינו לראיון המלא:

עולם הישיבות בחב"ד כל כך מפותח, מה שלא היה בזמנינו. היום יש כל כך הרבה ישיבות ובכל זאת בחורים נופלים בין הכיסאות, היה אמור להיות בדיוק להיפך. מאבדים אותם בגלל חוסר מקום?

"בזמנינו לא היו הרבה אלטרנטיבות. היום אם בחור לא מתאקלם, אומרים "שלח אותו לישיבה אחרת". יש בחורים שאף ישיבה לא רוצה לפתור את הבעיות שלהם והם מגלגלים את הכדור הלאה. התפקיד שלנו לדאוג שאף ילד לא יישאר בלי ישיבה. ברור שכשיש הרבה ישיבות זה דבר מאוד מבורך. ילד שלא אוהב ללמוד גמרא, אי אפשר להכריח אותו. הוא יישב בישיבה שבוע שבועיים, שנה שנתיים ויעזוב בסוף. צריך למצוא מקום מתאים שהוא יישאר שם ירא שמיים, אם זורקים בחור הוא גם זורק את יראת השמיים שלו. אם ילך למקום שיתייחסו אליו יפה, הוא אולי לא ילמד כל היום גמרא אבל יישאר ירא שמיים!

"לא כולנו מתאימים ללמוד תורה כל היום. ההורים צריכים להבין שזה לא חסרון ולא בושה, אם ילך למקום שהוא לא רוצה, לא יישאר מהיראת שמיים שלו שום דבר!"

הרב קסלמן מסכם בנימה אופטימית: "כשהילד רואה שאיכפת ממנו הוא משתף פעולה. העברנו נערים לישיבות, עברו שינוי מהקצה אל הקצה כי הקשיבו להם. נערים כאלו יכולים להפוך הכי חסידיים והכי טובים, רק אם יתנו להם מקום ויבינו אותם, ויתאימו להם מסגרת שהכי מתאימה ומכילה אותם".