כשרדף הצבא הרוסי אחרי נפוליאון, הוא התחבא בעליית גג בבית של יהודי, מתחת לערימה של עשרה מזרונים. נכנסו החיילים הרוסים בכדי לחפש את נפוליאון בביתו של היהודי, עלו לעליית הגג, והרימו מזרון אחר מזרון. הם הרימו תשעה מזרונים, ובמזרון העשירי הם התייאשו, וכך חייו של נפוליאון ניצלו.

נפוליאון הודה בחום למארח היהודי על כך שהציל את חייו. אז, אמר המארח היהודי לנפוליאון: "הוד מעלתו, יש לי רק שאלה אחת אליך: איך הרגשת כשהרימו את תשעת המזרונים?". נפוליאון זעם: "חצוף שכמוך! איך אתה מעז לדבר אליי בצורה כזו?". הוא פנה אל אנשיו ואמר להם: "הערב אתם מוציאים אותו להורג על החוצפה הגדולה שלו".

התחנן היהודי על חייו, אך דבר לא הועיל. בערב הכניסו את היהודי לחדר, שמו אותו על כיסא וכרכו סביב הצוואר שלו חבל תליה. אחד השומרים התחיל לספור בקול: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע…". בשניה אחרונה נכנס נפוליאון ואמר: "תעצרו, אל תהרגו אותו". הסתכל נפוליאון אל היהודי המפוחד שראה זה עתה את המוות בעיניים ואמר לו: "ככה בדיוק הרגשתי כשהם הרימו את תשעת המזרונים".

בפרק ב' במסכת אבות, מלמדת אותנו המשנה: "אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו". אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה מרגיש אדם, עד שלא נחווה משהו דומה למה שהוא חווה, וגם אז, זה לא אותו דבר. ולכן, תמיד - ועוד יותר בימי ספירת העומר, בהם אנו עסוקים בתיקון המידות - אם אנחנו רואים אדם שמתנהג אלינו בתוקפנות, בכעס, בצורה לא מתאימה, נזכור שאין בן אדם רע - יש בן אדם שרע לו! "אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו". אם אנחנו ניתן לו אהבה וחמלה, אולי זה יעורר אותו ויפעל בו להוציא מעצמו דברים יותר טובים. זה לא קל, אבל זו עבודת המידות!

* 

צפו: