הרב אליהו וולף

שעת ערב מאוחרת, הוא כבר עייף מיום הקיץ הארוך, מהשיעורים לצעירים, מהמפגשים עם באי בית הכנסת, מהשיחות אחד על אחד, מההכנות לקייטנה שתיכף אמורה להפתח, מעביר בראש את יום המחרת, מה יעשה אחרי שינוח כמה שעות, ואז הטלפון צלצל...

על הקו היה קול מוכר.

זה הוא?! מה הוא רוצה, ובשעה כזו...

כן, זה היה קולו של מי שמארגן את הקייטנה המתחרה, זו שיצאה בקול תרועה וניסתה למשוך ילדים מהקייטנה החב"דית.

ההצלחה שלו לא היתה כל כך גדולה, הוא הצליח למשוך רק מספר קטן של ילדים מהקייטנה החב"דית, אבל האוירה שנוצרה מעצם פתיחת הרישום לקייטנה מתחרה היתה עכורה, היא הביאה לדם רע, אמוציות, דיבורים לא הכי נעימים בקרב בני הקהילה,

אז מה הוא רוצה כעת, למה הוא מצלצל בשעת לילה זו?...

•

בפרשת השבוע התורה כותבת: "לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך", ורצף הדברים בפסוק דורש הסבר; למה הציווי המשמעותי הגדול הזה של "ואהבת לרעך כמוך" מופיע כהמשך של "לא תקום ולא תטור", מה המיוחד דווקא בהם.

אם בגלל שאלו מצוות שבין אדם לחברו, מצוות שהבסיס שלהם הוא אהבת הזולת, הרי יש בפרשה מצוות רבות שכאלו, התורה יכלה לכתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך", או "לא תלך רכיל בעמך, ואהבת לרעך כמוך".

מדוע ההוראה "ואהבת לרעך כמוך" באה כהמשך לציווי "לא תקום ולא תטור את בני עמך"?

•

בא' באייר יחול יום היארצייט השני של אחי היקר בני ע"ה, השליח להנובר הרב בנימין וולף.

אחת התכונות המיוחדות שלו היו, שהוא הצליח להתחבב על מי שבא איתו במגע, כולל גם עם אלו שניסו ללחום בו. אם בתחילה הם ראו בו אויב והתנכלו לו בדרכים שונות, בסופו של דבר נועם ההליכות שלו, הלב הגדול שלו, המבט הטוב שלו על כל יהודי, החיוך הכנה, כבשו גם אותם והם הפכו להיות חברים קרובים שלו.

לא קלה היתה דרכו, היא היתה רצופה אתגרים בהתמודדויות לא פשוטות. דמויות מלומדי מלחמה יצאו בחזית נגד החב"דניק הצעיר שמנסה לתקוע יתד, והוא בא רק עם תרמילו ומקל הרועים, תרמיל מלא באהבת ישראל, ומקלם של שבעת הרועים.

הוא בא עם "ואהבת לרעך כמוך".

•

מה זו "נקימה", ומה זו "נטירה", מה ההבדל ביניהם?

רש"י על הפסוק אומר כך: "לא תקם, אמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו. למחר אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה, אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו לאו. למחר אמר לו השאילני מגלך, אמר לו הא לך, ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו".

אם ביקשתי אתמול מהחבר שלי מגל, והוא סרב, הוא לא רצה להשאיל לי, ולמחרת הוא ביקש ממני קרדום – התורה אומרת לי "לא תקום", אסור לך לנקום בו ולהחזיר לו כגמולו, אלא תהיה נחמד, תבלע בשקט את הכעס שלך, ותשאיל לו.

אבל רגע, מה איתו, מה עם החבר שלי, למה התורה לא כותבת לו כלום. זה שאתמול הוא לא השאיל לי את המגל – זה בסדר?

למה היא מדברת רק אלי, למה היא לו מדברת אליו. אני יש לי איזו הצטדקות בהתנהגות שלי, יש לי טענה מבוססת נגדו, אבל הוא – הוא סתם לא בן אדם, הוא הרי הדמות השלילית הראשונה כאן בסיפור, לא אני!

את השאלה הזו שואל החזקוני, והוא עונה דבר מעניין:

הראשון שלא נתן את המגל, אולי זו באמת התנהגות לא יפה, אבל ייתכן וזה הטבע שלו, הוא קמצן, או שהוא חס על הכלים שלו. הוא לא עשה משהו מתוך תודעה שלילית, עם מניע רע, והקב"ה לא מכריח בן אדם להשאיל את החפצים שלו נגד רצונו.

אבל אתה, שאתה נוקם בו, אתה פועל מתוך שנאה – וזה כבר משהו שאסור לעשות. אם לא היית מבקש ממנו אתמול מגל, והוא היה מבקש ממך היום את הקרדום, הרי היית מעניק לו אותו. הסיבה היחידה שאתה לא רוצה לתת אותו, היא כי אתה פועל מתוך שנאה –

את זה הקב"ה לא אוהב, ולכן הוא מצווה עליך "ואהבת"!

תאהב אותו, "ואהבת לרעך כמוך". במקום שנאה, תוסיף באהבה. שהאהבה תנצח את השנאה.

•

אותו יהודי אומר לאחי בני: יש לנו קייטנה, היא נפתחת מחר בבוקר, אבל צריך להכשיר את המטבח במבנה ששכרנו. חב"ד יודעת איך מכשירים מטבחים, איך עושים את זה כמו שצריך...

בני חשב שהוא לא שומע טוב, או שהוא הוזה, שלא לומר שהוא הרגיש כעס, השפלה, ניצול, ועוד כל מיני תחושות רגשיות שעלו וגאו וכמעט מילאו אותו,

שהוא, כן ההוא, זה שכל ילד שהוא רשם לקייטנה שלו הוא ראה בזה נצחון על חב"ד. זה, שהקייטנה שלו הוקמה במטרה לשבש את הקייטנה שלנו,

הוא מצלצל אלי, ומבקש שאני אהיה זה שנותן להם את השירות כדי שהם יוכלו לנהל את הקייטנה?...

להכשיר מטבח, זה אומר כמה שעות עבודה פיזיות לא קלות; חצובות, מבערים, דודים של מים חמים, לקרצף, להזיע היטב –

השעה כבר שעת ערב מאוחרת, והוא מצלצל אלי, לחב"ד, שאני אתארגן כעת לבוא להשתטח על הרצפה, כדי שהוא יפסע עלי מעדנות לקראת פתיחת הקייטנה שלו?...

•

קראתם את דברי רש"י קודם המסביר מה זו "נקימה" ומה זו "נטירה"? קראתם טוב? תקראו שוב בבקשה.

כל מילה אצלו מדוייקת, מחושבת, אין מילה שנכתבה "סתם כך". לכל פרט יש משמעות, יש סדר מחושב.

בנקימה הוא כותב, שהמבקש ביקש "מגל", והחבר סירב, ולמחרת החבר בא וביקש "קרדום". הראשון ביקש "מגל", ואילו השני ביקש "קרדום", כך בדיוק. זה לא היה הפוך, זה לא היה שהראשון ביקש "קרדום", והשני ביקש "מגל".

אגב, כשהרמב"ם מגדיר את הנקימה, הוא כותב ששניהם ביקשו "קרדום", ואילו רש"י מדייק וכותב אחרת: הראשון ביקש "מגל", ולמחרת השני ביקש "קרדום".

ואילו ב"נטירה", רש"י מסדר את המקרים בסדר הפוך, הראשון ביקש "קרדום", והשני ביקש "מגל". חשבתם על כך? חשבתם מה הסיבה לכך?

•

בני חשב לעצמו, מה הוא רוצה ממני, אם הוא צלצל אלי בשעה מאוחרת כזו, רגע לפני פתיחת הקייטנה שלו, כנראה זה כדי שאני לא יוכל להגיע – וכך הוא יוכל "להצטדק" ולספר לכולם שהעובדה שהמטבח שלהם לא כשר, הוא "כי חב"ד לא באו להכשיר אותו".

הוא יסביר: "אנחנו פנינו לחב"ד, ביקשנו מהם לבוא להכשיר את המטבח, אבל הם משום מה החליטו שלא מתאים להם"...

•

את השאלה על המגל והקרדום, שואל ה"משכיל לדוד" והוא עונה הסבר מיוחד, הסבר עם מסר, הסבר שיש בו דרישה:

"מגל" נועד לקצירת לתבואה, שהיא דבר רך, כך שהמגל לא מתקלקל מהר מהשימוש בו. אבל "קרדום", נועד לחטוב בו עצים, דבר קשה, וכתוצאה מכך הוא נשחק די מהר.

ורש"י בדבריו מעביר מסר: גם אם החבר לא נתן לך מגל, ומאידך הוא מבקש ממך דבר יקר, חפץ שעלול להיות לך נזק אם תשאיל אותו, הקרדום שלך עלול להישחק –

בכל זאת "לא תקום", תן לו אותו, גם אם אתה מפסיד. התורה תובעת ממך: גם במקרה שכזה, תהיה נחמד כלפיו - "ואהבת לרעך כמוך".

•

אולי זהו רצף הדברים בפסוק.

"ואהבת לרעך כמוך", זה לא רק ציווי לאהוב את השני, זו לא רק הוראה שלא לעשות לו רע, אלא זה הרבה מעבר לכך. התורה לא כותבת "ואהבת לרעך כמוך" אחרי "לא תלך רכיל בעמך", או אחרי "לא תסיג גבול רעך" וכדומה.

היא כותבת את זה דווקא כאן, גם במקרה שהלב שלך צועק, "רגע, למה"?!

גם כשיש לך טענה, שההוא הרי לא נתן לי "מגל", ולמה שאני אתן לו "קרדום", למה שאני בכלל אתן לו, ועוד שאשקיע בו מהרכוש שלי?!

התורה אומרת לך כן, גם כאן, או אולי דווקא כאן, דווקא כעת: "ואהבת לרעך כמוך"! תהיה "אובר-נחמד" ליהודי שני.

גם אם יש מחשבה שאולי רגש השנאה שעולה אצלך יש לו סיבה נכונה, הוא יושב על טענה שיש בה צדק, הוא הרי זה שלא היה נחמד כלפיך אתמול –

התורה קוראת לך: דווקא כעת, "ואהבת"! תוסיף באהבה, שהאהבה תנצח את השנאה.

•

בני חזר הביתה לפנות בוקר, כשהוא מותש כולו, מותש מהעבודה הקשה, אבל לא היה מאושר ממנו, המטבח הוכשר כדת וכדין.

גם הילדים של הקייטנה ההיא, יאכלו במטבח כשר למהדרין!