איזה יום היום?

אם תשובו אלף שנים לאחור ותשאלו יהודי אקראי מתי חל חג הפסח של שנת ד'תרפ"ב, סביר להניח שהתשובה תהיה שונה בהתאם למוצאו של היהודי שאותו שאלתם. אילו שאלתם יהודי המתגורר בארץ ישראל, היה הוא עונה לכם בבטחה כי חג הפסח חל ביום הראשון לשבוע; ואילו שאלתם יהודי שמוצאו מבבל היה הוא עונה לכן בבטחון גמור שחג הפסח של אותה שנה חל בכלל ביום שלישי בשבוע. הפרש של יומיים!

למרבה הפלא והצער, מתברר כי אכן באותה השנה – ולא רק בה – נחלקו חכמי ישראל שבארץ ישראל ובבבל כיצד יש לסדר את לוח השנה. הללו אומרים כך והללו אומרים כך. ומשום שלאהצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה, נחצה העולם היהודי לשני חלקים שכל אחד מהם חוגג את המועדים בעת ובעונה אחרת.

כדי להבין את מה שאירע אז בין מרכזי היהדות, עלינו לשוב מעט לאחור ולהכיר את הרקע לקביעת מועדי לוח השנה היהודי.

איך מסדרים את הלוח?

במשך דורות רבים היו חברי הסנהדרין מתכנסים בירושלים, וקובעים את התאריכים בלוח השנה על פי עדויות של אנשים שראו את מולד הלבנה ועלו לבית הדין כדי למסור עדות על ראייתם. אמנם, חברי הסנהדרין ידעו לחשב את המועדים ואת לוח השנה גם על פי חישובים מתמטיים, אך היות והתורה קבעה כי החודש ייקבע על פי עדותם של עדים המשיכו חכמי ישראל לקבוע את סדר לוח השנה כמקדם.

לאחר חורבן הבית ועם עקירת חכמי ישראל מירושלים ליבנה, עברה הסמכות על סידור לוח השנה לידי הנשיא ובית דינו. על סדר קביעת לוח השנה באותה תקופה, מספרת הגמרא אודות רבן גמליאל - שהיה הנשיא בתקופה שלאחר חורבן הבית – כי באחת השנים נחלק עם רבי יהושע על מועד קביעת חגי תשרי. מששמע על כך רבן גמליאל, הנשיא, שלח לרבי יהודע: "גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ, שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבָמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ". ואכן, קיבל עליו רבי יהושע את הדין ושמר את המועדים לפי דעתו של רבן גמליאל, הנשיא.

סיפור זה ממחיש לנו את כוחו של הנשיא ובית דינו, שבידם הייתה נתונה ההחלטה כיצד לקבוע את זמני המועדים ולסדר את לוח השנה. בשלב כלשהו בשנים הבאות, חדלו עוד מלעבר את השנים ולקבוע את החודשים על פי עדים, ומאז נקבע לוח השנה על פי חישוביהם של גדולי ישראל.

יהדות בבל פורחת

באותה העת החלה מתפתחת קהילת יהודי בבל, וישיבותיה המפורסמות החלו מוציאים חכמים וגדולי תורה נודעים. לעומת זאת בארץ ישראל, על אף שגם בה פרחו בתחילה מרכזי תורה גדולים, ניכרה מגמה של היחלשות ודעיכה יחסית, בשל שלטונם האכזרי והמדכא של השלטונות ברומא שהצרו את צעדיהם.

ככל שחלף הזמן, גדל כוחם של חכמי בבל, ובתקופת הגאונים התגלה כוחם הרב בזכות מחלוקת חריפה שאיימה לקרוע את הקשרים בין יהודי הארץ והגולה. מי שעמד אז בראש יהודי הארץ היה רבי אהרן בן מאיר הכהן, ששימש כראש ישיבה (ככל הנראה בעיר טבריה). בבל נודעו אז גאוני בבל, ובראשם רב סעדיה גאון. במשך שנים רבות ניהלו מרכזי היהדות קשרים טובים ובין בבל וארץ ישראל שררו יחסים של שלום ואהבה.

עד לשנת ד'תרפ"ב.

המחלוקת פורצת

לקראת אותה שנה התגלעה מחלוקת חריפה בין רבי סעדיה גאון ורבי אהרן בן מאיר, סביב השאלה כיצד יש לסדר את לוח השנה. לא ניכנס כאן לשורשי המחלוקת, רק נאמר שלרבי אהרן בן מאיר הייתה מסורת כי בסיטואציה נדירה כמו שנוצרה באותה השנה, ישנה דרך אחרת לערוך את חישוב מועדי השנה. רב סעדיה גאון סבר אחרת ממנו, ועד מהרה החלו האגרות יוצאות מכאן ומשם, ולא חלפו ימים רבים עד שיהודי הארץ הגולה נקרעו סביב הפולמוס על לוח השנה.

מיום ליום הלכה המחלוקת והפכה עזה יותר. מכתבים חריפים והודעות פומביות התפרסמו ובהם שלל ביטויים יוצאי דופן בחריפותם. הצדדים מיאנו להסכים, וכל אחד התבצר בשיטתו בה ראה את האמת שאין לסור ממנה.

טענה עיקרית שבשמה אחז רבי אהרן בן מאיר הכהן כי על בני בבל לנהוג כשיטתו הייתה כי סידור השנים והמועדים שייך לחכמי ארץ ישראל מאז ומקדם, וכי אפילו אם היו חכמי בבל גדולים בחכמה היה עליהם לקבל את שיטתו שלו. סימוכין לדבר אנו מוצאים במקומות שונים בדברי חז"ל, ולדוגמה:

"מכאן אמרו: אפילו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ ורועי צאן ובקר בארץ, אין מעברין את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר; אפילו נביאים בחוצה לארץ והדיוטים בארץ ישראל אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ" (פרקי דרבי אליעזר, פרק ה').

כדי לתת תוקף לדבריו, פרסם רב סעדיה גאון את "ספר המועדים" שבו הובאה שיטתו בקביעת לוח השנה. לעומתו פרסם רבי אהרן בן מאיר הכהן ספר משלו בשם "ארבע שערים", בו הביא את שיטתו שלו.

אילוסטרציה

תוצאות עגומות

המחלוקת הלכה והתעצמה, ורבים מגדולי ישראל שהתגוררו בשתי הארצות חשו כי הם מוכרחים לעוצרה. על אף שבתחילה היו מבני בבל שנטו לשיטת רב אהרן בן מאיר הכהן, בראותם את המחלוקת שנוצרה קיבלו את דעתם של רב סעדיה גאון וראש הגולה רב דוד בן זכאי. מכתבם לארץ ישראל בו תיארו כיצד "נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים" בשל המחלוקת, נענה במכתב חריף מצידו של ראש הישיבה הארץ-ישראלי שבו שב וקבע כי על בני חו"ל לקבל את דעת חכמי ארץ ישראל וכי יש לשמור על כך "אף אילו נהרגנו"!

החל משנת ד'תרפ"ד חל חג הפסח באותו היום, ורק בקביעות של שנת תרפ"ז שב החילוק בין השיטות והתעורר. מה אירע אז? איננו יודעים. ברור כי המחלוקת לא שככה בשנים הראשונות, ואנו מוצאים לוחות סותרים עוד שנים רבות לאחר מכן. אך ברור כי בסופו של דבר קיבלו על עצמם כולם את שיטתו של רבי סעדיה גאון כמוסכמת, ולו רק בשל העובדה שהיישוב בארץ הלך ואיבד מכוחו ככל שנקף הזמן.