קטניות בפסח
למה לא?

אחד המנהגים היהודיים המפורסמים הוא האיסור על אכילת קטניות בפסח. במשך מאות השנים שחלפו מאז החל משתרש בציבור, גרם המנהג למחלוקות ופולמוסים חריפים, והיווה עניין לשאלות מורכבות ומעניינות שנוצרו עם תהפוכות ההיסטוריה.

מנהג בן 800 שנה

כהקדמה יש לציין כי הקטניות, על אף היותם דומים לחמשת מיני דגן האסורים בפסח משום חמץ, אינם נחשבים לחמץ, וכפי שפוסק הרמב"ם: "הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ".

הראשון להזכיר את המנהג שלא לאכול קטניות בפסח - על אף שהם אינם חמץ – היה רבי אליעזר מגרמייזא, המפורסם כבעל ספר "הרוקח". באחת מדרשותיו שהגיעו לידינו, הוא מזכיר את המנהג כרווח כבר באותו הזמן – לפני קרוב ל-800 שנים.

קרדיט: shutterstock

על אף שאיננו יודעים בדיוק מתי ומדוע החלו יהודים לנהוג איסור באכילת קטניות, אנו מקבלים את הרושם מתוך ספריהם של הראשונים כי הוא הלך והתפשט בקרב קהילות רבות באותה התקופה. עד מהרה היו גם מי שיצאו נגדו חוצץ. וכך כותב רבינו ירוחם, מגדולי הראשונים: "אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות מבושל בפסח - מנהג שטות הוא, זולתי אם הם עושין להחמיר על עצמן, ולא ידעתי למה".

עם השנים, הלך המנהג והתקבל בעוד ועוד מקומות ובמיוחד בקרב בקהילות אשכנז, שקיבלו על עצמם כולם את איסור אכילת הקטניות בפסח. אבל לא רק ביניהם – גם במרוקו, בסלוניקי ובקהילות ספרדיות מפורסמות אחרות, התקבל המנהג לאסור קטניות בפסח.

אבל, מדוע בעצם החל המנהג הזה? למה לאסור דבר שהוא בעצם – מותר?

שאריות בשקי הקטניות

כאמור, איננו יודעים מתי, מדוע ומה היו שורשי המנהג בתחילה. אך במשך השנים, כתבו גדולי הפוסקים כמה טעמים לאיסור. אחד ההסברים היה, שהקטניות דומים באופיים לחמשת מיני דגן – ומתוך אכילת קטניות, עלולים אלו שאינם בקיאים להתבלבל, ולאכול בטעות גם חמץ של ממש ח"ו. טעם דומה אך אחר שנכתב היה שגם מקטניות ניתן ליצור קמח, ומתוך כך עלולים עמי הארץ להתבלבל ולהתיר שימוש גם בקמח חמץ.

טעם שונה, שניתן שנים רבות לאחר מכן, התייחס לבעיה טכנית שהייתה קשורה במקום גידולם ודרך מכירתם של הקטניות; היות והם גודלו במקרים רבים בשדות מסוימים שבהם זרעו בזה אחר זה מיני חמץ וגם קטניות – עלה חשש שמעט דגן יישאר בשדה ויתערב בין הקטניות. כמו כן, התברר כי השקים שבהם היו מעבירים את הקטניות, שימשו גם להעברת דגן שהיה חמץ, ופעמים רבות נותרו בהם שאריות מהמשלוח הקודם.

כך או כך – מדובר בתקנת חכמים שקיבלו עליהם אבותינו, וכמו שאר מנהגי ישראל והתקנות שהתקבלו במשך הדורות אנו מחזיקים אותם עד היום בכל התוקף. וכפי שכתב על מנהג זה המהרי"ל: "דכל דגזרו רבנן [=שכל שגזרו חכמינו], העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך".

המלחמה על המנהג

למרות חומרת האיסור, וקביעתו במנהגי ישראל, היו במשך הדורות מי שניסו לצאת נגד רבותינו ומסורת ישראל ולבטל את האיסור. מתוך אלו, זכורה במיוחד הסערה שחוללו אנשי ה"קונסיסטואר" של וסטפליה. וכך היה המעשה:

הקונסיסטואר היה מוסד "הרבנות הראשית" שהוקם בממלכת וסטפליה – מדינה קטנה שהתקיימה במשך תקופה לא-ארוכה והייתה כפופה לנפוליאון, שליט צרפת.

מי שהועמד בראש הקונסיסטואר של וסטפליה היה יהודי בשם ישראל יעקבסון, שהשתייך לחוגי המשכילים הראשונים. עד מהרה יצאו התקנות החדשות, ועיניהם של היהודים שומרי התורה חשכו; תלמודי התורה המסורתיים נאסרו, ומעתה ניתן היה ללמוד רק אצל מורים שהוכשרו על ידי הקונסיסטואר; נוסח התפילה המקורי הוחלף והושמטו ממנו קטעים רבים; מנהגים יהודיים מקודשים נאסרו; עתידה של היהדות תחת "הקונסיסטורה הווסטפלית" נראה היה קודר.

השיא הגיע בחודש שבט של שנת ה'תק"ע. שנתיים לאחר שקם המוסד בראשות יעקבסון וחבריו, נדהמו יהודי וסטאפליה למראה פסק דין רשמי מאת הקונסיסטואר המודיע כי האיסור על אכילת קטניות בחג הפסח מבוטל, וכי החיילים היהודים בצבא כמו גם העניים רשאים לאכול מן הקטניות ללא פקפוק וללא חשש. לרבני הערים נשלחה הוראה מאת הקונסיסטואר הדורשת מהם לאכול קטניות בפסח בפומבי ובכך להוכיח ליהודי הממלכה שפסק הדין אכן שריר וקיים.

מכתבם של חברי ה'קונסיסטואר' בו הם 'מתירים' את הקטניות

סערה אדירה קמה בעולם היהודי. רבנים גדולים ומנהיגי קהילות קמו בקול זעקה. מן העיר פיורדא יצא באותם ימים "קול קורא" תקיף עליו חתומים רב העיר הגאון רבי משולם זלמן כהן זצ"ל בעל הבגדי כהונה ובית דינו, ובו הם מביעים את שאט נפשם וזעזועם מהמעשה הנפשע של יעקבסון וחבריו.

המשכילים נוחלים מפלה

באותה העת עוד טרם נודעו בכל מקום רעיונותיו המסולפים של יעקבסון. רבים חשבו שהוא מבקש את טובת ישראל ודנו את רעיונו זה לכף זכות. לפיכך נמצאו רבנים שהתנגדו בחריפות לביטול האיסור על אכילת קטניות, אך נזהרו בכבודו ואף כתבו בשבחו. רק לימים התבררו לכל מניעיו הזדוניים.

בעניין זה של היתר אכילת קטניות בפסח, נחלו יעקבסון וחבריו הפסד גדול לאחר שרב הקונסיסטואר בצרפת הרב יוסף דוד זיצנהיים, שהחזיק בסמכות עליונה מהם מצד חוקי הממלכה (וסטפליה הייתה כפופה למרותה של צרפת), הורה על ביטולו של פסק הדין התמוה ועל היות איסור אכילת הקטניות עומד בתקפו.

את הסיפור המלא על הקונסטיטואר בוסטפליה תוכלו לקרוא כאן.

זהו סיפורו של אחד ממנהגי הפסח המפורסמים, שעורר עניין ציבורי רב במשך ההיסטוריה, ושיהודים במשך הדורות מסרו את נפשם כדי לשמרו בהידור ומתוך הקפדה אף על קוצו של יו"ד.