במשך כל השנים, הן לפני תש״י וגם לאחרי, ראו בהנהגתו בק׳ של הרבי שהשתדל לא להראות בגלוי בזמני התפילה, התוועדות וכיו״ב תנועה מיוחדת של ענינים שמימים, ותמיד באופן של נחבא אל הכלים, ניסה שלא יבחינו בהנהגות המיוחדות לנשיאים או התרגשות מיוחדת. ביחד עם זה היו זמנים מסוימים שבהם זכינו לראות גילויים.

לדוגמא בעת אמירת המאמר וההכנה לזה, ראו בגלוי שינוי בפניו הק׳ ובכל הנהגתו, כשהחזיק במטפחת ועצם עיניו הק׳. בזמנים אלו של אמירת מאמר דא״ח, גדלות וחשיבות הרגע גרמו שגם הרבי כביכול לא יכל להסתיר את ההתרגשות והדביקות באותם רגעים.

על דרך זה בשעת התקיעות, כידוע תוכן ומעלת תקיעת שופר של נשיא הדור בבנין המלכות, שזכינו לראות ענינים שמימים ופני להבה של הרבי. שברגעים אלה של תולה ארץ על בלימה לא היתה ברירה כביכול, וראו כל בשר יחדיו וכו׳.

ואכן במענה מיוחד לשאלת השליח ר׳ בערל בוימגטרן שביקש להביא קבוצה ממקום שליחותו: אודות נסיעה לכאן להסתופף בצל כ״ק אדמו״ר שליט״א באיזה זמן התגלות של חג או מועד.. ונא יורה כ״ק אדמו״ר שליט״א בזה. ענה הרבי: ״מקום לשאלה כזו בהנוגע לתשרי״.

ויש עוד כמה דוגמאות כמו אמירת ההלל בליל הסדר וההנהגה האלוקית כשהחזיר את היין מהכוס של אליהו בעת הניגון אלי אתה וכו׳ וכו׳.

המשותף לכל אלו הוא שאלו היו רגעים מיוחדים של יוצא מן הכלל שלמרות שבדרך כלל נהג שלא יבחינו, בעתים מזומנים אלו, אולי בגדר של למעלה מגדרי העולם, כולם ראו גילוי אלוקות, ראתה שפחה על הים וכו׳.

ומכאן באים לאחד מהגילויים המיוחדים שזכינו להם והוא בקשר עם יום הבהיר, יום ההולדת י״א ניסן.  

שכידוע גודל ענוותנותו, ״והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה״, ונמנע לקבל או לציין ענינים שקשורים אליו ככבוד באופן אישי כביכול.

ביחד עם זה בכל הנוגע לקאפיטל המתאים לאותה השנה שהתחילו לומר בי״א ניסן ע"פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו, זכינו לראות חביבות לניגונים שחיברו למזמור תהלים, ויותר מזה במשך השנה רבות פעמים שהביא בשיחות והתוועדויות פסוקים מאותו המזמור, ובמיוחד בדברי ברכה בסוף השיחות מה שנוגע לפועל לנצרך בעולם באותו הזמן הדגיש פסוקים באופן של ברכה ובהטעמה חזקה. ובפרטי פרטיות במכתבים הכללים ששלח הרבי במשך השנה, לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם סיים את המכתב בברכה עם פסוקים מהמזמור של אותו השנה. וכן לפעמים במברקים לפני ימים טובים וכו׳.

ועל פי המדובר לעיל מובן שמצד גודל חשיבות המזמור שמתחילים לומר בי״א ניסן, וגודל השפעתו, לא רק שנוגע לאותו היום אלא שהוא התוכן של כל אותה השנה עד י״א ניסן הבעל״ט כולל כל השבתות וימים טובים ושאר הימים שבו, הנה למרות שבדרך כלל היו ענינים אלו ענין פרטי, הרי כאן זכינו הן לעידוד הניגון של הקאפיטל והן להדגשת פסוקים במשך כל השנה, בכמה אופנים כנ״ל. 

הקאפיטל החדש שיתחילו לומר בי״א ניסן הבעל״ט, מאה ועשרים שנה פותח בפסוק ״שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי״.

מרגליה בפומיא של ד״ר וייס שבמסגרת עבודתו כרופא פגש הרבה אנשים חשובים וידועים וכו׳ וסיפר שכשהכיר אותם מרחוק היו נראים לו אנשים רבי מעלה וגדולי ערך וככל שהתקרב אליהם יותר הכיר יותר עד כמה הם קטנים וחסרי ערך. 

להבדיל כשהתחיל להתקרב לרבי ולבקר את הרבי והרבנית לעתים יותר תכופות גילה שהגדלות של הרבי והרבנית הם ע״ד הרים גבוהים, שמרחוק הם נראים מאוד גבוהים וככל שמתקרבים מתגלה שההרים הרבה יותר גבוהים וכשעומדים יותר קרוב כבר א״א לראות עד כמה גבוהים ההרים. 

דברים נפלאים (הובא בהערה בשיחה המוגההת כ״ף חשון תש״מ) מבאר במדרש תנחומא על הפסוק ״אשא עיני אל ההרים״, מי אתה הר הגדול.. זה משיח בן דוד, ולמה נקרא שמו הר הגדול שהוא גדול מן האבות.  

והיכן הוא בא דרך ההרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו', באותה שעה יהיו ישראל מסתכלין ואומרים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אמן כן יהי רצון.

לפני מאה ועשרים שנה בי״א ניסן תרס״ב נתמלא הבית (דירתו של הקב״ה) כולו אורה, ומאותו יום קדוש ונפלא מתקרבים אנו כולנו האנשים והבריאה כולה אל התכלית והשלימות של בריאת העולם ע״י נשיאנו גואל אחרון להביא לימות המשיח.

וככל שמתקרבים לגילוי המשיח, הבריאה והנבראים כולם מכירים שהגדולה והתפארת והנצח הם לה׳ ולמשה עבדו. והשלימות של כל זה בי״א ניסן השתא, יום ההולדת מאה ועשרים שנה, שמורה על תכלית השלימות של חיי האדם כמו שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומובן שביום ההולדת של מאה ועשרים שנה יורד ומתגלה בעולם אור נעלה שהוא לגמרי באין ערוך לאור חדש שהתגלה בי״א ניסן בכל השנים שלפני זה. 

ואמנם נמצאים עדיין בגלות ואין להשוות את ההרגש של חסיד כשהתקרב י״א ניסן בשנים שלפני ג׳ תמוז, להרגש היום. 

מי מדבר על ערב וליל י״א ניסן כשהרבי חוזר מהאוהל, יוצא מהרכב לכיוון 770, כשפניו הק׳ מאירים באור חדש שלא היה מעולם, ונכנס למנחה ומעריב בזאל הקטן.

מי מדבר על ההרגש בהתוועדות ערב י״א ניסן שחל בשבת הגדול. החביבות לשמוע מפה קדשו מתעכב ומבאר באריכות פסוק מסוים בקאפיטל החדש, שבאופן טבעי נתן את האות שהניגון עם פסוק זה הוא הראוי לעלות על שולחן המלך או שפסוק זה ימצא את דרכו לניגון החדש, משה תיקן להם לישראל.

מה יקר יותר בעולם מאותו רגע, אחרי תפילת מעריב של ליל י״א ניסן, לראות את זיו פני קודשו של הרבי והקהל רוגש בבית חיינו עם שירה אדירה וחזקה של הניגון החדש שהרעידה את אמות הסיפים, ונגעה בנימי נפשו של כל חסיד שנשאר חרוט בלבו לעולם ועד.

ודווקא בימים אלו שמעוררים בתוקף את הצמאון להתענג מזיו יקרו, וקוראים בתפילה ובקשה ״מאין יבוא עזרי״. צריך לזכור שהמענה לזה כפי שאמר הרב גרינגלאס לרבי ״מאי״ן יבוא עזרי - מי״א ניסן יבוא עזרי״! 

וביחד עם זה ששכינתא בגלותא ואין לך יום וכו׳ וראינו בשבועות האחרונים את קיום ״המה למלחמה״ של סוף קאפיטל ק״כ צריך לזכור את דברי קודשו של הרבי שנמצאים בדור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם, ובקרוב ממש נזכה לקיום התחלת קאפיטל קכ״א ״אשא עיני אל ההרים, זה משיח בן דוד״  ולחגוג י״א ניסן מאה ועשרים שנה ולראות את הרבי בעיני בשר, ״הוא בא דרך ההרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו', באותה שעה יהיו ישראל מסתכלין ואומרים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אמן כן יהי רצון.״ והוא יגאלנו