פרק שני

כך קמה קהילת חב"ד ביפו-תל אביב

לאחר מספר שנים של רוחות לוהטות, מחלוקות וסכסוכים שפילגו את הרחוב היהודי ביפו, הגיעה העדנה ליישוב המתחדש. היה זה בואו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לכהן ברבנות העיר שהשקיט במידה רבה את הרוחות, ומה שלא עשה הרב קוק עשו השנים שחלפו. מריבות הפרושים והחסידים, פינו את מקומם לצרות אחרות שפקדו את הארץ והשכיחו את הראשונות.

בינתיים התעצבה צורתה של קהילת חב"ד ביפו, וליתר דיוק, בתל-אביב הצמודה שקמה במהלך השנים החולפות. פוגרום שערכו הערבים ביהודי העיר בשנת תרפ"א, גרם לגל של עזיבה ולפריחת שכונות תל אביב, שהפכה לעיר הגדולה בארץ.

התקופה הראשונה

בית הכנסת החב"די "אוהל יצחק" שכן בשכונת נווה שלום הישנה, שבעבר הייתה מרכז היישוב היהודי באזור, ואט-אט הפכה לשכונה שכוחה. גם החסידים עברו להתגורר בעיקר בשכונות תל אביב המתחדשת. למרות זאת, המשיכה קהילת חב"ד בבית הכנסת "אוהל יצחק" להתקיים. יש לזכור, כי חסידי חב"ד שהתגוררו בארץ באותם שנים החשיבו עצמם בעיקר "מגזע חב"ד". רבים מהם לא למדו בעצמם בישיבת חב"ד או ביקרו אצל הרבי, והשתייכותם לחב"ד הייתה בזכות נוסח התפילה החב"די שהחזיקו, וכמובן, החינוך למסורת חב"ד שקיבלו, שבזכותו החזיקו נאמנה במנהגי חב"ד שונים. רבים מאותם חסידי חב"ד, השתייכו לענפים אחרים, שאינם חסידי ליובאוויטש - כמו קאפוסט או באברויסק. ולמרות זאת, בתקופה המדוברת (שנות הפ' והלאה) החזיקו כולם באותם בתי הכנסיות באהבה ובאחווה, כשהם מתלכדים סביב הדגל השווה לכולם – היותם חסידי חב"ד.

מי ששימש ברבנות קהילת חב"ד ביפו-תל אביב במשך כל אותה תקופה, היה הרב שניאור זלמן סלונים, כפי שהוזכר בפרק הקודם. הרב סלונים הזה, היה לדמות אהודה ומוכרת בעיר. הוא היה מפורסם לכל כרב עדת החסידים ביפו, חבר הרבנות בעיר ותלמיד חכם בעל שיעור קומה. מעניין לציין, כי במשך תקופה - בעת ששהה בצעירותו בצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב - שימש כ'מלמד' עבור אדמו"ר הריי"צ שמספר על כך.

התוועדות חב"דית בתל-אביב

רב חדש, תקופה חדשה 

עד פטירתו, בשנת תרצ"ו, שימש הרב סלונים בתפקידו והנהיג את עדתו ברמה. בשנותיו האחרונות, כאשר חש ברע, החל להפנות את השאלות שהובאו אליו לרב אלכסנדר סנדר יודסין, מחשובי רבני חב"ד שעלה לארץ בשנת תרצ"ד והתיישב בשכונת נווה שלום. לאחר פטירת הרב סלונים, היה הרב יודסין יורשו ברבנות – וכפי שהוא מספר על כך בהקדמה לספרו:

"לפני הסתלקותו (כשלשה חדשים) נסע לועד הקהלה ואמר אשר רצונו חזק שלאחר הסתלקותו אמלא את מקומו וכך אמר שאף שיש לו בן שהוא רב, רצונו דוקא שאני אמלא את מקומו. ובשנת תרצ"ו בחדש תמוז נסתלק ונתקבלתי כרב בנוה צדק ובנוה שלום למלא את מקומו.

ואחרי הסתלקותו קבלתי מכתב מבנו הרה"ח מהור"ר יעקב יוסף נ"ע אשר לפנים הי' רב בחברון שהנהו מסכים לצוואת אביו ומוותר על חזקתו לטובתי וברכני בהצלחה".

הרב יודסין היה רק אחד מרבני וחסידי חב"ד שהגיעו ליפו-תל אביב באותם שנים. שנות הצ' התאפיינו בעליה גדולה של רבנים וחסידים שנמלטו מאימת המציק ברוסיה, ועלו לארץ הקודש. באמצע שנות הצ' הגיעו חסידים יחידים רבים, בזה אחר זה, ושינו את פניה של קהילת חב"ד בתל אביב. עד אז הייתה היא מורכבת בעיקר מחסידים 'מגזע חב"ד', ועתה הפכה היא מלאה בחסידים מפורסמים, בוגרי תומכי תמימים ומקושרים ידועים.

בניין בית הכנסת ברחוב מונטיפיורי כיום

הקהילה מתרחבת

ריכוז כה גדול של אנ"ש, כאשר רבים מהם מתגוררים בשכונות החדשות של תל-אביב, עורר את הצורך להקים בית כנסת חב"די נוסף. בית הכנסת החדש נוסד ברחוב מונטיפיורי 6, ולאחר מכן עבר לרחוב נחלת בנימין, שם הוא שוכן עד היום.

בשנים הבאות הפכה תל-אביב לריכוז החב"די שממנו התנהלו כל ענייני חב"ד בארץ הקודש. משפיעים, רבנים ועסקנים חב"דיים עלו לארץ וקבעו בה את מושבם, ומכאן החלה תקופה חדשה וידועה יחסית בתולדות חב"ד בעיר זו, שלא נדרש לה במסגרת זו.

משפחת דון-יחיא

נציין בשולי הדברים את סיפורם של אישים אחדים שהתגוררו בעיר עוד בטרם התקבצו אליה החסידים הרבים באמצע שנות הצ'; רבים הם אמנם, אך נעסוק בשניים מהם.

שניים מהם, היו בני אותה המשפחה, שהייתה מפורסמת בקרב חסידי חב"ד בדורות קודמים. שניהם בנים למשפחת דון-יחיא המעטירה. אלא שהאחד, שינה מעט את שם משפחתו, והמירו ב'דונחין'. משפחת חסידים זו, הגיעה במקורה מספרד, וקראה עצמה בשם 'שפירא', עד שלפני דורות מספר החליט אחד מאבותיה לשוב לשמה המקורי שבה נקראה המשפחה בספרד, ומאז שבו ונקראו בניה בשם 'דון יחיא'.

האחד מהם, היה הרב יהודה ליב דון-יחיא מרבני 'המזרחי' המובהקים, שעלה בערוב ימיו לארץ הקודש, לאחר ששימש ברבנות בכמה ערים ובהם העיר שקלוב המפורסמת. הרב דון-יחיא אמנם נטה לציונות יותר משנטה לליובאוויטש.. אלא שבביתו הוקם בית כנסת 'חב"די'. לאחר פטירתו בשנת תש"ב, המשיך בית הכנסת להתקיים, על פי צואתו, עד שנסגר לאחר תקופה.

האישיות השניה, ממשפחתו של הרב, היא העסקן ר' אליהו צבי דונחין. הוא היה עסקן פעיל שהתגורר במשך תקופה בורשה, שם גם היה ממייסדי בית הכנסת החב"די בעיר. בשנת תרצ"א עלה ארצה, וגם בתל אביב עשה רבות בעסקנות ציבורית בכלל, ועבור חסידי חב"ד בפרט. הוא היה שותף להקמת בית הכנסת החב"די ברחוב מונטיפיורי, ובעוד פעולות רבות וחשובות עבור חסידי חב"ד. במשך מספר שנים ניסה לעורר את החסידים להקמת יישוב מיוחד עבור חסידי חב"ד; יוזמה שיצאה לפועל מספר שנים לאחר מכן, עם הקמת כפר חב"ד. על פעולותיו במישור זה, תוכלו לקרוא כאן.