מכירים מושגים

רובנו לא שם לב בכלל. ככה הורגלנו מילדות עד שזה הפך לחלק מאיתנו. אבל לאנשים מבחוץ, זה נראה מאוד מוזר כשהם נתקלים בנו לראשונה.

כן, אנחנו מדברים על הנענועים בתפילה. מי מאיתנו לא מתנועע? זה ממש חלק מהתפילה, ולא רק מהתפילה – זה גם חלק מהלימוד. תיכנסו לזאל של ישיבה ותיראו, כולם זזים, מתנדנדים ומניפים אגודלים.

מסופר על רבי יהונתן אייבשיץ, שפעם החליטו לנסותו והכניסו לשיעור שמסר גוי מחופש ליהודי. בסוף השיעור שאל רבי יהונתן, מיהו אותו אדם? הוא איננו יהודי! התפלאו כולם – כיצד גילית זאת? ורבי יהונתן השיב – הבטתי על התלמידים, וראיתי שהוא היחיד שאינו מתנועע בשעת הלימוד...

הנענועים אכן הפכו במשך הדורות לחלק בלתי נפרד מהתפילה והלימוד. אך מדוע באמת זה כך?

כל עצמותי

בתפילת "נשמת כל חי" אנו מצטטים את הפסוק שאומר "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". איך ניתן לקיים זאת גם בפועל, להתפלל לה' עם כל האברים? נענוע בתפילה, הוא ביטוי כזה של שימוש בכל הגוף כולו כדי לבטא את עוצמת התפילה.

היו מי שהמשילו את היהודי המתפלל לנר, כמו שנאמר "נר ה' נשמת אדם"; כשם שהלהבה מתלהטת ומתנועעת, כך היהודי בשעת התפילה, מתלהב ומתלהט לפני קונו.

מעניין גם לציין את ההסבר המופיע בספר "הכוזרי" המפורסם, הטוען כי מנהג זה בבעיה טכנית יסודו, אך השתרש והפך למנהג מסודר במשך השנים. הוא מסביר כי בעבר, כאשר למדו כולם יחד מתוך ספר אחד והכירו את רוב לימודם בעל-פה, נאלצו להתכופף מידי פעם אל הספר כדי להיזכר, וכך הפכה ההתכופפות התכופה למעין נענוע שהתקבע למנהג במשך הדורות.

כבר בפעם הראשונה

ראוי לציין כי כבר בפעם הראשונה, כאשר קיבלנו את התורה, מספרת הגמרא כי עם ישראל עמד "באימה וביראה, ברתת ובזיע". כלומר, כבר אז לווה לימוד התורה בתנועות שהורגשו בכל הגוף "כל עצמותי תאמרנה".

על ההתנדנדות בשעת תפילת שמונה עשרה, מצאנו מחלוקת בין פוסקי הלכה שונים. יש שראו בכך דבר שאינו מתאים, משום שבשעת תפילת שמונה עשרה יש לעמוד "כעומד לפני המלך". ובכל זאת, פוסקים אחרים סוברים שגם בתפילה זו יש להתנועע משום "כל עצמותי תאמרנה".