50 חכמי ישראל
ושאלת "מיהו יהודי?"

אחת המערכות הכואבות והמפורסמות שניהל הרבי, הייתה המלחמה על תיקון חוק 'מיהו יהודי', שאיפשר לגויים להירשם כיהודים.

המערכה על החוק פרצה במלוא עוזה ברק בראשית שנות הלמ"ד, אבל ניצני המאבק למען שלימות העם, החלו עוד שנים מספר קודם לכן יחד עם הסדקים הקטנים שנפערו בחומת הדת בניסיונות לשינוי החוק - אלא שאז הייתה הפעילות בעיקר מאחורי הקלעים. עדות לכך ניתן למצוא בהגהת הרבי על 'שלשלת-היחס', המתארת את פעילות רבותינו נשיאנו במשך השנים. היה זה כאשר העורכים ציינו כי בשנת תש"ל החל המאבק לתיקון חוק מיהו יהודי, והרבי תיקן והוסיף את המילים "גם בגלוי". כלומר, עוד קודם לכן, פעל הרבי בעניין אך בצורה חשאית יותר.

הגהת הרבי ב'שלשלת היחס'

פירצה ראשונה

אחת מנקודות הציון ההיסטוריות בסיפור המאבק סביב שאלת "מיהו יהודי", הייתה ללא ספק הסערה הקטנה שפרצה בשנת תשי"ח.

באותה השנה, העביר שר הפנים דאז ישראל בר-יהודה הנחייה לאנשי משרד האוכלוסין, כי "אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי - יש לרשום אותו כיהודי ואין לדרוש ממנו כל הוכחות אחרות". המשמעות הנוראה הייתה ברורה – גם גוי, אילו יצהיר על-עצמו כיהודי בפני פקידי משרד האוכלוסין, יקבל אישור חוקי מטעם המדינה על יהדותו. ההשלכות ההרסניות של חוק שכזה עלולים היו להביא להתבוללות ולחורבן נורא.

הרקע להחלטתו של בר-יהודה, היה בקשתם של הורים שביקשו לרשום את בנם כיהודי, על אף שאימו הייתה גויה ר"ל. בר-יהודה שהיה איש מפלגת השמאל "אחדות-העבודה", נענה לבקשה והחליט לאשר את השינוי בחוק.

50 חכמי ישראל

החוק החדש יצר מהומה, ולאחר שקיבל את אישור הממשלה פרשה מפלגת המפד"ל מבין שורותיה. הייתה זו הפעם הראשונה בה שאלת "מיהו יהודי", עלתה על השולחן באופן גלוי ודרשה תשובה.

ראש הממשלה דאז, מר דוד בן-גוריון, ביקש לעשות סדר. ועדה ממשלתית הוקמה כדי להחליט בעניין, והוא הועמד בראשה. בן-גוריון החליט לגשת אל הסוגייה ולהעמיק בה, על מנת לבחון כיצד ראוי לנהוג עם גויים המבקשים להירשם כיהודים במדינה.

לשם כך, הוא יצר רשימה של כ-50 אישי ציבור, אותם הוא כינה "חכמי ישראל", ושיגר לכולם מכתב בעל תוכן אחיד. במכתב הוא מפרט את המאורעות האחרונים במדינה, את צדדי מה שנראה בעיניו כספק, ולבסוף הוא מבקש את חוות דעתם בעניין.

מכתב הפניה של בן גוריון

תשובה ברורה

ברשימת חמישים "חכמי ישראל" נכללו רבנים, וכן סופרים, פילוסופים מפורסמים, ואישי ציבור שונים. רבים מהם יהודים שומרי תורה ומצוות, אך גם כאלו שאינם. בין הנמענים היה גם הרבי נשיא-דורנו.

במכתב תשובה מרתק הבהיר הרבי בצורה ברורה:

"דעתי ברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בענינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות.

"על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחי' עד היום הזה - יהודי, או - בסגנון שונה אבל בתוכן שווה - שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודי' או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך.

"האמור במלוא תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מי שהוא אחר מצהיר על רצונו לרשום אותם בתור יהודי, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך..".

מכתבו של הרבי לבן-גוריון

המכתב ברור ותמציתי, ובמספר שורות לא-ארוכות מבהיר הרבי היטב את עמדתו. בשולי המכתב, הוסיף הרבי הערה הארוכה יותר מהמכתב עצמו וכוללת בעלת מספר סעיפים. בסעיפים אלו מסביר הרבי את הסכנה ברישום גויים כיהודים, ממספר היבטים – לא רק הלכתיים. המכתב המרתק מצורף לכתבה.

למחרת שיגר הרבי לבן-גוריון מכתב נוסף, אישי יותר. במכתב מרתק זה מתייחס הרבי לאחריות שנושא בן-גוריון ולהכרח שיש בכך שישפיע על הרבים שמכבדים את דעתו כדי שיתקרבו יותר ליהדות. במכתבו מבהיר הרבי כי אמנם ברור שמכתבו זה לא אמור לכאורה לשנות את השקפת עולמו של בן-גוריון מזה עשרות שנים, אבל קולם של המוני היהודים שבן-גוריון יכול להועיל להם בעניין זה מחייבת את כתיבתו. גם מכתב מרתק זה מצורף לכתבה.

בית הדין של לונדון מתייעץ

לא רק באמצעות מכתבו האישי ביקש הרבי להשפיע על בן-גוריון להחליט בעניין "מיהו יהודי". בין האישים אליהם פנה בן גוריון היה גם רבה הראשי של לונדון, הרב ברודי ע"ה. הרב ברודי לא שהה בלונדון באותם ימים בהם הגיע מכתבו של בן-גוריון, ובמקום הרב הראשי נדרשו דייני בית הדין לענות על המכתב. אלו שיגרו לרבי שאלה דחופה, האם וכיצד לענות לשאלתו של ראש ממשלת ישראל.

הרבי ענה להם כך:

"..והנה מובן וגם פשוט שצדקו דבריהם שהי' רצוי מאד מאד אשר עמדת הרבנים הנשאלים תהי' אחידה וחד-גונית ביסודה וכו', אבל בודאי לכת"ר נודעו הקשויים שבדבר כזה בכלל.

"ובהנוגע לענין האמור, הנה כנראה שכמה מהנשאלים כבר ענו ושלחו תשובותיהם לשם, ואם כן אין מקום להסברה שמזכירים במכתבם אולי כדאי להמנע מתשובה בכלל".

העתק ממכתב חברי בית הדין בלונדון לבן-גוריון

באשר לשאלתם האם לענות ומה לענות, ענה הרבי:

"אבל עלי להוסיף שאפילו אם הי' הענין במצב דלכתחילה, דעתי ברורה שצריכים לענות על השאלה. ומלבד הגישה הכללית שלי כי שב ואל תעשה בענינים כאלה - יש אפשריות לתוצאות בלתי רצויות לגמרי, והלואי שהיו היראים לדבר ה' לוקחים עמדה גלוי' לכל תופעה בחיים הדתיים של עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, שאז היו נמנעים כמה ענינים בלתי רצויים בהחלט - הנה נוסף על זה עוד נקודה עקרית בקשר עם הענין הנ"ל, אשר עצם הפני' להיהודים בחו"ל שוללת מכאן ולהבא הטענה שנשמעה בכמה וכמה חוגים שאין ליהודי חו"ל לחוות דיעה בעניני ארצנו הק' ת"ו".

אכן, מיד לאחר קבלת מכתבו של הרבי פנו חברי בית הדין לשלוח תשובה נחרצת לראש הממשלה בן-גוריון. "ההלכה עצמה לא נסתפק בה אדם מעולם. כל מי שנולד מאם נכריה, מבוגר או ילד, הוא נכרי ואי אפשר לו להחשב ולהרשם כיהודי בדת ולאום מבלי שהתגייר כדין התורה..", הם כותבים בין השאר.

סוף הסיפור?

בסופו של דבר, כ-37 מתוך האישים אליהם הפנה בן גוריון את השאלה, ענו כי יהודי הוא רק כזה שההלכה מכירה בו כיהודי. בהתאם לכך, תוקן החוק ובשנת תש"כ, פירסם שר הפנים דאז משה חיים שפירא את לשון החוק החדש הקובע כי יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, או מי שנתגייר כהלכה". בינתיים שקטה הארץ, עד למערכה הגלויה, שפרצה כעשור לאחר-מכן.