השד"ר החב"די
שהקים את ביהכ"נ "צמח צדק"

לא קלה הייתה הנסיעה ממקום למקום בימים עברו. המעבר מעיר לעיר נעשה רק באמצעות מרכבות או רכיבה על בהמות, ובנוסף על כך היו דרכים רבות בחזקת סכנה. מסיבות אלו השתדלו האנשים להמעיט בנסיעות מיותרות שאינם מוכרחות.

ואם כך הדברים אמורים בסתם נסיעה – קל וחומר שהנסיעה ממדינה למדינה, ובוודאי למרחקים גדולים הייתה רעיון שמעטים הסכימו לשמוע עליו. מלחמות פרצו כל העת, שודדים ארבו בצידי דרכים, ומי שביקש לנסוע בספינה נאלץ להתמודד גם עם סכנותיו של הים הגדול.

נקל אם כן לשער כמה אומץ היה נדרש מאותם שד"רים [שד"ר הוא "שלוחא דרבנן", כינויו של מי שיצא לאסוף כספים לצדקה], שיצאו מארץ הקודש כדי להתדפק על דלתי נדיבים בקצוי ארץ. נסיעותיהם ארכו זמן רב, היות והתחבורה הייתה איטית ומסובכת מאוד, ולעיתים רבות נקלעו למלחמות ולסכנות אחרות. מסיבות אלו ואחרות, בודדים הסכימו לקחת על עצמם מלאכה שכזו.

תרם חלק גדול מבניית בית הכנסת "צמח צדק". העשיר דוד ששון מהודו

השד"ר הנודד

בין אותם בודדים היה ר' שניאור זלמן מנדלוביץ', חסיד חב"ד שעלה לארץ הקודש, ושימש כשד"ר מטעם "כולל חב"ד". במסגרת שליחותו, סבב ר' זלמן על-פני מדינות וערים רבים, ובכל מקום תהה על קנקנם של היהודים המקומיים ולמד על תרבותם.

כששב ממסעותיו, כתב ר' זלמן ספר, לו נתן את השם "זכרון ירושלים" ובו הוא מתאר את הקורות עמו במהלך טלטוליו הרבים בדרכו להשגת הכסף הדרוש למילוי שליחותו. סיפורו של ר' זלמן מפעים ומרתק, עד כי קשה להאמין שישנם עוד רבים כר' זלמן שביקרו במספר רב שכזה של מקומות, ופגשו בכמות כה גדולה של אישים מפורסמים, באותם שנים.

עשירי דמשק

את מסעו של ר' זלמן הוא פותח בדמשק, עליה הוא מספר גדולות ונצורות. על העושר שבו נוהגים עשיריה הוא מצהיר כי אפילו באנגליה לא ראה כמותו. בחצרות העשירים "בריכות מים ואילנות, ויש להגבירים ישיבות הרבה ויושבים בתוכם תלמידי חכמים כל היום .. ומספקים להם צרכיהם לכל אחד-ואחד לפי צרכו".

מדמשק שבסוריה, הוא ממשיך הלאה לאזור טורקיה. בדרכו הוא עובד בערים השונות ומבקר את הקהילות היהודיות. באחד מהם, שבעיר אורפה (באיזור דרום-מזרח טורקיה, לשעבר עיר כורדית) מראים לו את המקום שעל פי המסורת הושלך בו אברהם לכבשן האש. משם הוא ממשיך בדרכו עד שמגיע לעיר בגדד שבעיראק.

בכל מקום אליו מגיע השד"ר הוא מוצא את עשירי המקום, והם מעניקים לו את השתתפותם בהחזקת "כולל חב"ד". אחד המקומות בהם מצא תומכים שפתחו את ליבם וכיסם והעניקו לו כספים ביד רחבה, הייתה הודו הרחוקה.

ציור המתאר את המורדים בהודו

השד"ר נקלע למלחמה

בהודו פוגש ר' זלמן מנדלוביץ במשפחת ששון המפורסמת, ועד מהרה מתחבב עליהם והם נוטים לו חסד ומעניקים לו צדקה ביד רחבה. לא שפר עליו מזלו של השד"ר ובדיוק כששהה בבומביי שבהודו, התרחש מרד אזרחי מקומי במלכת אנגליה – ויקטוריה, ששלטה על הודו באותם שנים. צרה זו, הפכה לו לר' זלמן מנדלוביץ לישועה גדולה לאחר מכן. היה זה כאשר אחד מבני משפחת ששון "צוה אותי לעשות תפילה עבור אדוניתנו המלכה ירום־הודה .. וגברה יד המלכה .. והייתה ליהודים אורה ושמחה". ממשיך השד"ר ומספר את סיפורו המופלא: "ואחר זמן רב מאת ה' באתי ללונדון ומצאתי את שאהבה נפשי הגביר מרומם סייר ששון ע"ה וקיבל אותי בספר פנים יפות.. ושאל ממני איה התפילה של המלכה ומאת ה' היה כמוס באוצרותיי".

בשלב זה הוא מתאר כיצד תרגם הגביר את התפילה שכתב, ולאחר מכן "שלח אותי אצל המלכה ירום־הודה", השד"ר מעיד התפילה שכתב עבורה מצאה חן בעיני המלכה ויקטוריה, ובתמורה דאגה כי יקבל סיור של כבוד בארמונה המפואר. במילים מלאי התרגשות הוא מסכם כי "דברים נפלאים ראיתי אשר אין להעלות על הכתב".

בית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה בירושלים

"ספינות של אש"

בימים הבאים הוא מתכתב עם המלכה שמודה לו על התפילה שכתב, וזוכה לכבוד רב מטעם השלטונות. "נתנו לי ספינות של אש בחינם" לנסיעה, הוא מספר, ומתכוון לספינות של קיטור שהיו חידוש באותם ימים.

בהמשך הוא מספר כיצד ראה בעיניו את מונטיפיורי כיצד הוא חוזר מנסיעתו למרוקו אליה נסע כדי להציל את יהודי המדינה מצרה שהתרגשה אליהם. הוא מתאר את השמחה הרבה ששררה בחזרתו, כשבין כל היהודים נכח גם "כל בית רוטשילד [ראהטשילד] .. ושמחו בביאתו".

כך נבנה בית כנסת "צמח צדק"

נשוב מעט לתחילת מסעו, כאשר שהה בהודו. הגבירים הנכבדים שפגש במדינה שמעו למצבם של חסידי חב"ד בחברון ובירושלים, ושלחו עמו סכום כסף גדול על מנת שיבנה באמצעותו בית כנסת לחסידי חב"ד בחברון ובירושלים. בית הכנסת הירושלמי שנבנה בכסף זה הוא בית הכנסת המפורסם בשם "צמח צדק" שבעיר העתיקה, שם מתנוסס עד היום שלט תודה לתורמים הנכבדים וכן שמו של השד"ר המסור.

לאחר שנסע מהודו, היה השדר במצרים ובטורקיה, ולאחר מכן פנה למדינת רוסיה. ברוסיה הוא נכנס לאדמו"ר הצמח צדק, שהורה לו שאת דרכו לביתו יעשה דרך מדינת פרוסיה.

•

עוד דרך ארוכה עבר ר' זלמן מנדלוביץ עד ששב לביתו, ואנחנו רק בקושי הזכרנו על קצה המזלג מעט מהחוויות המסעירות שעבר. שלוחי מצוה אינם ניזוקים, ור' זלמן אכן שב לביתו כשבאמתחתו סכום כסף רב עבור ה"כולל". את זכרונותיו מהמסע העלה לאחר מכן עלי ספר, והם מודפסים בספר מסעותיו "זכרון ירושלים".