מענדי קורטס, שבועון 'כפר חב"ד'

רוחות סוערות מנשבות. רוחות מלחמה. האם רוסיה אכן תפלוש למדינת הענק השכנה, או שהנוכחות הצבאית המוגברת באזורי הגבול בימים ובשבועות האחרונים אינה אלא מופע איומים מרהיב, ומנוף לחץ ללכידת תשומת לב מצד ארצות הברית ובעלות בריתה בברית נאט"ו, במטרה לכינון משא ומתן נרחב יותר על פריסת הכוחות הצבאיים ברחבי היבשת?

זו השאלה המרחפת בשעת בוקר מוקדמת של יום שלישי השבוע. השאלה הזו לא השתנתה בסוף השבוע וסביר להניח שגם לא תשתנה ביממות הקרובות. גם הרב בערל לאזאר, שליח הרבי ורבה הראשי של רוסיה, וגם הרב שמואל קמינצקי, שליח הרבי ורבה של דנייפרו שבאוקראינה, סבורים כך. שניהם מקורבים לאישי הממשל במדינתם ושניהם משוכנעים שהגל הנוכחי יעבור בלא כלום.

המסרים היוצאים מפי גורמי המודיעין האמריקנים, ומצוטטים בהרחבה בכלי התקשורת העולמיים, שונים. אלו טוענים כי פריצת מלחמה היא עניין של זמן, מעבר לפינה. "הוא (פוטין. מ"ק) יהיה חייב לעשות משהו", הצהיר נשיא ארצות הברית בשבוע שעבר, הנמצא בחזית המאבק, כשהתייחס לריכוז הכוחות הרוסי הממושך כל כך בגבולות אוקראינה.

קשה לנתק את ההתרחשויות הצבאיות והביטחוניות בימים האחרונים, רוסיה מול ארצות הברית, למאורעות שבט תשנ"ב, שלושים שנה לאחור, אז נחתם ההסכם ההיסטורי בין ברית המועצות המפורקת לארצות הברית על צמצום ההוצאות לייצור נשק. הרבי הקדיש לכך אז שיחה מיוחדת ותלה את הדבר כטעימה מהייעוד הגאולתי בספר ישעיהו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים", לפיו כלי מלחמה בביאת משיח יהפכו לכלי עבודת אדמה. חתימת החוזים בין המעצמות הייתה למסמר נוסף בארון הקבורה של ברית המועצות ושלטון הקומוניזם.

היחסים בין המעצמות השתפרו מאז. עד פרוץ מלחמת האזרחים במדינה, נותרו גם רוסיה ואוקראינה קשורות באופן הדוק. השפה המדוברת כמעט משותפת. גם התרבות, המנטליות וההיסטוריה אחת היא לשתי המדינות. החודש לפני שמונה שנים, באדר ראשון תשע"ד, הכל השתנה. הנשיא האוקראיני דאז, הפרו רוסי, סירב לחתום על הסכם שיתוף פעולה של מדינתו עם האיחוד האירופי, חרף ניסיונות של  מדינאים ופוליטיקאים, וגם רבים מאזרחי המדינה, לקדם את חבירתה של אוקראינה לברית נאט"ו המערבית. באוקראינה פרצה מלחמת אזרחים ומחאה עממית שהסתיימה בהפיכה שלטונית שהובילה לעליית ממשלה פרו מערבית באוקראינה. רוסיה שהתנגדה לצירוף אוקראינה לברית נאט"ו המערבית, זכר לרגשות האנטי מערביים ולעוינות מימי ברית המועצות, בחשה בחזקה בפוליטיקה הפנימית והתגייסה לסייע למורדים פרו רוסיים במזרח אוקראינה. מלחמה עקובה מדם, שגרמה בין היתר להתפרקות קהילות יהודיות משגשגות באזורי לוגנסק ודונייצק, פרצה באזור. יותר מ-14 אלף איש נהרגו במהלכה לפי ההערכות. במקביל כבשה רוסיה את חצי האי קרים מידי אוקראינה וסיפחה אותו לעצמה. בשנים הבאות הפכו אוקראינה ורוסיה לאויבות מרות.

•

השבוע הגיעה המתיחות לשיא. "מה שקורה לאחרונה", אומר הרב שמואל קמינצקי, שליח הרבי בעיר דנייפרו הגדולה, הניצבת לפי חלק מהערכות תחת איום כיבוש רוסי, "מזכיר קצת את השנים הראשונות שלנו בשליחות". אלו היו שנות נפילת מסך הברזל וההפיכה שהורידה את הקומוניזם מהשלטון. "אז לא היה אינטרנט, וכותרות מרעישות בכלי התקשורת, אלא שמועות על סכנה. טענו שצריך לנסוע ולעזוב את מקום השליחות. כתבו אז לרבי, באמצעות 'עזרת אחים' לזיכרוני, כלל השלוחים במדינות חבר העמים, ושאלו איך לנהוג. הרבי ענה להישאר בשליחות ולהמשיך בשליחות, ובאמת לא קרה אז כלום".

• ובימים אלה מה השיח בקהילה?

"הכל רגוע, אף יהודי לא עזב את העיר. יש אנשים שבטבע שלהם הם פחדנים, כאלו הסובלים מחרדות. יש דרכים לטפל בזה כמובן. אין סיבה אמיתית לדאוג. הלחץ שיש לחלק מהאנשים כאן הוא בעיקר פסיכולוגי, בגלל התקשורת. ואנחנו דואגים להרגיע אותם. אם הרבי היה מדבר איתנו היום, דבריו הקדושים בוודאי היו עוסקים בכך שיש להישאר ולפעול במקום השליחות, לקרב יהודים לשמירת תורה ומצוות, לשדר שמחה ורוגע לכל התושבים. אלו היו ההוראות של הרבי בהזדמנויות בעבר, ואלו בוודאי המסרים שהיינו שומעים גם היום".

הרב בערל לאזאר מצטרף לשיחה עם 'כפר חב"ד'. "אני זוכר את ימי המהפיכה לפני שלושים שנה, שהרב קמינצקי מזכיר, היטב", פותח הרב לאזאר. בעת המהפיכה הראשונה כל העולם רעד. היה נדמה שסכנת נפשות חמורה מרחפת. התחילו לירות ברחובות וטנקים הסתובבו ברחובות מוסקבה. את השאלה לרבי בשם כל השלוחים והפועלים במחנות הקיץ אם לעזוב אני כתבתי. התשובה של הרבי, שכפי שהוזכר הייתה ברורה והדגישה את החשיבות בהישארות שלנו במקום השליחות, נפתחה בכך שעצם השאלה שלנו התקבלה 'תימהון הכי גדול'.

"מה התכוון הרבי בכך שהשאלה תמוהה? לכאורה היה לחשש על מה להסתמך. הרי בכל העולם דיברו שישנה סכנת נפשות בפשטות. לדעתי ההסבר לכך פשוט, והוא מעשי ביתר שאת ותוקף ככל שנוקפות השנים, ובוודאי נכון גם למצב המתחולל כעת: הרבי התכוון לומר לנו, 'איך אחרי כל השיחות שדיברתי על 'אראנו נפלאות', ועל תהליכי הגאולה המתבטאים בנעשה בעולם, עדיין שואלים שאלה כזו שמנציחה גלות? הרבי מדבר איתנו על גאולה!

"אגיד לכם כמה דברים שהם אורים ותומים מבחינתי בכל הנושא הזה. הרבי דיבר בשנות ההפיכה, בעיקר בתנש"א ותשנ"ב אבל גם קצת בתש"נ, על כך שכל מה שקורה בברית המועצות אינו אלא - וכאלו היו מילותיו - 'אתחלתא דגאולה'. הרבי התמקד בין היתר בכך שתהליכי ההפיכה נעשים ללא שפיכות דמים וכדומה. אצלנו ברור דבר אחד: אם היה אתחלתא דגאולה אז, ואם אנחנו מצפים שבכל רגע תגיע הגאולה, ברור שהתהליך הזה לא נסוג לאחור או יתהפך. התהליך עודנו נמשך, ואדרבה הולך ומתחזק בנקוף השנים".

שנות המהפכה בברית המועצות הסתיימו במאה ושמונים מעלות הפוך מהתחזיות. "הכל היה ניסי באמת, ובאופן פלאי שלמעלה מדרך הטבע", נזכר הרב לאזאר השבוע. "ראו אז 'אראנו נפלאות' במוחש. עד היום אנשים לא מבינים איך ברגע הכל השתנה לטובה.

"בראשי מהדהדת בימים אלו תשובת הרבי בשנת תשנ"ג. זה היה בתקופת המהפיכה השנייה, בסביבות חג הסוכות, כאשר היו שניסו להחזיר את הקומוניסטים. שאלנו את הרבי מה לעשות. המזכיר הרב גרונר ע"ה נכנס לחדר והציג את השאלה. הרב גרונר סיפר לי שמכ"ז אדר ועד ג' תמוז הוא לא ראה אף פעם תשובה כה נחרצת וברורה של הרבי. על השאלה אם להישאר, הנהן הרבי בחזקה שכן. כששאל אם צריכים לעזוב, ענה הרבי 'ניין'. הרב גרונר שאל הלוך ושוב עוד פעם ועוד פעם והתשובה הייתה חד משמעית. אחת השאלות שביקשנו לשאול אז הייתה, אם בעתיד נוכל להרגיש בטוחים פה ברוסיה. התשובה הקדושה של הבי הייתה שכן. ממילא אצלנו לא היה שום ספק גם אז שהמקום השליחות שלנו בטוח".

הרב קמינצקי: "בשונה מאותם ימים, היום אני אפילו יותר רגוע. אני מכיר את השטח יותר עמוק וגם הגיל עושה את שלו. אני מדבר עם הרב לאזאר, וכפי ששמעת הוא מתנגד לפאניקה ולדיבורים על כך שצריך להתחיל להכין 'שקי שינה ותפוחי אדמה'. הרב לאזאר דווקא ביקר כמה שלוחים שנכנסו לפאניקה מסוימת וחשבו אולי לעזוב, ואני מסכים עם זה מאוד".

הרב לאזאר: "אכן, היו כמה ששאלו בכללות לגבי המצב, אבל התקבלה החלטה בקרב כל השלוחים שלא עוזבים. לא מדובר במצב שיש מה לדאוג. ואדרבה, אם שלוחים יעזבו זה רק יגביר את הפאניקה בקרב התושבים, המביטים על רב הקהילה שלהם כיצד הוא נוהג".

• אין כאן שאלה של סכנת חיים?

"אני לא חושב שיש ממה לחשוש".

הרב קמינצקי: "אין סכנת חיים כי לא תהיה פלישה. החששות לא נכונות. אלו המסרים שאני שומע ויודע. אוקראינה נמצאת במצב מלחמה עם רוסיה מתשע"ד, כבר שמונה שנים באזורי דונייצק ולוגנסק. זו מלחמה לא גדולה, אבל זה מאבק צבאי. יש יריות בכל יום ויש הרוגים. כעת המצב מחריף יותר. חיילי צבא רוסיה נמצאים בגבול באופן נרחב. מבחינה צבאית יש לרוסיה עליונות גדולה על אוקראינה. כמה שאוקראינה תקבל נשק זה לא ישנה את התמונה הכללית של מאזו הכוחות. מה גם שלרוסיה אין אינטרס בפלישה עצמה.

"כך או כך, אנחנו צריכים להתבונן רק בדבר אחד: ברצון של הרבי מאיתנו השלוחים והחסידים בתקופה הזו. הרבי אומר לנו למעשה: 'תישארו, עצם זה שאתם שם - זה מגן על המקום, תשמחו יהודים'. אנחנו נמצאים בפרשת כי תשא. וישנה שיחה של הרבי על כך העוסקת בגאווה יהודית. כי תשא הכוונה שראש של ישראל צריך להיות מורם. כאשר אדם מפחד העיניים שלו מביטות למטה, ואילו כאשר אדם מאמין - הראש שלו מורם. זו בהשגחה פרטית פרשת השבוע וזה  המסר שלנו. אנחנו פה ומשדרים ביטחון ורוגע. הגויים בעיר כל הזמן מסתכלים עלינו, רוצים לראות מה אנחנו עושים. וכאשר הם רואים שאנחנו נשארים כאן בראש מורם ולא יוצרים לשום מקום - זה מעודד גם אותם, מחדיר בכולם תקווה".

• הכתבה המלאה מתפרסמת השבוע במגזין 'כפר חב"ד'