א. מאורעות מיוחדים בשנות היובל אצל רבותינו נשיאינו

 ידוע שחגיגת יובלות ותקופות מיוחדות תפסו מקום חשוב ביותר אצל רבותינו נשיאנו בכלל ואצל הרבי נשיא דורנו במיוחד.

בהתוועדות ח״י אלול תש״א סיפר כ״ק אדמו״ר מהוריי״ץ נ״ע אשר בח״י אלול תק״ח, בשנת החמישים להולדת הבעש״ט, הכריז הבעש״ט אשר בעל הנשמה בפולין, הכוונה לאדה״ז שיום הולדתו הוא גם בח״י אלול, נהיה היום בן שלש, וכמו אברהם אבינו שבן שלש שנים הכיר את בוראו, והיתה לו מסירות נפש לפרסם את אחדות השם בעולם, כך גם אדה״ז יצטרך ללכת בדרך המסירות נפש של אברהם אבינו כדי לגלות את דרך העבודה של אחדות השם והשגחה פרטית.

חמישים שנה לאחר מיכן - סיפר הרבי ריי״ץ - בשנת המאה להולדת הבעש״ט, באלול תקנ״ח היתה המסירה של המוסר הנבזה אביגדור, נגד אדה״ז שתבע שיטילו עליו את העונש הכי חמור של מורד במלכות, ולקחו אותו למאסר בבית הסוהר הכי מפחיד בפעטערבורג והיה שם בסכנת נפשות ממש, ובי״ט כסלו בשנת המאה להולדת הבעש״ט היה הנצחון ויצא לחירות, ולתורת החסידות הכללית ותורת חב״ד היה הנצחון של האמת נגד השקר.

חמישים שנה לאחר מכן - סיפר הרבי ריי״ץ - בשנת המאה וחמישים להולדת הבעש״ט, בשנת תר״ח, בוטלה הגזירה שהיתה ברוסיה שאסור להדפיס ספרי קבלה וספרי חסידות כתוצאה מהמסירות והעלילות של המשכילים נגד החסידים, ואז הדפיס כ״ק אדמו״ר הצמח צדק את ספר הספרים של חסידות חב״ד הספר לקוטי תורה שבו מוסבר בהבנה והשגה את מהותה האמיתית של שיטת הבעל שם טוב ביסודות של ידיעת הבורא ואהבת ישראל. ובשיחה אחרת הוסיף אשר הצ״צ אמר שהרמזים שהיו על ביאת המשיח בשנת תר״ח נתקיימו בהדפסת הלקו״ת שגילה את עומק פנימיות התורה בעולם.

בהתוועדות י״ג תשרי תש״ה סיפר הרבי ריי״ץ אשר חסידים אמרו שהרבי מהר״ש נולד בשנת תקצ״ד, שזה היה במלאת מאה שנה להתגלות כ״ק מורנו הבעש״ט בשנת תצ״ד.

ונמצאנו למדים אשר ביובלים של תקופות מיוחדות מתגלה גילוי אור חדש ומיוחד בעולם שפועל וממשיך בעולם אירועים מיוחדים כמו הנצחון והגאולה של י״ט כסלו, ביטול הגזירה והדפסת הלקו״ת, הולדת הרבי מהר״ש וכו׳, והיינו שענינים נפלאים אלו נפעלו בעולם כתוצאה מהגילוי אור חדש שהתגלה בעולם ביובלים של תקופות מיוחדות אלו.

בשנת תרצ״ז, בחודש אדר כותב הרבי לחותנו הרבי ריי״ץ ומציע אשר בהיות שבשנה זו ימלאו ארבעים שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים, וכן עשר שנים לחג הגאולה י״ב תמוז, אשר לכן הציע הרבי לציין ולחגוג את חג היובל של המאורעות הנ״ל בקובץ ׳התמים׳. הרבי הריי״ץ קיבל את הצעת הרבי ואכן שתי קובצים של ׳התמים׳ (חוברת ו ובעיקר חוברת ז׳) בשנת תרצ״ז הוקדשו לחגיגת יובל הארבעים שנה להתייסדות תומכי תמימים ויובל עשר שנים לחג הגאולה י״ב תמוז.

בשנת תש״ה חגג הרבי את היובל המשולש של חותנו הרבי ריי״ץ, יובל החמישים שנה מאז שהרבי ריי״ץ נכנס לעסקנות הכלל, יובל העשרים וחמש שנים לנשיאות הרבי ריי״ץ, ויובל הח״י שנים לחג הגאולה י״ב תמוז. הוצאת ספרים קה״ת הוציאה אז לאור כמה מספרי השיחות והמאמרים של הרבי ריי״ץ לכבוד היובל המשולש.

בשנת תש״ז חגג הרבי את יובל החמישים לחתונת חותנו הרבי ריי״ץ, ובכל יום ויום משבעת הימים מיום החתונה הכניסו אל הרבי הריי"צ ספר חדש מהספרים שהודפסו באותם ימים בשנחאי והגיעו ל-770 במשלוח בהשגחה פרטית באותה תקופה, והרבי סיפר בהתוועדות י״ד כסלו תשל״ט שהדבר גרם לנחת רוח גדולה אצל הרבי הריי"צ.

ב.  ה״שטורעם״ שהרבי עשה בחגיגת יובלות ותקופות מיוחדות

כך גם ראינו אצל הרבי שעשה במשך השנים שטורעם עצום מחגיגת יובלות ותקופות מיוחדות.  זכינו שהרבי חגג עמנו בשטורעם מיוחד את היובלים המיוחדים של יום הבהיר י״א ניסן כמו בשנת השבעים, שנת השמונים וכו׳, וכן את יום קבלת הנשיאות ביו״ד שבט כמו בשנת השלשים ושנת הארבעים וכו׳, וכן את יום הבהיר י״ד כסלו כמו ביובל העשרים וחמש, או יובל החמישים והשישים וכו׳.

(כדאי לציין שהמכתב היחידי שישנו מהרבנית הצדקנית נ״ע לנשי ובנות חב״ד הוא מחגיגת יובל השלושים לחתונת הרבי והרבנית בשנת תשי״ט).

במשך השנים עשה הרבי גם שטורעם גדול מציון יובלות ותקופות מיוחדות של רבותינו נשיאנו. לדוגמא בשנת תש״כ עשה הרבי שטורעם גדול משנת המאתיים להסתלקות הבעש״ט, ובשנת תשכ״ג עשה שטורעם מיוחד משנת המאה וחמישים להסתלקות אדה״ז, ועד כדי כך שנכנס להתוועדות במוצאי שבת באור לכ״ד טבת, בשעה 10:25 בלילה, באותה שעה שבה נסתלק אדמו״ר הזקן בשנת תקע״ג.

ג. חגיגת המאה ועשרים שנה להולדת כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע

בשנות תש״מ ותשמ״א חגג הרבי באופן נפלא את חגיגת יום ההולדת מאה ועשרים שנה של כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע, ומדברי הרבי הובן שיובל המאה ועשרים הוא נעלה יותר מכל ציוני היובלות שלפניו.

בכ׳ חשון תש״מ כשהתחילה שנת המאה ועשרים ליום ההולדת של הרבי רש״ב נ״ע, הקדיש לזה הרבי כמעט התוועדות שלימה באמירת כמה שיחות נפלאות אודות ענין יום הולדת בכלל, וענין יום הולדת המאה ועשרים במיוחד.

הרבי ביאר את ענינו המיוחד של הרבי רש״ב שהוא הפצת התורה ע״י התייסדות ישיבת תומכי תמימים שבה לומדים נגלה וחסידות ביחד כתורה אחת. הרבי הוסיף שעל כל אחד לציין את יום ההולדת המאה ועשרים על ידי הוספה בהפצת התורה בקביעת שיעורים בנגלה וחסידות עם אחרים וכן שעל הישיבות תו״ת הקיימים להוסיף בתלמידים ולפתוח סניפים חדשים. הרבי גם ביאר כמה ענינים נפלאים שלומדים מהמזמור ק״כ בתהלים המתאים ליום ההולדת.

בהמשך להנ״ל הנה גם בהתוועדות מוצ״ש חיי שרה, כ״ז חשון תש״מ דיבר הרבי בארוכה על כך שיום זה הוא יום השמיני להולדת הרבי רש״ב נ״ע (ולמרות שהברית שלו נדחה בפועל ליום ב׳ דחנוכה עדיין ישנו מעלה מיוחדת ביום זה), ושוב דיבר בארוכה על השלב החדש בענין יפוצו מעיינותיך חוצה שנפעל ע״י התייסדות ישיבת תו״ת ע״י הרבי רש״ב, וחזר שוב על ההוראות לפועל שכל אחד יקבע שיעור בנגלה ובחסידות עם שני אנשים, וכן שיוסיפו וירחיבו את המוסדות שהרבי רש״ב ייסד ואת כל הסניפים של מוסדות אלו, הן הוספה בכמות התלמידים והן הוספה בלימודים עצמם.

גם בהתוועדות ש״פ ויצא תש״מ דיבר הרבי אודות הקשר המיוחד שבין הרבי רש״ב ואדמו״ר האמצעי בכך שסגנון החסידות שלהם הוא דומה מאוד וכן אשר שניהם כתבו ריבוי מאמרי דא״ח, והזכיר שוב את ההוראות הנ״ל והוסיף את ההוראה שצריך להוסיף בלימוד החסידות בריבוי בכמות.

 בכ׳ חשון תשמ״א כשמלאו מאה ועשרים שנה ליום ההולדת, שוב הקדיש הרבי התוועדות שלימה לנושא זה והוסיף הוראות נפלאות הן בענין העבודה פנימית של כל חסיד באופן של התבוננות והתבודדות שמצייר לעצמו שעומד בפני הרבי נ״ע, וכן ללמוד מאמר שלו אדעתיה דנפשיה, והן בענין עבודת הפצת היהדות להוסיף במיוחד במבצע תורה וכן במבצע מזוזה השייך במיוחד למזמור קכ״א. גם בהתוועדות זו דיבר הרבי בארוכה כמה לימודים נפלאים ממזמור קכ״א המתאים ליום ההולדת מאה ועשרים שנה.

גם בב׳ ניסן תשמ״א באירוע יוצא מן הכלל כאשר הרבי פתח בהפתעה בשיחה קצרה בעמדו מחוץ לדלת בנין הספריה ב766 איסטרן פארקוויי, דיבר הרבי שוב אודות ההוראה המיוחדת שצריך ללמוד מענין יום ההולדת המאה ועשרים.

ידוע פתגם הרבי בכמה ענינים אודות כ״ק אדמו״ר מהוריי״ץ נ״ע באמרו אשר ״הוא פסק הדין על עצמו״, וכך גם בענינינו, מהתוועדיות נפלאות אלו של כ׳ חשון בשנות תש״מ ותשמ״א לומדים אנו איך לחגוג את חגיגת המאה ועשרים של הרבי נשיא דורינו, ואשר יובל זה הוא נעלה יותר מכל היובלים שלפניו.

ד. התייסדות הישיבה בחתונת הרבי ריי״ץ - עטרת זקנים בני בנים

 יש לציין שמכל התאריכים של יובלות ותקופות מיוחדות שהרבי חגג, הנה בחגיגת יום ההולדת המאה ועשרים של כ״ק אדמור מהורש״ב נ״ע היתה הנהגה יוצאת מן הכלל.

למרות שמחד הרבי הקדיש לכך התוועדיות שלימות עם שיחות נפלאות והוראות וכו׳, הנה מאידך בשונה משאר היובלות שהרבי חגג כמו שנת המאתיים להולדת הבעש״ט ושנת הק״ן לאדה״ז, שהרבי עשה לזה המשך במעשה בפועל כמו ייסוד מגבית והקמת קרן מיוחד במספר זה וחלוקת התניא והשו״ע ובמשך השנה המשיך לעסוק בזה וכתב ריבוי מכתבים בענין זה,

הנה בנוגע לחגיגת 120 להולדת הרבי רש״ב הנה כמעט שלא היה לזה שום המשך במעשה בפועל בשעתו - מלבד מכתב המזכירות שנשלח במוצש״ק כ׳ חשון תש״מ שבה נכתב אשר בהמשך להתוועדות שבה הורה הרבי לכל הישיבות להוסיף במספר התלמידים ולפי הצורך גם לפתוח סניפים ומחלקות חדשים הדרושים לזה, הודיעו מהמזכירות שהרבי שולח מענק בסך שלש פעמים מאה ועשרים דולר - הנה מלבד זאת כמעט אין שום מכתבים או מענות והוראות מהרבי בזה במשך השנים דשנות תש״מ ותשמ״א.

ועד כדי כך שבשלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות הרבי שבהיום יום לא מוזכר מאומה מכל הענין של מאה ועשרים כאחד מהפעולות והוראות העיקריים של הרבי בשנות תש״מ ותשמ״א.

ואולי אפשר לבאר זאת על פי ענין נפלא שזכינו לשמוע מהרבי בהתוועדות כ׳ חשון תש״מ, על הטעם לכך שהרבי רש״ב לא ייסד את ישיבת תומכי תמימים בתחילת שנות נשיאותו ורק חיכה עד לחתונת בנו הרבי הריי״ץ בט״ו אלול תרנ״ז שרק אז הוא הכריז שבשליחות כל הרביים הוא הולך לייסד את הישיבה.

והרבי הסביר על כך שרק בעת החתונה של בנו יחידו הרבי ריי״ץ נהיתה היכולת והאפשריות שלרבי רש״ב יהיו נכדים ״בני בנים״, שזה עורר אצלו את הענין של ״עטרת זקנים בני בנים״. והוסיף לבאר שזה קשור עם מאמר חז״ל על הפסוק ״לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך..אמר ה׳ מעתה ועד עולם״, שכאשר ישנם שלשה דורות, ״זרעך וזרע זרעך…בנים ובני בנים״, אז התורה מחזרת על אכסניה שלה, ואז הוא דבר ודאי ומובטח שזה יהיה נצחי ״מעתה ועד עולם״!

בשיחה הנ״ל הוסיף הרבי דבר מיוחד מאוד בקשר לתפקידם המיוחד של תלמידי התמימים. ידוע שבכמה שיחות ביאר הרבי שעל תלמידי התמימים מוטלים שתי תפקידים ושליחויות: א) ״תורתם אומנתם״, לעסוק בלימוד התורה בנגלה ובחסידות. ב) להיות ״נרות להאיר״, להשפיע ולהאיר את הסביבה ולהדליק את הנר ה׳ נשמת אדם, ע״י הפצת היהדות והמעיינות חוצה, ולהלחם באלו אשר חרפו עקבות משיחך ולהביא את המשיח.

ומעניין שבהתוועדות כ׳ חשון תש״מ הוסיף הרבי בשיחה המוגהת שדוקא בחתונה של הרבי הריי״ץ כאשר נהיתה האפשרות ל״בני בנים״, הקים אז הרבי רש״ב את ישיבת תומכי תמימים שענינה הוא ״להקים תלמידים (בנים), ושהם יהיו ״נרות להאיר״ (בני בנים)״. והיינו שעיקר הענין של השליחות השניה של התמימים שהיא להיות ״נרות להאיר״ התקיימה בעיקר בדור השביעי, בדור של הרבי, הדור של הבני בנים.

[במאמר מוסגר כדאי להעיר שרבות פעמים הזכיר הרבי בשיחותיו ובמכתביו את פתגם הרבי רש״ב נ״ע שאמר על תלמידי התמימים אשר תפקידם להיות ״נרות להאיר״. לע״ע לא מצאו פתגם זה בכתבי הרבי נ״ע או בכתבי הרבי ריי״ץ. אכן ישנו הלשון בקונטרס עץ החיים שתלמידי התמימים יהיו ״מזכים את הרבים״ או הפתגם ״טופח על מנת להטפיח״ (בסקירה בקובץ התמים הנ״ל) וכן שמטרת הישיבה הוקמה בגלל המצב הגרוע בעולם וכו׳, אבל המקור הראשון לפתגם ״נרות להאיר״ בקשר לתלמידי התמימים מופיע במכתבו של הרבי הנ״ל מאדר תרצ״ז אל חותנו הרבי ריי״ץ, שבו מציע לרבי ריי״ץ לפנות במכתב כללי לכל התמימים בעבר ובהוה לכבוד חגיגת יובל הארבעים שנה להתייסדות הישיבה, ומציע לרבי ריי״ץ את רעיונותיו הק׳ לכתוב במכתב לתמימים על ״הכחות רוחניים שהשקיעו ומשקיעים בתומכי תמימים..שכח האומן והמייסד ופועל ניכר תמיד בהנפעל…שאף אם אחד גולה לברבריא (שלו, או שמבחוץ הימנו) הרי תורת חיים ודרך חיים מחייהו ומעמידו דלא בטיל, וגם יהיה נר להאיר וחי להחיות מה שסביב לו״, ומשמע מהמשך דבריו הק׳ שתפקידם של התמימים הוא להיות ״נר להאיר״ ושזה על פי הוראות הנשיאים מייסדי הישיבה].

ועל פי הדברים הנפלאים האלו אפשר אולי להסביר את הטעם לכך שכאשר חגג הרבי את חגיגת מאה ועשרים להולדת הרבי רש״ב, התמקד בעיקר בפעולות המיוחדות של הדור השביעי בשנתיים הסוערות ביותר של תש״מ ותשמ״א, כאשר בשנת תש״מ קרא הרבי לערוך תהלוכות ל״ג בעומר בכל העולם ולייסד כוללים תפארת זקנים למבוגרים וארגונים לצעירים וכינוסים לילדים,  ובשנת תשמ״א ייסד הרבי את תנועת הנוער צבאות השם, פתח עם הקמפיין הידוע של ווי וואנט משיח נאו, והתחיל עם מבצע ספר תורה לילדי ישראל וכו׳

- מפני אשר כל הכוונה בהתייסדות ישיבת תו״ת של הרבי רש״ב היתה, עבור הפעולות והמבצעים של ה״בני בנים״ (הרבנית נ״ע ו)הרבי בדור השביעי, ושזה יהיה באופן נצחי עד ביאת המשיח.

ואם כל השיחות וההוראות של הרבי הם בבחינת ״הוא פסק על עצמו״ ומהוות הוראות לכל אחד ואחת מאתנו בזמנינו זה, הנה ההרגש החסידי של כל הלומד ומתבונן בדבריו הק׳ - שנאמרו בקשר לחגיגת מאה ועשרים שנה להולדת הרבי רש״ב - הוא, שענין ה״פסק על עצמו״ מתבטא כאן באופן מיוחד במינו, ואשר הדברים שנאמרו

אז שיובל המאה ועשרים הוא נעלה יותר מכל ציוני היובלות שלפניו, נאמרו גם ובמיוחד עבורנו לי״א ניסן מאה ועשרים שנה הבעל״ט שאנו כולנו עומדים לחגוג בעז״ה בעוד חודשיים.

ה. דער רבי האט אלץ געווסט…אלץ באווארנט״

ידוע הסיפור שה׳חוזר׳ הרה״ח ר׳ יואל כהן ע״ה היה מספר שכאשר נסע באניה מאה״ק והגיע לארה״ב כשבועיים לאחר יוד שבט תש״י נודע לו על ההסתלקות של הרבי הריי״ץ. הוא היה מאוד מבולבל מזה כי כל הנסיעה וההכנה לכך במשך כמה שנים להשיג הניירות וכו׳ היה כל בשביל לראות את הרבי ריי״ץ ופתאום היתה ההסתלקות. כשבועיים לפני פסח תש״י, הוא ניגש לרבי נשיא דורנו ושאל באם עליו לנהוג יו״ט רק יום אחד כתושבי אה״ק, מכיון שבדעתו אולי לחזור לאה״ק בגלל ההסתלקות וענה לו הרבי בניגון שר׳ יואל היה חוזר עליו ״דער רבי האט דאך אלץ געוואוסט״, היינו שהרבי הריי״ץ ידע הכל מראש, ואם הוא הורה לך לבוא מארה״ק ל770, בוודאי ידע שתהיה ההסתלקות, וכוונתו לא היתה שתבוא לכאן לשבועיים.

וכפתגם הידוע של הרבי בהתוועדיות הראשונות לאחר ההסתלקות בתש״י ״דער רבי האט אלץ באווארנט״, ואמר שכאשר מעיינים בשיחות ובמכתבי הרבי רואים שהוא נתן מראש את המענה לכל השאלות ואת ההוראה איך התנהג בכל ענין ובכל מצב.

וכך גם בענינינו, כאשר מתבוננים בדבריו הקדושים בהתוועדיות דכ׳ חשון תש״מ ותשמ״א ההרגש החסידי אומר שהרבי הכין אותנו גם לחגיגת יא ניסן המאה ועשרים בשנה זו.

ו. כשנולד נתמלא הבית (העולם) כולו אורה

מהו אכן ענינו של ‘יום ההולדת’של נשיא הדור? ומה המיוחד במאה ועשרים שנה?

בהתוועדות ז׳ אדר תשמ״ה הסביר הרבי את הנאמר בנוגע למשה רבינו ״ותרא אותו כי טוב הוא״ ואמרו חז״ל והובא ברש״י ״כשנולד נתמלא הבית כולו אורה״.

והסביר עד כמה נפלא הדבר שהרי מדובר כאן אודות ביתו של עמרם, שהיה גדול הדור, ועד כדי כך, שבכמה מקומות נקרא משה רבינו "בן עמרם" כלומר, שחשיבותו ומעלתו של משה היא להיותו "בן עמרם״.

‎ולמרות גודל מעלתו של עמרם, הנה מתי "נתמלא הבית של עמרם אורה״, הוא דוקא בלידת משה!

והרי מובן שבודאי היתה ״אורה" בביתו של עמרם גם קודם שנולד משה, ולא סתם אור, אלא אור המתאים לגדול הדור.

‎אלא שב"אורה" גופא ישנם כמה דרגות, כמו שבגשמיות יש חילוקים בין אור הנר לאור האבוקה, או אור היום, ועד לאור שיהיה לעתיד לבוא,

‎וזוהי כוונת חז״ל באמרם ׳שכשנולד משה נתמלא הבית כולו אורה׳, שלא זו בלבד שלידת משה פעלה הוספה נעלית באורה שהיתה עוד קודם לכן בביתו של עמרם, אלא יתירה מזה, שלפי־ערך וביחס ל"אורה" שבאה עם לידת משה, הרי המצב שהיה קודם בבית עמרם נחשבת כהעדר האור לגמרי!

וכפי שמבואר במאמר באתי לגני תשי״א את החידוש של משה רבנו לגבי כל הדורות שלפניו, שכל הצדיקים שלפניו החל מאברהם אבינו ועד עמרם רק הורידו את השכינה מרקיע השביעי ועד הרקיע הראשון, אבל עדיין היתה השכינה למעלה בשמים, ורק משה שהוא השביעי והחביב שבכולם, זכה והוריד את השכינה למטה בארץ.

ז. בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום - שלימות החיים

בהתוועדות כ׳ חשון תש״מ הוסיף הרבי להסביר אשר בכל ׳יום הולדת׳ יורד אור חדש בעולם שלא היה כמותו, וכפי שמובא בתניא בנוגע לראש השנה שבכל שנה יורד ומתגלה אור חדש בעולם שלא היה כמותו, הנה כך גם בכל שנה ביום ההולדת, יורד ומתגלה אור חדש שלא היה כמותו מעולם.

בנוסף על כך הנה בכל תקופה של עשר שנים מתווסף עילוי מיוחד וכמאמר המשנה ׳בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח׳ וכו׳, והטעם לכך הוא מפני שבפנימיות הענינים הנה בכל תקופה של עשר שנים מתגלה ביום ההולדת דרגא נעלית של אור, שהיא לגמרי באין ערוך לגבי מה שהתגלה בשנים לפני זה.

והעולה על כולנה הוא ביום ההולדת מאה ועשרים שנה,  שהרי מספר זה מורה על תכלית השלימות של חיי האדם כמו שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ואם כן מובן שביום ההולדת של מאה ועשרים שנה יורד ומתגלה בעולם אור כזה נעלה שיש בו שלימות עילאית כל כך גדולה, שהוא לגמרי באין ערוך לכל מה שהתגלה בכל השנים שלפניו, עד שה״אין סוף״ שבה הוא בתכלית הגילוי!

באותיות פשוטות: המספר 120 בתורה הוא ענין של שלימות! כמו שנאמר בבראשית ששלימות חיי האדם יהיו ״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״, או כפי שמשה רבינו אמר  ״היום מלאו ימי ושנותי״! וכפי שהרבי מביא בשיחת ש״פ נצו״י תש״מ שרק 4 אנשים זכו לזה. משה רבינו, ר׳ יוחנן בן זכאי, הלל ורבי עקיבא!

ועל פי זה מובן שכאשר מגיעים ליום הולדת של מאה ועשרים שנה, הפירוש הוא שהגיעו ל׳שלימות׳ תפקיד ירידת הנשמה של הרבי נשיא דורנו בעולם, שהרי מרגע הולדתו תפקידו הוא ש׳נתמלא הבית (והעולם) כולו אורה׳ להאיר את העולם באור הגדול של נשמתו הקדושה, והיינו שמגיעים לשלימות השליחות של הרבי בעולם ׳שלח נא ביד תשלח׳, השלימות של התפקיד של הדור השביעי שהוא להביא את השכינה למטה ולהביא את הגאולה.

ח. בי"א ניסן נולד מושיען של ישראל

ידוע מה שסיפר הרבי ריי״ץ אשר בשנת תרס״ב היו גזירות קשות על עם ישראל ברוסיה וימים אחדים לפני חג הפסח התבטלו הגזירות באופן נסי לגמרי שלא בדרך הטבע. חסידים תמיד הסבירו וקישרו את זה עם כך שאז נולד הרבי בי״א ניסן תרס״ב וכל העולם נתמלא אורה באור הגדול של הרבי ומשום כך באה הישועה לעם ישראל באופן ניסי.

בי״ד כסלו תרפ״ט ביום החתונה של הרבי זכינו שזה היום שקישר את הרבי עם כל אחד מאתנו, וביוד שבט תשי״א זכינו שהרבי קיבל את הנשיאות והכריז במאמר באתי לגני את התכנית של הדור השביעי שהיא להביא ולהוריד את השכינה למטה בארץ, ע״י עבודת השליחות בדרכו של אברהם אבינו, להפיץ היהדות בכל מקום הכי רחוק וגם במקומות שלא יודעים אפילו אלף בית ולא יודעים אודות מציאות השם, ולהשים את עצמנו על הצד ולקרב כל יהודי מתוך אהבת ישראל אמיתית, ועל ידי עבודה זו נזכה להוריד את השכינה למטה ולהביא את הגאולה בפועל ממש בביאת והתגלות המשיח בימינו אלו ממש.

ומאז במשך כל שנות הנשיאות, הנה משנה לשנה מתגלה אורו הקדוש של הרבי ביתר שאת וביתר עז בכל העולם כולו, על ידי התפשטות תורתו הקדושה המאמרים השיחות והמכתבים, השלוחים ועבודת אנ״ש, אנשים נשים וטף, בהפצת היהדות והמעיינות ע״י הקמת בתי חבד והתעסקות במבצעים הקדושים ע״י כל אנ״ש התמימים ונשי חב״ד, בכל פינה קרובה ורחוקה בעולם.

ט. ההכנה הראויה והמתבקשת של כאו"א לי"א ניסן הגדול

ונמצא מובן אשר בי״א ניסן מאה ועשרים שנה הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנה מכיון שזהו מספר שמורה על ענין השלימות, הנה מובן שבי״א ניסן זה תהיה ההתגלות בשלימות של אורו של הרבי בעולם, היינו שבי״א ניסן זה תתמלא בשלימות מטרת ירידת נשמתו הקדושה של הרבי בעולם שהיא להביא את הגאולה וגילוי המשיח בעולם, ועלינו כולנו רק להכין ולעשות הכלים לקבל את האור הגדול הזה ולנצל אותו בפועל כרצון ולנח״ר הרבי.

ובאותיות פשוטות הכוונה שהחל מיא ניסן מאה ועשרים שנה הבעל״ט, העולם יהיה מוכן ומוכשר מצד עצמו לקבל ולשמוע את תורת והוראות הרבי באופן שלא היה מעולם, ולכן עלינו, כל אחד ואחת מאתנו ה״זרעו בחיים״, הרי אנו הידיים והרגליים של הרבי ש״הוא בחיים״ בעולם, ולכן מוטל עלינו להתגייס במשנה מרץ ולעשות ככל אשר ביכולתינו להכין את עצמינו ואת כל העולם בשישים יום אלו לפני יא ניסן להביא את דבר הרבי לכל יהודי בעולם, והובטחנו שהעולם כבר מוכן לכך ושזה יבוא בקלות ובאין ערוך ובהצלחה רבה ומופלגה באופן שלא היה מעולם.

ומובן ופשוט אשר ההחלטות טובות שכל השלוחים ואנ״ש בעולם עשו ויעשו במשך חודשיים אלו עד יא ניסן, בהקמת 1210 מוסדות חדשים ובפעולות של מבצעים במספר 120, כמו 120 יהודים שיניחו תפילין בשנה זו, או חלוקת 120 נש״ק לילדות ונשים יהודיות, או חלוקת 120 מצות לפני פסח, וכן בלימוד 120 שורות בלקוטי שיחות או בתניא או במשניות ובגמרא וכו׳, הנה בודאי שבכוחם של החלטות טובות אלו להדליק אבוקה גדולה שתשרוף את כל השיריים של הגלות ונזכה בי״א ניסן זה שתתמלא העולם כולו באורה של הרבי, בהתגלות משיח צדקנו בפועל ממש, ונזכה זהען זיך מיטן רבין דא למטה והוא

יגאלנו.

י. ביטול המצב המבהיל בעולם ע״י ענין השמחה - ״מאין יבוא עזרי״

בהתוועדיות כ׳ חשון הנ״ל דיבר הרבי בארוכה את הלימוד וההוראה ממזמור קכ״א, שמתחילים לומר ביום ההולדת המאה ועשרים, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי:

כאשר נמצאים במצב מבהיל ביותר שלא היה כמותו, אשר החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, וכפי שהיה אצל  יעקב בבית לבן, ונשאלת השאלה מאין יבוא עזרי?

ועל זה המענה במזמור קכ״א שאמר יעקב ״שיר למעלות״ ענין השירה והשמחה, והיינו שצריך להתחזק בענין השמחה, ע״י שיודעים שהעזר לבני ישראל הוא מהדרגא הכי נעלית של ״אין״, שהיא למעלה משם הוי׳, כי היא מהדרגא שלא נרמזת ״בשום אות או קוץ״, הדרגא של ״עינא פקיחא״, והיא פועלת כאן למטה באופן של שמירה מיוחדה כמ״ש במזמור ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״.

מזמור זה נתן את הכח ליעקב אבינו לעמוד בקשיי וצער הגלות, וכאמרו ״אשא עיני״, כי יעקב ״ראה״ את תכלית הכוונה שבחושך הגלות, שהוא רק כדי שיהיה יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות.

וזוהי ההוראה לכאו״א מישראל שישא את עיניו, ויראה את תכלית הכוונה שבגלות ואז למרות שנמצא במצב מבהיל של חושך הגלות יוכל להיות בשמחה גלויה, ושמחה אמיתית שלמעלה ממדידה והגבלה, וכאשר הוא עובד ה׳ בשמחה וטוב לבב מובטח לו שעי״ז יהיה ״ויכחשו אויבך לך״, ביטול כל האויבים והמנגדים, כי מכניס בעולם המדוד והמוגבל את ענין השמחה שהוא למעלה מגדרי העולם, ועי״ז הוא מתקן את העולם.

וענין השמחה הנדרשת הוא לא רק בשמחה של מצוה ושל לימוד התורה, אלא גם בשמחה כפשוטה בכל עניני העולם, שהרי שמחה פורצת גדר וע״י השמחה יוכל לפרוץ את גדרי הגלות, ולבטל את המצב המבהיל שנמצאים בו עכשיו כאשר החושך יכסה ארץ וערפל לאומים.

דברים קדושים אלו שנאמרו אז בשעתו נראים כמו שנאמרו ממש לזמנינו זה ולמלחמה באוקראיינה שפרצה עכשיו באמצע שישים ימי ההכנה לי״א ניסן מאה ועשרים שנה, ונוטעים בכל אחד ואחת מאתנו את הבטחון החזק אשר לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואשר ע״י ההתחזקות בענין השמחה שהיא פורצת גדר נוכל לבטל את המצב המבהיל עם המלחמה שפרצה עכשיו וכל ההשלכות שלה הן באוקראיינה, ברוסיה, באירופה ובכל העולם כולו, ולזכות לגאולה השלימה בקרוב.

יא. הכוח המיוחד הגלום במאה ועשרים שנה

ולהוסיף חיות וגעשמאק בגדולת היום הבהיר ׳יא ניסן הגדול׳ שאנו מתכוננים אליו, הנה כדאי להוסיף ארבעה נקודות חשובות:

1)בהתוועדות כ׳ חשון תשמ״א ביאר הרבי אודות הענין דמאה ועשרים שנה, אשר מובא בזהר עה״פ ״בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה״, שזהו רמז למשה רבינו שממשיך חיים לכל יהודי מאילנא דחייא (עץ החיים), ואשר ״בשגם״ הוא בגימטריא ״משה״ (שחי ק״כ שנה), דהיינו שמכֹּוחו של משה נמשך לבני ישראל ימים רבים וארוכים.

וממשיך לבאר בזהר שזהו מפני ש״משה לא מת״, ולכן בכוחו להמשיך חיים לבני אדם, מפני שאצלו לא היה ענין של היפך החיים. ומפרשי הזהר מקשרים זאת עם מאמר הגמרא ״לא מת משה״, אשר ״מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש״.

במאמר ויהיו חיי שרה שנאמר בהתוועדות הנ״ל הוסיף הרבי אשר כמו שהוא במשה רבינו רעיא מהימנא, כמו"כ הוא ברועי ישראל שבכל דור ודור, עד לבעל יום ההולדת ובנו כ"ק מו"ח אדמו"ר ממלא מקומו,

וכידוע המכתב של כ"ק מו"ח אדמו"ר (בנוגע לאביו. ומזה מובן שכ"ה גם אצלו) שרועי ישראל לא יפרדו ח"ו מעל צאן מרעיתם, שהוא ע"ד מארז"ל הנ"ל בנוגע למשה מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש,

שגם עכשיו הוא (בעל יום ההולדת, ובמילא מובן – בנו ממלא מקומו) ממליץ זכות על כל אחד ואחת מישראל, וממשיך להם ברכות הצלחות וישועות, ועד שממשיך מבחי' אילנא דחיין (עץ החיים) וגם אריכות ימים בפשטות לכל אחד ואחת מישראל״.

דברים קדושים אלו מוסיפים חיות ושמחה לכל אחד ואחת מאתנו, ביודעינו אשר ביום הבהיר י״א ניסן הבעל״ט ימליץ הרבי בעל יום ההולדת זכות על כל אחד ואחת מאתנו בתוך כלל ישראל, וממשיך לנו ברכות הצלחות וישועות, ועד שממשיך לכאו״א מאתנו מבחינת ׳אילנא דחייא׳ (עץ החיים), וגם אריכות ימים בפשטות לכל אחד ואחת מאתנו בתוך כלל ישראל! 

וכן אשר יום הבהיר יא ניסן הבעל״ט הוא מסוגל להתחדשות בחיזוק ההתקשרות ב׳אילנא דחייא׳- מתוך חיות חדשה ובאופן של תכלית השלימות!

2) בהתוועדות כ׳ חשון תש״מ ביאר הרבי שעה״פ ״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״ מבאר רש״י: ״עד ק״ך שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול״. וביאר שאת המאה ועשרים שנה נתנו מלמעלה כדי שיעשו תשובה ועי״ז יוכלו לבטל את גזירת המבול.

וכמובא ברש״י אשר בנוגע לתחילת המבול נאמר ׳ויהי הגשם״, מפני ש״כשהורידן הורידן ברחמים, אם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול״.

ומובן מזה שאפילו כאשר כבר התחיל המבול עדיין יכלו לעשות תשובה, ובאם היו עושים זאת היו המים ״גשמי ברכה״, ורק בגלל שלא עשו תשובה לא היתה ברירה ונהיה המבול.

ועפי״ז מובן גודל הענין של ״מאה ועשרים שנה״, שבכוחו לבטל אפילו כאלו גזירות כמו גזירת המבול, ויתירה מזו שבכוחם להביא ״גשמי ברכה״.

דברים אלו נוטעים בכל אחד ואחת מאתנו בטחון ותקוה חזקה, ובפרט בהמצב בלתי רגיל שכולנו נמצאים בו לאחר שנתיים של אי מנוחה מבעיות הקרונה וכו׳ ומכל מיני ענינים המבלבלים בגשמיות וברוחניות, הנה עלינו לדעת שבכוחו של י״א ניסן מאה ועשרים שנה לבטל את כל הגזירות ולהביא על כולנו גשמי ברכה באופן של והריקותי לכם ברכה עד בלי די.

3) בש״פ נצו״י תש״מ שאל הרבי על המובא אשר ביום שמלאו למשה מאה ועשרים שנה נסתמו אצלו מעיינות החכמה. ושאל הרבי שהיתכן לומר כן שהרי זה היה ביום ההולדת שלו שעמד אז בתכלית העילוי, ובפרט שאז היה בן מאה ועשרים שנה שמראה על גודל ותכלית העילוי שלו, שהרי רק ארבעה אנשים זכו לזה, משה, רבי יוחנן בן זכאי, הלל ורבי עקיבא.

וא״כ איך שייך שביום כזה שעמד בתכלית העילוי ועד כמו שנאמר שלא כהתה עינו ולא נס לחו, איך שייך שאז נסתמו ממנו מעיינות החכמה?

וביאר שהפירוש ב״נסתמו״ הוא שבאותו היום הגיע משה רבנו למעלת החכמה בדרגת ״סתימו דכל סתימין״, היינו שמדובר בכזו דרגא כ״כ נעלית שמצד עצמה לא יכולה היא להתגלות  כאן למטה, על דרך כפי שהיה אצל רשב״י שביום ההסתלקות שלו בל״ג בעומר, שאז הוא נתעלה במקורו ושרשו.

אבל לאידך שואל הרבי א״כ איך מצינו שלאחרי שמשה רבנו התעלה לדרגא עליונה זו נאמרו ע״י עוד כמה פרשיות בתורה של פרשת האזינו, ופרשת וזאת הברכה,  שבהם ישנם כמה מצוות כמו מצוות הקהל, מצות כתיבת ס״ת ע״י מלך וכו׳?

וביאר הרבי שזה גופא הוכחה שהענינים שבפרשיות אלו הם אכן מהדרגא הזו של ״סתימו דכל סתימין״ שנתגלו בעולם.

ביאור נפלא זה מחזק את ההבנה על גודל העילוי של יום ההולדת מאה ועשרים שנה כי יורד ומתגלה בעולם אור כזה נעלה שהוא מהדרגא של ״סתימו דכל סתימין״ והיינו שיש בו שלימות עילאית כל כך גדולה, שהוא לגמרי באין ערוך לכל מה שהתגלה בכל השנים שלפניו.

4) בהתוועדות י״ג ניסן תשמ״ו ביאר הרבי בנוגע ליום ההילולא המאה ועשרים של הצמח צדק, שמכיון שבנוגע לשלמות חיי האדם מצינו הענין של מאה ועשרים שנה, וכפי שהיה אצל משה רבנו, מובן מזה שכן הוא גם בנוגע לשלימות של ימי ההילולא, שכאשר מגיעים למאה ועשרים עליות, הנה ביום ההילולא המאה ועשרים מגיעה הנשמה לשלימות עילאית ביותר, באופן שענין ה״אין סוף״ שבה הוא בתכלית הגילוי.

וכל עילויים אלו שנפעלים בנשמתו של צדיק ונשיא בישראל, מאירים למטה ופועלים בתלמידיו וההולכים באורחותיו, וכדי לקבל ״אורות״ אלו צריכים לעשות כלים, שהוא ע״י לימוד תורתו והליכה בדרכיו, ועי״ז מתקשרים ומתאחדים עם הרבי באופן שהישועות נמשכות למטה בפועל, ״פועל ישועות בקרב הארץ״, עד לישועה הפנימית והעיקרית, גאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש ע״י משיח צדקנו.

דברי הרבי אלו מעוררים את כל אחד מאתנו עד כמה חשוב ומוכרח הדבר על כל אחד ואחת מאתנו להכין ולעשות את ״הכלים״ כדי שנוכל לזכות לקבל את ״האור הגדול״ (״נתמלא הבית (העולם) כולו אורה״) שיתגלה בי״א ניסן מאה ועשרים שנה ולנצל אותו בפועל כרצון הרבי.

יב. חסד עשה הקב"ה שנתן עוד חודש להתכונן לי"א ניסן

ידוע שבהתוועדות יו״ד שבט תשל״ג, דיבר הרבי שוב אודות הקמת ע״א מוסדות, ואמר אשר בכל שנה ישנם שתי חודשים מיא שבט עד יא ניסן, אבל הקב״ה שהוא רחמן הוסיף בשנה זו, בשנת תשל״ג שהיתה שנה מעוברת, הוסיף עוד חודש שהוא אדר שני, והרבי הוסיף שיהי רצון שינצלו את הזמן למלאות את כל ההחלטות טובות שכבר קיבלו ולהוסיף החלטות טובות כהנה וכהנה, ב׳ פעמים ככה או ד׳ פעמים ככה, והזכיר את פתגם הרבי הריי״ץ שכאשר יהודי מחליט לעשות דבר טוב, גם אם בשעת מעשה אין לו אפשרות לקיים בדרך הטבע, הנה ההחלטה עצמה פותחת לו צינור חדש שיוכל למלאות את ההחלטה במילואה.

ומובן אשר בשנה זו תשפ״ב שהיא כמו בתשל״ג שנה מעוברת, ויש לנו עכשיו שישים יום לפני י״א ניסן, הנה השבועות והחדשים שנותרו לנו עד לי"א ניסן תשפ"ב, צריכים להיות ימים ושבועות וחדשים של מחשבה ועשייה בענייניו של הרבי באופן שלא הכרנו עד כה, כדי לעשות כלים לקבל את גילוי אור הגדול של הרבי ביא ניסן מאה ועשרים שנה.

וכאשר אנו זוכים לחגוג 120 שנה להולדת הרבי נשיא דורינו, הנה בנוסף להרגש של אשרינו מה טוב חלקינו ועלינו להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם להדר, לברך, לעלה ולקלס להקדוש ברוך הוא על כך שזיכנו לחיות בדור השביעי של הרבי וכו' וכו', הנה כמובן שזה גם מעורר את ההרגש הטבעי של כל אחד מאתנו לתת ׳מתנות׳ מיוחדות לרבי לכבוד יום הגדול והבהיר הזה.

ובודאי שאנו כחסידים ומקושרים נכין את עצמינו ליום הגדול הזה באופן נעלה ביותר מכל שנה, כי בשנה זו שנת המאה ועשרים ישנה שלימות הכי נעלית, וגם אנו נתעלה בתורת ובמבצעי הרבי באופן שלא בערך לשנים רגילות.

יג. הרבי חושב על כל אחד ואחת מאתנו - סיפור נפלא

ידועים דברי הרבי בהתוועדות יוד שבט תשכ״א

שאצל רבותינו נשיאינו הי' סדר להזכיר בינם לבין עצמם את המקושרים, ולהתבונן בענין אהבתם והתקשרותם, וענין זה הי' פועל אצל אלו שהתבוננו אודותם – להתעורר בענין ההתקשרות ביתר שאת, "כמים הפנים לפנים גו'"

הרבי הוסיף שכשחסיד מתעורר ברגש של התקשרות צריך הוא לדעת שזהו מפני שהרבי חושב עליו, ואם הדברים אמורים גם כאשר הצדיק הוא בחיים חיותו בעלמא דין עאכו״כ שכן הם הדברים וביתר שאת וביתר עז לאחרי ההסתלקות.

ובמילא כאשר רואים שבכל העולם יש התעוררות מיוחדת להתכונן ליא ניסן מאה ועשרים שנה, הרי ברור שזה בא מהרבי ושהרבי חושב עלינו, על כל אחד ואחת מאיתנו בפרטיות, בתוך כלל ישראל.

לפני כמה שנים ביקר אצלנו באלסקה יהודי מלונדון שסיפר שחותנו היה גר בז'נבה ואחרי השואה חזר והתחיל לעסוק במכירת יהלומים.

זה היה בשנים הראשונות לנשיאות (לערך תשי״ב), חותנו נסע לאיטליה לעסקים וכשהוא ירד בתחנת הרכבת במילנו הוא הבחין שגנבו לו את כל היהלומים כולל את הארנק עם כל הכסף שהיה לו והוא נשאר בעירום וחוסר כל ולא היה לו אפילו כסף לנסוע הביתה, וישב בתחנת הרכבת ובכה.

לפתע ניגש אליו יהודי חסיד חב״ד מתל אביב ומגיש לו ספר ואומר לו שהרבי מליובאוויטש שלח לו את הספר הזה.

חותנו הסתכל עליו בתמהון: איך יתכן שהרבי שלח לי ספר בזמן שהוא אינו מכיר אותי כלל?

החסיד ענה לו שהוא מגיע עכשיו מנ.י. והיה אצל הרבי ביחידות לפני הנסיעה. בסיום היחידות לפני שיצא מהחדר לפתע נתן לו הרבי ספר ואמר לו תתן את זה ליהודי הראשון שאתה פוגש, שתראה שהוא צריך עזרה, ואתה היהודי הראשון שפגשתי ואני רואה שאתה בוכה ואני מרגיש שהרבי שלח את זה עבורך. תפסיק לבכות כי יש לך עכשיו ברכה מהרבי והכל יהיה בסדר.

חותנו הגיב בבכי איך הכל יהיה בסדר כשאפילו אין לי כסף לקנות כרטיס לרכבת לנסוע הביתה.

כשהחסיד שמע זאת הוציא כסף מכיסו ונתן לו עבור הכרטיס וכו׳.

חותנו סיים את הסיפור שמאז שקיבל את הספר מהרבי הוא רק הלך מעלה מעלה במסחר והפך לעשיר גדול מאוד.

החבדניק הנ״ל שגם היה בעסקי היהלומים הציע לחותנו להיות שותף עמו בעסק שלו, ומאז עמד חותנו בקשר עסקי במסחר היהלומים עם החסיד הנ״ל מתל אביב.

 סיפור זה מראה בחוש עד כמה שהרבי חושב ודואג לכל אחד מאתנו ולכל אחד מכלל ישראל.

יד. הוראות לפועל בקשר ליום הולדת המאה ועשרים

בהתוועדיות כ׳ חשון דשנות תש״מ ותשמ״א הנ״ל זכינו לשמוע מהרבי הוראות לפועל איך לציין את יום ההולדת המאה ועשרים עצמו ואיך להתנהג במשך השנה, וכדלקמן:

1. להוסיף ולהרחיב את המוסדות שייסד הרבי בעל יום ההולדת (ישיבות תומכי תמימים וכל הסניפים של מוסדות אלו), להוסיף ולהרחיב המוסדות הקיימים מכבר הן בתלמידים חדשים והן בלימודים עצמם, וכן לפתוח ולייסד סניפים חדשים בכל מקום ומקום.

2. להתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.

3. התחזקות מיוחדת במבצע תורה, הקשור למספר 120 (שמרמז על משה רבינו שחי 120 שנה שענינו תורה) -  לפעול על ב׳ אנשים להוסיף בלימוד התורה בנגלה ובחסידות, לקבוע שיעור עם ב׳ אנשים, בנגלה ובחסידות.

4. התחזקות בלימוד תורתו של בעל יום ההולדת במאמריו ובשיחות הק׳.

5. להוסיף בלימוד החסידות בריבוי בכמות, בדרכו של הרבי בעל יום ההולדת שכתב ריבוי מאמרי חסידות.

6. התחזקות במבצע מזוזה, בקשר עם מזמור קכא, שמתחילים לומר בשנה זו שבו איתא הפסוק ׳ה׳ ישמור צאתך ובואך׳, שקשור למצות מזוזה.

7. התחזקות בהפצת התורה ובכל המבצעים כולם!

8. התחזקות מיוחדת בענין השמחה, הקשור למזמור קכ״א ״שיר למעלות״, שענין ה״שיר״ הוא ענין השמחה, ולא רק בשמחה של מצוה ושל לימוד התורה, אלא גם בשמחה כפשוטה בכל עניני העולם, שהרי שמחה פורצת גדר, וע״י השמחה יוכל לפרוץ את גדרי הגלות, ולבטל את המצב המבהיל שנמצאים בו עכשיו כאשר החושך יכסה ארץ וערפל לאומים.

9. ביום ההולדת ה120 להתבודד לכמה רגעים בחדר סגור,  בעצימת עיניים ובהתבוננות חזקה, אשר יפעול ע״ע שישכח על עצמו ועל מציאותו האישית, ושירגיש אשר הנה הוא עומד בפני הרבי בעל יום ההולדת שעומד עליו, ושזהו כל מציאותו אשר הוא חסיד של הרבי. (וכן להתנהג כך מזמן לזמן, פעם בשבוע ומה טוב בכל יום ויום).

10. ביום ההולדת ה120 ללמוד מאמר של הרבי בעל יום ההולדת, אשר ״אנא נפשי כתבית יהבית״, וע״י המאמר שבו בעל יום ההולדת הכניס את ״נפשו״, הנה עי״ז מתקשרים עם הרבי בעצמו. וע״י ההתבוננות ולימוד המאמר הנ״ל יגאל את עצמו מהגלות הפנימי שלו, וזה יפעל על כל העולם כולו שיגאל מהגלות הכללי, ומביא ישועה והצלה לכל העולם.

טו. מבצע הכנה מאה ועשרים - לימוד תורתו וחלוקת מצה

‎ ועד אור וחום ההתקשרות מארגנים מבצע הכנה לי״א ניסן מאה ועשרים שנה, ופונים לציבור אנ"ש והתמימים, לשים דגש על שתי נקודות חשובות אשר הם בבחינת "לא בשמים היא", ואשר ביכולתו של כל אחד ואחת מאנ״ש, אנשים נשים וטף, להשתתף בהם:

א. להשתדל בכל מיני השתדלויות להשתתף במבצע מצה, הן ובעיקר על ידי חלוקת מצה שמורה לכל אלו שנמצאים עמם בקשרי מסחר וידידות, במישרין או בעקיפין, ועוד יותר מכל שנה, כי הרי השנה היא בסימן של שלימות, "מלאו ימי ושנותי". והן אלו שביכלתם לסייע אף לאחרים במימון מבצע זה, כך שלכל אחד ואחת מאנ"ש שיחיו תהיה היכולת לבצע מבצע זה בפועל ממש לנחת רוח הרבי נשיא דורינו.

ב. לבחור מאמר של הרבי נשיא דורינו, וללמוד אותו אליבא דנפשי׳, ללמוד כפשוטו את המאמר בפנים עם הבנה מלאה, והתבוננות בתוכן המאמר עד לאופן של "דעת" מלשון והאדם "ידע", שהמאמר יהיה חלק מאיתנו וכך נחיה בכל התקופה הקרובה עם "הרבי" על ידי המאמר.

זהו ה"אתה תצוה" שלנו, תצוה מלשון צוותא וחיבור, לחבר את עצמינו עם הרבי באמצעות לימוד תורתו, ולחבר יהודים אחרים עם הרבי (ואת עצמינו) באמצעות מבצע מצה.

בטוחים אנו אשר פעולות אלו יגרמו נחת רוח לרבי, ואין לנו מתנות גדולות מאלו, ונתאר לעצמינו איזה נחת רוח הננו גורמים לרבי בדו"ח שנכתוב בי"א ניסן אודות לימוד המאמרים ואודות השתתפותינו במבצעים באופן שלא בערך לתמידין כסדרן.

ובזכות ההחלטות טובות בהכנה רבתי זו ליום הבהיר והגדול הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, נזכה לחגוג את י״א ניסן מאה ועשרים שנה ביחד עם הרבי כאן למטה, ונזכה לראות את זיו פניו הק׳ ׳מלך ביפיו תחזינה עינינו׳ ולשמוע את דבריו הק׳ ׳תורה חדשה מאתי תצא׳ בימינו אלו ממש.