מתיחות גדולה בקרב קהילות השלוחים ואנ"ש באוקראינה, על רקע החשש מפרוץ מלחמה בגבולות אוקראינה ורוסיה.

השלוחים מצידם מחזקים את קהילותיהם ונערכים, וכפי שדווח בהרחבה השלוחים התכנסו ב'זום' במשך שעות ארוכות וכתבו פ"נ משותף לרבי.

המגמה הכללית היא לא לעזוב, ולהישאר לצד קהילותיהם במתן תמיכה ועידוד, לצד הצטיידות במזון שמיכות ומזון לכל צרה שלא תבוא.

רבה של רוסיה הגר"ב לאזאר, במהלך ההתוועדות ב'זום' עם כ-200 שלוחים ברחבי מדינות ברית המועצות לשעבר

ובינתיים, הערכות מודיעין כי ביממה הקרובה תתכן פלישה רוסית לגבולות אוקראינה, מה שמעלה את מפלס הדאגה.

הרוסים מצידם פיזרו הצהרה כי חלק מהכוחות הוחזרו 'בתום תרגיל', אולם יש חשש כי מדובר בהטעיה וכי מבצע צבאי מוגבל או מלחמה קרובים מאוד.

• 

בכדי להפיח טללי נוחם, חיזוק ועידוד לשלוחים ואנ"ש במדינת אוקראינה ובפרט בערים הסמוכים לגבול, צפו בסקירה מיוחדת על יחסו של הרבי בשאלות דומות, כשהרבי נשאל על ידי רבנים וראשי קהילות במכתבים אליו, האם לעזוב את קהילותיהם ולהעתיק למקום אחר, או להישאר.

"כל המדינה והמדינות הסמוכות צריכים לו  ובוודאי ימשיך במקומו"

כידוע הרבי התנגד ונלחם בתוקף שרבנים ונושאי משרות רבניות וכו' לא יעזבו את תפקידם ובכך להשאיר את הצאן ללא רועה. עשרות רבות של רבנים הניא הרבי מהכוונה לעזוב את מקום מגוריהם ועודד את רוחם להמשיך.  כך למשל הגאון רבי שלום משאש זצ"ל שכיהן כרבה של ירושלים, רצה לעזוב את מרוקו מספר שנים לפני שקיבל את ההצעה בירושלים, אך הרבי  פעל רבות שהרב משאש ימשיך במשרתו כרב בקזבלנקה במרוקו.

היה זה בעקבות פטירת רבה של חיפה רבי יוסף משאש זצ"ל, בן-דודו של הרב שלום משאש, הוצעה לו משרת הרבנות ושקל להיענות לה בחיוב. בעקבות איגרת הרבי, ביטל הרב משאש לפי שעה את עלייתו לארץ ישראל. לאחר מספר שנים עלה לארץ ישראל וכיהן כרבה של ירושלים.

הרב משאש חשף באחד הראיונות כי  הגיע אליו "רבי בנימין גורודצקי בשליחות האדמו"ר ואמר לי: "באתי הפעם לשם מטרה אחת ויחידה, הרבי שלח אותי במיוחד בשליחות אליך". הוא ישב אצלי שלוש שעות ומיד טס בחזרה. הוא בא בשליחות הרבי להיות בטוח שאני נשאר במרוקו ולא עוזב".

באיגרת הראשונה מתאריך מכ"ח באלול תשל"ד, כותב הרבי: "תמהתי תמיהה רבה שכאילו היתה הצעה שכבוד תורתו יחשוב ויתעניין להעתיק מעירו למדינה אחרת וכו'. ואף שבטוחני שאין זה מעשי כלל וכלל, שהרי רבים צריכים לכת"ר ולא רק בעירו האמורה ממש, אשר גם היא עיר ואם כו', אלא גם בסביבותיה ובכל המדינה ובמדינות הסמוכות, וצריכים להוראה במעשה בפועל ולהתעוררות בעבודת הוי' באהבת ה' וביראת ה'..  בכל זה מרשה אני לעצמי להעלות על הכתב את הכתוב לעיל בגודל הביטחון - שבוודאי ובוודאי ימשיך לנהל קהילא קדישא דיליה והמדינה כולה בהיותו במקומו עתה, ויאריך ימים על ממלכתו (מאן מלכי רבנן) ומתוך נחת שדבריו מתקבלים והנהגתו מצליחה.

ואם הוראת חכמינו  ז"ל היא עניי עירך קודמים, על אחת כמה וכמה עניי מדינה כולה קודמים, ולדכותי' דכבוד תורתו  האריכות בהאמור אך למותר, ובטוחני שכוונתי לדעת כת"ר בלאו הכי, ובסגנון הידוע מקומך אל תנח. ואדרבה - יוסיף חיל לחזק שם לימוד דבר הוי' ותורתו והידור קיום מצוותיו, במרוקו וסביבותי' וכו', וזכות הרבים מסייעת."

בזכות מכתבו של הרבי דחה הרב משאש את עלייתו לארץ הקודש בארבע שנים עד שמונה לכהן כרבה של ירושלים.

"רב העוזב משרתו בדוגמת שר צבא העוזב את חייליו באמצע המלחמה"

לפנינו תשובה בכתי"ק  לרב בקהילה חשובה מארצות הברית שהביע בפני הרבי את רצונו לפרוש: "כל  רב או מדריך רוחני העוזב משרתו זו - הרי זה (בתקופתנו ובפרט בארצות הברית) בדוגמת שר צבא העוזב את חייליו אנשי הצבא באמצע המלחמה וכשהשונא מתקיף.

לאידך גיסא – זכות הרבים מסייעת את כל העוסקים בצרכי ציבורבאמונה ובפרט רב. וק”ל.

וכמפורש גם בראש מכתבו איך שהצליח ברוחניות דקהילה קדישא דילי’ אזכיר עה”צ."

 "השפעת כבוד תורתו נחוצה ביותר וביותר ואולי יש אפשרות לחזור

הגה"צ רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל שימש כאב"ד בעיר מקנאס שבמרוקו, ובשנת תשכ"ג החליט לעלות לארץ הקודש, ולפני כן יצא בדרכו ממרוקו לאנגליה. לדעת הרבי הייתה עלולה עזיבתו את מקנאס להביא לירידה רוחנית ליהודי מרוקו, ולכן רצה להשפיע עליו לחזור לשם. לרב טולידנו היה קשר הדוק עם הרבי, ביו"ד תמוז תשכ"ג  כותב אליו הרבי: "מוכרחני להביע צערי על שהעתיק כהדר"ג מצאן מרעיתו בעיר מקנאס והמדינה, אשר אף שכפי השמועה, מפני גילו – יאריך השי"ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים – אפשר שאין משרה רשמית על שכמו, אבל הרי בודאי ובודאי כמה דרכים הם לחיזוק התורה והמצוה גם בלי משרה רשמית. וכפי המצב בעירו ובמדינתו, ומי כמוהו מכיר במצב יותר, הרי השפעת כבוד הדר גאונו שם נחוצה ביותר וביותר".

ואולי יש אפשריות לחזור לעירו ולמדינתו באופן המתאים וטוב, ולהשפיע גם על שאר הרבנים הספרדים במרוקו לעמוד על המשמר לראות בשלום אחיהם ולרעות צאן מרעיתם, עשיריות ועשיריות אלפים, כן-ירבו, הדרים במדינות ההן, הצריכים משמרת ומשמרת למשמרת הקודש, לנהלם על מיין נייחין, מים חיים דתורת חיים ומצוותיה עליהן נאמר וחי בהם". (אג"ק כב' עמ' תס"ח)

"העזיבה שלהם הביאה להידרדרות חמורה של היהדות בעריהם"

במכתב באנגלית  שכותב הרבי ליליד ארצות הברית הרבי מביע את השקפתו על אותם רבנים ומנהיגי קהילות שעזבו את מקומותיהם: "כל כך הרבה אנשים אכן ברחו מארצות-הברית ומדינות אחרות, בשעה שהיו צריכים להישאר שם, בקו הראשון של הקרב על ההישרדות של העם היהודי. לפיכך, העזיבה שלהם הביאה להידרדרות חמורה של היהדות בעריהם ובקהילותיהם... אני מחשיב אותם לעריקים מחזית הקרב... זה עשוי להיראות כביקורת קשה יותר מדי אבל למרבה הצער זה משקף את המציאות של המצב". (תרגום מאנגלית 'כפר חב"ד' 1026 עמ' 12)

"מי שעוזב את עניי עירו ומדינתו הוא עריק שנוטש את המערכה נגד ההתבוללות"

במכתב מיוחד מחודש שבע תשכ"ז ליהודי שעסק רבות בתחום החינוך על טהרת הקודש ותכנן עליה לארץ ישראל כתב הרבי: "... לכתבו על דבר העתקה לארץ הקודש ת"ו — כבר מלתי אמורה ומפורסמת (מיוסדת על פסק דין גדולי ישראל) שכל מי שביכולתו לפעול בצרכי ציבור ביראת שמים ובפרט בשטח החינוך על טהרת הקודש ועוזב "עניי עירו" ומדינתו (אפילו בשביל ענין כהנ"ל) — הרי זה עריק ונוטש את המערכה, מערכה במלחמת הטמיעה ר"ל ממש, היינו פיקוח נפש.

ובפיקוח נפשות  הרי אפילו בספק וספק ספיקא מחללין את היום הכיפורים והשבת קודש וכו' ועל אחת כמה וכמה כשקרוב לודאי — (על יסוד הנסיון בעבר) שיציל. וק"ל. . . (לקו"ש לג' עמוד 287)

 •

מתוך הספר החדש 'אקטואליה בזווית חב"דית" מאת הסופר והמרצה הרב שבתי וינטראוב