מכתב מהרבי, ליהודי ששימש כשַׁמָּשׁ בבית קברות ומצבו הבריאותי לא היה טוב. בתגובה כותב לו הרבי שעליו "לבקש סליחה משוכני העפר בבית החיים, שמא פגע בהם".

כך כותב לו הרבי:

...נודעתי אשר היה שַׁמָּשׁ ב"בית החיים" [-בית קברות] וכעת מצב בריאותו אינו כדבעי, וגם שלחו עבורו פדיון-נפש [לבקשת ברכה], אשר קראתיו על ציון כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר זצוקללה"ה נבג״מ זי"ע, ובודאי יעורר רחמים רבים עליו לרפואה קרובה.

לדעתי כדאי שיבקש מחילה מהשוכני עפר בבית החיים שהיה שַׁמָּשׁ שם, ואם קשה לסדר [שיבקש מחילה מהנפטרים] בפני עשרה [אנשים] הרי יעשה זאת בפני שלשה [אנשים],

כלומר שיכנסו אתו לבית החיים ויאמר בפניהם, שאם היתה איזו פעולה שפגע חס ושלום בכבוד של כמה משוכני עפר בבית החיים, הרי מבקש מחילה בפני שלשה (או עשרה) מישראל ולא היתה כוונתו [בטיפול בנפטרים אלו] אלא בשביל כבודם.

כמובן יעשה זאת רק כאשר ירשו לו הרופאים להתהלך ברחוב וללכת לבית החיים לעשות את הנ״ל.

כן יתחזק בשמירת שלושת השיעורים [היומיים בלימוד] בחומש תהלים ותניא, שהם מתקנת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, ובחדש אלול ועשרת ימי תשובה גם כן באמירת [פרקי ה]תהלים הנוספים על ידי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר.

ותקותי חזקה שבמהרה יוכל לבשר מהטבת בריאותו ההולכת וטובה עד שיחזור לאיתנו לגמרי.

מקור: אגרות קודש ח"ד ע' תכט • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת