היום נכיר מקרוב שני תרחישים שעלולים לפגוע בתהליך שלמדנו והכרנו בטורים הקודמים. בשורות הבאות נדע איך לזהות אותם להתגבר עליהם.

תרחיש מס' 1: שמואל מתכופף אל המוצץ בפעם העשירית בדקות האחרונות. שניאור מוציא שיניים ולאבא שלו כבר נגמרה הסבלנות. הוא האכיל את כל החבורה, (היום זה תורו...) וגם ירד איתם לגינה, והיא… שמואל מעיף מבט לספה. שרה יושבת עליה בנינוחות. 'שמואל', היא קוראת לו,  'יכול להכין לי קפה? תודה'. היא מחייכת. 'אוף, זה לא פייר', חושב שמואל לעצמו.  

האם זה באמת 'לא פייר'? האומנם אנחנו באמת עושים יותר מבן הזוג שלנו?    

בחלק מהמקרים התחושה נכונה, אך בחלק מהם לא. אם זה לא נכון, למה אנו מרגישים כך? אז בואו ונדבר על כך.

כשאני נושא ב'עול' אני חש אותו, כך שחוויית הקושי מורגשת. את הנשיאה ב'עול' של השני אני רק יודע, אינני יכול להרגיש את הקושי כפי שהוא חווה אותו. בשל כך, לעיתים זה יכול להצטייר כחוסר 'שוויון בנטל'. אנו יצורים סובייקטיביים, אמנם אם נתבונן ונחשוב באופן אובייקטיבי, בחלק גדול מהמקרים ניווכח, כי בן זוגנו נושא ב'עול' לא פחות מאיתנו, ולעיתים אף יותר.

בנוסף, ישנן מטלות שוטפות שאנו נוטים שלא להבחין בהם. לדוגמא, בית נקי ומסודר שבו כל חפץ מונח במקומו, רצפה שטופה וללא כלים בכיור. וכן בגדים המקופלים בארונות, מגוהצים, מטופלים וממויינים עשויים להיתפס כמציאות הברורה מאליה. עם מעט התבוננות נגלה שישנם תחומים שלא נלקחו בחשבון וכי הם נעשים ע"י מישהו. הכרה זו מחדדת את תחושת ה'שוויון בנטל', ומחזקת את הערכתנו כלפי בן הזוג.

תרחיש מס' 2: דני ושולמית הם זוג טרי. דני הוא בחור יעיל. הוא שוטף רצפה וכלים, מגהץ, מכבס. חברמן, בקיצור. הוא הגיע חדור מוטיבציה ומרץ בלתי נדלה אל חווית הזוגיות. ברור היה לו כי חלק מעול הבית מוטל עליו. בבוקר הוא רץ לתפילה, חוזר, מכין בזריזות ארוחת גורמה 'לעלמה' הצעירה שהתעוררה רק עכשיו, מדיח את סט הכלים לאחר הארוחה, יוצא לקניות, מפעיל מכונת כביסה, תולה, מגהץ ומקפל. מיותר לציין ששולמית זורחת. 'מקנאים, לא?'

כאן, צריך לשים לב לתופעה שעלולה לקרות, בפרט בראשית החיים הזוגיים.

עוברים להם ימים וחודשים, ודני על סף פיצוץ. הוא מרגיש מנוצל. מה קורה כאן? אני עושה הכל בבית! מה עם שותפות? הוא מבקש משולמית לקחת חלק בעול והיא מגמגמת שקצת קשה לה. היא מודה שהתרגלה להחמיא לו על העזרה ולא לעשות כלום... 

בתחילה דני לא הרגיש את הקושי. ההתלהבות והמוטיבציה הראשונית שלו הייתה במידה רבה עד כי אינו חש בעול. בנוסף, בתקופת הנישואים הראשונית ישנו רצון טבעי להוכיח יכולות וכישורים לבן הזוג במגוון תחומים. כל זה לא מחזיק מעמד להרבה זמן. בשלב כלשהו ההתלהבות וההתרגשות יורדת וישנה הרגשה של מיצוי, הרי כבר הוכחנו את עצמנו. אז, כמובן, דני מתחיל להרגיש את הקושי ואף ה'פרזיטיות' של שולמית מתחילה להציק לו. הוא נוכח לדעת, פתאום, כי הוא נושא בעול כמעט לבד. הוא חש נואש ומתוסכל מהמציאות שנוצרה. במצב כזה, קשה יותר לשרש הרגלים ולחולל שינויים...

לכן חשוב מאוד לתת על כל את הדעת, חשוב מאוד שלא להיסחף אחר הדחף הראשוני, האימפולסיבי. לכן, כבר בראשית החיים הזוגיים, שימו לב שהחלוקה תהיה הוגנת. ארגנו את עבודות הבית בצורה שתתאים ליכולותיכם וצורכיכם. כך ניהול הבית ייעשה מתוך שיקול דעת, באופן נכון ובטוח והכי חשוב- לאורך זמן רב, מבלי שתצוצנה בעיות במשך החיים. 

בהצלחה לכולנו!

הכותב הינו יועץ נישואין ומשפחה , מדריך שידוכים וחתנים, מאמן אישי NLP ומרצה